רש"י/יבמות/ה/ב
מקרא קמא. דכלאים בציצית. ודקאמרת לרבנן דלא אייתר להו צמר ופשתים מנא להו דכלאים בציצית שרי דליתי עשה ודחי לא תעשה:
א"כ. דלאו לאפנויי לכתוב ציצית כו':
לשיעורא אתא. למנין חוטין:
גדיל שנים. אי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין:
גדילין ארבע. חוטין דמיעוט גדילין שנים וכתיב (במדבר טו לח) ונתנו על ציצית הכנף פתיל אמרה תורה עשה מהנך ארבע חוטין גדיל אחד דהוו להו ח' חוטין כשתוחבן בכנף הבגד:
ופותלהו מתוכו. שיהיו תלויין פתילין שלא יעשה כולו גדיל אלא קצת גדיל וקצת ענף:
תכיפה. פויינ"ט שתוחב תחיבה אחת במחט וחיבר כלאים בגד צמר ובגד פשתים יחד אינו חיבור בפחות משתי תכיפות להכי כתיב יחדיו עד שיחברם יחד יפה:
שוע טווי ונוז. מן התורה אינו חייב עד שיהי' הצמר והפשתן מתוקן יחד היטב במסרק:
שוע. לשון חלק שמתרגמינן שעיע (בראשית כז):
נוז. ארוג:
כולה משעטנז נפקא. דאי לאפנויי לחוד נכתוב לא תלבש כלאים צמר ופשתים ומדאפיק רחמנא בלשון שעטנז דרוש ביה נמי הא:
ממילה. שדוחה עשה שלה לא תעשה דשבת שיש בה כרת:
שלש עשר' בריתות. אמורים בפרשת מילה:
מפסח. שדוחה שחיטתו את השבת:
שכן צורך גבוה. למזבח. תאמר בעשה דייבום דליכא כל הני:
מילה ותמיד שכן ישנן לפני הדבור. לפני מתן תורה:
ואליבא דמ"ד. במס' חגיגה (ד' ו.):
עולה שהקריבו ישראל במדבר. דכתיב (שמות כד ה) ויעלו עולות עולת תמיד הוה:
סד"א. אי לא כתיב עליה לדרשא תיתי עשה ודחי לא תעש' שיש בו כרת מכיבוד אב ואם:
כולכם. אתה ואביך ואמך חייבים בכבודי. מאני ה' דריש ליה:
שחוט לי. דהוי אב מלאכה שחייבין עליה כרת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |