גליוני הש"ס/יבמות/ה/ב
ומכלהו נמי שכן ישנן כו'. נ"ב עיין שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ז' הקשה דנילף מפריעה דדחי שבת ואינו לפני הדיבור וכדאמר לקמן ע"א ב' דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ותי' עפמ"ש התוס' שם ד"ה לא דפריעה היא הלל"מ וא"כ מאי דדחי שבת ע"כ הוא ג"כ מהלל"מ ואין דנין מהלכה ע"ש ובלא"ה לק"מ דכיון דעתה שניתנה פריעה מל ולא פרע כאילו לא מל ומילה הרי ישנה לפני הדיבור לכן אי? לי' מעלת לפני הדיבור גם אל הפריעה ושוב ראיתי שיש לדחות זה, עיין שאילת שלום על השאלתות פ' אחרי עש"ה בשאלתות אות צ"ג ובשאילת שלום אות צ"ט וע"ש בס' ר"ב הנ"ל שהקשה עוד דנילף מפסח שני דדחי שבת כמבואר בפסחים צ"ה א' ואינו לפני הדיבור ע"ש ונ' דלמ"ד דהוא תשלומין דראשון או תקנתא דראשון אהני מעלת לפני הדיבור דראשון גם אל השני ואפי' למ"ד דהוא רגל בפ"ע מ"מ איכא למיפרך דמה לשם פסח שכן ישנו לפני הדיבור ולפי"ז לר' משרשיא דס"ל בזבחים ט"ז א' וב' דלא פרכינן שם יושב עש"ה תדחה עשה לל"ת שיש בו כרת:
יכול יהא כיבוד או"א כו'. נ"ב מה שדקדקו דל"ל קרא הא אינו עושה מעשה עמך, עיין שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ה' כ' להלכה כן דכשאביו אומר לו לעשות עביר' לא ישמע לו משום דכתי' אני ד' מוראי למעלה ממוראיכם והוא דרשא דכאן ועוד משום דאינו עושה מעשה עמך ואינו חייב לכבדו ע"ש וצ"ע דא"כ ל"ל לדרשא דכאן וכנ"ל:
וטעמא דכ' רחמנא כו'. נ"ב עיין תוס' דמדלא איצטריך לגופי' ע"כ דאתי לדעלמא איפכא ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' מ"ז עש"ה ועיין פסחים ע"ה א' הא לא גלי רחמנא כו' א"ל גלי וילפי' מינה ועיין גיטין מ"ז ב' איתיבי' ר"י לר"ל ולביתך כו' א"ל טעמא דידי נמי מהכא ודכוותי' בחולין ע"ה א' ואולם כלל זה דהיכא דא"צ לגופי' אתי לגלות דבעלמא איפכא והיכא דצריך לגופי' ילפי' מיני' אלעלמא הוא מוסכם במקומות רבות בש"ס ועיין מנחות ל"ד א' ועל שתי המזוזות שאין ת"ל שתי כו' זה בנה אב כ"מ שנאמר מזוזות אינו אלא אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתים ושם צ"ג ב' דרש כזה להיפוך כתי' ידו וכתי' שתי זה בנה אב כ"מ שנאמר ידו הרי כאן שתים עד שיפרוט לך הכתוב אחת וע"כ משום דשתי דגבי מזוזות א"צ לגופי' דבלא"ה מיעוט מזוזות שתים לכן אתי לגלות דבעלמא איפכא כ"מ שנאמר מזוזות אינו אלא אחת ומשא"כ שתי דגבי ידו דצריך לגופי' דידו אחת משמע וצריך שתי לגופי' דבעי' שתים לכן ילפי' מיני' גם אעלמא דכ"מ שנאמר ידו הרי כאן שתים:
לא לאו דמחמר. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתי"א שכ' דיש מי שסובר שאין במחמר לאו כלל כו' ע"ש וצע"ק מכאן וגם גוף הדבר צ"ע ונ' דכוונתו דתיבת אתה מפסיק ל' לאו דלא תעשה, עיין שבת קנ"ד ב' ואפי' למ"ד כו' ותיבת ובהמתך דבתרי' המורה איסור הבהמה הוא רק איסור גרידא נסמך ללאו דלא תעשה אבל הוא עצמו איננו לאו ודקרי ליה כאן לאו היינו ג"כ מפאת סמיכתו ללאו אבל אין הכוונה לאו ממש ועיין שבת קנ"ד א' שם תוד"ה בלאו דכתבו דהלאו קאי אמלאכות טפי ממחמר מפאת הפסק תיבת אתה ע"ש ואולם לסברא המובאה ברדב"ז הנ"ל לא דקאי טפי רק קאי לגמרי רק אמלאכות ותיבת ובהמתך הוא איסור בפ"ע וכיון שלא נאמר בל' לאו איננו לאו ושוב נזכרתי דהך דמחמר הוא רק עשה דשביתת בהמתו היא דעת ראשונים ז"ל ועיין מה שדן בסברא זו ברמב"ן שבת קנ"ג ב' ד"ה והלא מחמר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |