חתם סופר/גיטין/ה/א

חתם סופר גיטין ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והוינן בה חרש בר אתוי' גיטא הוא. עי' מהרש"א וע' רשב"א ולולי דבריהם אפשר לומר כיון דלרבה ליכא אלא משום שהעולם יאמינו לכזבי הבעל וילעיזו כמ"ש תוס' ג' ע"א סוף ד"ה האי קולא הוא וכו' א"כ ה"א כששולח שליח חרש מעיקרא ליכא למיחש שיאמינו לערעורא שניכר ערמימותו שהרי שלח שליח חרש שלא יכול לומר בפ"נ כדי שיוכל לערער אח"כ וא"כ לק"מ ארבה משו"ה הקדים והוינן בה חרש בר אתויי גיטא הוא וע"כ בפקח מעיקרא וא"כ שפיר יאמינו ללעז וק' ארבה:

פקח ונתחרש מילתא דלא שכיחא וכו' לכאורה תקשי ארבא מ"ט נקטה מתני' פקח ונתחרש מציאת רחוק כזה אע"כ כרבה ומשום מילתא דלא שכיחא. וי"ל כמ"ש רשב"א קמ"ל הוה סד"א באונס גדול כזה אוקמוה אדאורייתא ולא בעי קיום קמ"ל ע"ש:

והא אשה דלא שכיחא הקשו מפרשים דלמא בלא נתקיים בחותמיו וצ"ל משום קיום. וי"ל אבפני נכתב למה לי דלא שייך לאיחלופי דהא אשה ובעל דבר הוה היכר טובא כמו שהקשה רבה לרבא הכא אשה ובע"ד מהימן וכו' ונהי רבא לא חש להשיב משום דאשה ובע"ד לא שכיחא כמ"ש תוס' ג' ע"א ד"ה כיון וכו' מ"מ כשאשה מביאה גיטה בודאי לא שייך איחלופי וא"כ בפני נכתב למה לי מיהו לרבא לא הוה קשי' לי' דידע דלא פלוג רבנן אבל רבה דאמר במידי דלא שכיחא לא גזרו והוה סד"א דחילקו בין שליחות לשליחות א"כ אשה נמי ותי' שלא תחלוק בשליחות דיכול כמ"ש תוס'. א"נ י"ל לרבא לק"מ ידע שלא תחלוק בשליחות אך לרבה ק' לי' קושי' שני' אי הכי בעל נמי דלרבא לא קשי' כמ"ש תוס' דלא יקלקלה ואינינו בגדר גזירות שליחות כלל משא"כ לרבה ואפ"ה משני מינקיט נקיט לי' וכו':

טעמא מאי דלמא אתי בעל ומערער. מה שמקשים אפירש"י דה"ל דאנן חיישינן ולא משום ערעור ולעז בעלמא. אולי י"ל ס"ל משום יחזור לקלקולה לחוד לא הוי מחמרינן כולי האי אלא משום אפי' אחר שלמדו נמי נהי חששה גמורה פסקה דלמדו מ"מ אינו דומה לא"י ועדיין משום ערעור ולעז איכא ונהי דמשום לעז בעלמא לא הוה מתקני בפ"נ אך כיון שכבר תקנו קודם שלמדו משום דאז הוה חשש גמור ע"כ גם אחר שלמדו חששו לשמא יחזור לקלקולו כיון שעכ"פ נשאר חששא דלעז וא"ש דמשני טעמא מאי תקנו רבנן אחר שלמדו משום שמא יבוא ויערער מנקיט נקיט לי' בידי ויערער. ובזה נתיישב ג"כ דברי ארחות חיים דמייתי רמ"א סי' קמ"ב דבזה"ז גם הבעל שמביא צ"ל בפ"נ ובפ"נ וע"ש ב"ש סקכ"ז כיון דעכשיו כמו קודם שלמדו תכריע מיני' דאפי' רבא יודה בזה"ז דאנן חיישינן ולא רק לעז בעלמא א"כ גם הבעל צ"ל בפ"נ ובפ"נ וק"ל. וכן י"ל לקמן בברייתא דניסת דאמרי איהו לא קמערער היינו אחר שלמדו ואיכא עכ"פ משום ערעור וכנ"ל:

דבעא מיני' שמואל מר"ה שנים שהביאו גט וכו' עיין לקמן ט"ז ע"ב רבב"ח חלש עיילי' לגבי' רב יהודה ורבה וכו' ע"ש. ולפי גירסא זו צ"ע מ"ט פריך בשמעתין משמואל דשאיל לר"ה ולא פריך מרבה עצמו דשאיל מרבב"ח מיהו בגליון שם הגיהו רב יהודה ורבנן אך נ"ל ליישב קצת גי' רבה וי"ל מרבה לא הוה מצי למיפרך די"ל דכל הני דוחקא לא אתאינן אלא משום דרבה מפרש מתני' כר' יהודה דבעי כתיבה וחתימה לשמה כדמוקי רב אשי לעיל ד' ע"א. אבל רבה לנפשי' ס"ל כהילכתא כר"א דכתיבה בעי לשמה וחתימה משום קיום והשתא בעי להילכתא שנים שהביאו אי צריכו גם נחתום או לא אבל נכתב בודאי בעי ולק"מ קו' ש"ס אך כל זה אי מתני' דמחובר חתמו ממש קאמר אך שמואל ס"ל התם חתמו אתורף שנינו ולדידי' כ' תוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה דתנן דלא מצינו לר' יהודה דבעי כתיבה וחתימה לשמה ולא מתני' אליבא דרבה אלא כר"א ומשום מזויף מתוכו א"כ פריך שפיר מדבעי שמואל מר"ה שנים שהביאו וכו' עיין וק"ל כי הקצרתי:

ת"ש המביא גט ממ"ה ולא אמר וכו' הקשה פנ"י בשם בנו זצ"ל דילמא באלם ולא אמר אלא כתב בפ"נ ובפ"נ ע"ש ולק"מ מדתני הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ להחמיר אלא להקל. ולהנ"ל הוה להחמיר דאעפ"י שמקויים צריך לכתוב על הספר בפ"נ ובפ"נ ופשוט:

בשניסת ואי לא נתקיים תצא ואפשר אפי' ממזר נמי הוה והיינו אי לא אמר כלל ולא נתקיים וה"ל כחספא בעלמא וע"כ לא פליגי ר"מ ורבנן אלא כשאומר אח"כ לר"מ ה"ל משנה ממטבע וכו' ולרבנן מהני אמירה אח"כ כשיחזור ויטלנו ויתננו אבל בלא אמירה כלל לא ויבואר לקמן אי"ה. ולקמן במשנה ג' גיטין פסולין לא בעי למימר מנינא דסיפא למעוטי גט שאינו מקויים בחו"ל וגם לא אמר בפ"נ דזה לא הוה גט כלל אלא חספא אלא אמר למעוטי גט שאינו מקויים ולא אמר בפ"נ בשעת מעשה דלר"מ הוה ממזר ולא לרבנן. מיהו רמב"ם כתב בגט שלא נתקיים ולא אמר ג"כ בפ"נ פסול ומדסתם משמע לא תצא. וכבר כתבתי לעיל היינו כשנודעו עדים דאלים לא חצף לזיופא עמ"ש לעיל במתני' בד"ה והתוי"ט כתב וכו' ע"ש. והנה מה שהקשו תוס' לר' יוחנן בפ"ב דס"ל כרבה וס"ל נמי לא תצא תיקשי מתני' דג' גיטין ויחשוב נמי הא. עיין לקמן שם ברא"ש ובר"ן שיטת רבנו האי לק"מ דס"ל הא דאמר ר' יוחנן לא תצא לאו אמתני' דג' גטין אמר כן דליתא דמתני' ר"מ היא דכל המשנה הולד ממזר וג' גיטין תצא ואינו ממזר. וי"ל אם הגט מקוים ולא אמר בפ"נ לא תצא וכמ"ש תוס'. ומה דאמר ר' יוחנן לא תצא היינו למאי דלא קיי"ל כר"מ א"כ ג' פסולי דרבנן שוים דלא תצא חוץ פסול חשש דמזויף דהיינו שאינו מקוים ולא אמר כלל בפ"נ ובפ"נ ע"ש ולק"מ קו' תוס':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף