גליוני הש"ס/גיטין/ה/א
שלא תחלוק בשליחות. נ"ב דוגמא לזה לעיל ד' א' שלא תחלוק במדה"י וב"ב ק"ס ב' שלא תחלוק בין גיטין לשטרות ונדה ד' ב' שלא תחלוק במעל"ע ורש"י קידושין נ"ח א' ד"ה ישרפו דכ' ובחי' נמי גזרו שלא תחלוק בדין חשנב"ע כו' ועיין חידושי רמב"ן שבת כ"ג ב' ד"ה א"ל אביי שכ' אבל שמן שריפה דמתני' וודאי מדרבנן הוא ולא לחלוק בשריפת קדשים כו' וברוקח ה' נדה סי' שי"ח שלא תיחלק בספיר' ותוס' פסחים ק"ו א' ד"ה זוכרהו שלא לחלק בין שבת לשבת וירושלמי פסחים פ' כל שעה ה"ז דאין לשין מצה בפושרין שלא יחמיצו והתנינן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו כו תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן כו' הכהנים עצמו מהו שילושו מצתן בפושרין ייבא כהדא דתנא כו' נדה חופפת וסורקת כהנת (הטובלת לתרומה) אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה והכא שלא לחלוק בין מצה למצה ומעין זה ביבמות ס"ו א' באלמנותה לא פליגי רבנן וברש"י ביצה כ"ד ב' ד"ה אם יש מאותו המין כ' ולא תחלוק במחובר כו' והיינו ג"כ דאף דבעכו"ם לא שייך הקצאה לומר שהקצהו במה שלא ליקטו מאתמול מ"מ שלא תחלוק במחובר אסרו גם מחובר של עכו"ם ובשו"ת חכם צבי סי' נ"ה וממילא אפי' בין תבשיל לתבשיל נמי כדי שלא תחלוק באמצעיים וע"ע ירושלמי חלה פ"ב ה"ג שלא תחלוק לעיסת בעה"ב וכהנה עוד רבות מאוד ועי' שו"ת מהר"ם פדווה סי' ב' וסי' ג' מש"ש ג"כ סברא דשלא תחלוק בשליחות ע"ש וע"ע שו"ת שבות יעקב [ח"א] סי' קט"ו ודע דסברא זו דשלא תחלוק הוא סברא של השוואת המדות כמבואר בנדה ד' ב' שם השוו חכמים מדותיהם שלא תחלוק במעל"ע והיינו ג"כ טעמא דאמרי' בכ"מ דלא פלוג רבנן וכמובן ועיין חידוש בזה בפנ"י ברכות דף ל' ע"ב ד"ה א"ר ענן כו' דכ' אהך דטעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלת ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין ב"ד מקדשין את החודש אלא ביום וכ' שם הפנ"י בפירושו דמהאי טעמא דאין ב"ד מקדשין כו' לא הי' ראוי להזכיר כלל של ר"ח בתפלת ערבית אלא שהשוו חכמים מדותיהם להזכיר גם בשל ערבית וע"כ בדיעבד אין מחזירין אותו כיון דאין בו טעם העצמיי רק משום השואת המדות ע"ש ולפי"ז בכל מקום שמצינו הך דלא פלוג כו' ושלא תחלוק כו' להשואת המדות לא יהי' הדבר לעיכובא רק לכתחלה ואפי' במידי דמעכב מדרבנן ודבר זה צריך בירור בכוליה תלמודא ואכ"מ וע"ע סברא של השואת המדות לרבה שבת י"ב ב' אמר רבה אפי' גבוה ב' מקומות כו' ע"ש ברש"י וע"ש בשבת קמ"ט א' פלוגתא וסוגי' ערוכה בזה וע"ש קמ"ט א' בחידושי רמב"ן ד"ה הכא במראה מתכת עסקינן עש"ה כל הדיבור:
השתא מינקט נקיט ליה כו' וערעור קמערער עלוי. נ"ב כעין זה לקמן ל"ח א' וס"ב א' וע"ע לקמן נ"ג א' השתא לאזוקי קא מיכוון כו' ועוד כעין זה איזהו מקומן הבאתים בלקח טוב כלל ח' אות ב':
הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר עליה אלא להקל עליה. נ"ב דוגמת ל' זה תוספתא פסחים פרק ג' הוי לא אמרו לחזור אלא להקל עליו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |