רש"י/סוכה/ל/א
שנאמר והבאתם גזול וגו'. דאשכחן קרא דאוסר להביא מצוה בעבירה:
מה פסח אין לו תקנה. לאחר זמן להקריבו שהרי מום קבוע עולמית הוא:
אף גזול. ילפינן מינה דאין לו תקנה לאחר זמן ואפילו ביאוש דשמעינן ליה למריה דמייאש ואמר ווי ליה לחסרון כיס ואע"ג דלענין מקני אמרינן בבא קמא (סח.) דקני ליה ביאוש והוי דידיה ואפ"ה אקרובי למזבח לא:
שונא גזל בעולה. בעולות שאתם מביאין לי אני שונא את הגזל שאתם גוזלים אותם ואע"פ שהכל שלי ואף מתחלה שלי היתה:
אתמר נמי. דטעמא דמתני' בגזול בי"ט שני משום מצוה הבאה בעבירה:
לא שנו. דגזול פסול:
מתוך שיוצא בשאול. דהא בי"ט שני לא כתיב לכם למעוטי:
לעולם בי"ט ראשון. ולא תידוק כדדייק' הא שאול כשר דכ"ש דשאול פסול ומתני' לא מיבעיא שאול קאמר:
אימא סתם גזילה. מיד ואע"ג דלא שמעינן דאייאש:
יאוש בעלים הוא. שהרי בפניו הוא גוזלו מידו ואין כח להציל:
קמ"ל. דעד דשמעינן דאייאש לא קני ליה דמימר אמר השתא הוא דתקיף מינאי למחר תפסינא ליה בדינא:
אוונכרי. תגרי כל דבר להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטין ומסריקות ולולבין וקורין מרני"ש:
כי זבניתו אסא מנכרים. כשתקנו הדס מן הנכרים לאגוד בהן להושענא:
ליגזזו אינהו. הם יחתכוהו מן המחובר ויתנוהו לכם:
מאי טעמא סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל נינהו. ושמא אותו קרקע מישראל הוה: