גבורת ארי/יומא/מג/א

גבורת ארי יומא מג א

דף מ"ג ע"א

הוה אמינא עד דשקיל חד דהוה אמינא דההוא גופיה דשקיל האפר יתן המים משום דנתינה למים ותערובתן חדא מילתא וחדא עבודה הן וסלקא דעתך אמינא דעבודה א' אי אפשר שתעשה בב' אנשים קמ"ל דשפיר דמי מיהו מהא דאם אחזה בידו בשעת הזיה דפסול אינו ראיה כל כך למאי דאפרש בסמוך הוא דמיירי בהקטן לבד אינו יכול דהשתא אפילו אם תמצא לומר דהני דכתב רחמנא בפרשה בלשון יחיד על ידי ב' אי אפשר מ"מ בכהאי גוונא בכשירים להזיה בא' יכול וא' אינו יכול הוה ליה כאלו עשה אחד את הכל משום הכי דוקא באשה אחזה בידו פסול אבל באיש שפיר דמי כיון דהגדול יכול והקטן אינו יכול הוה ליה כאלו עשאו והזה הגדול לבדו וגם הא דפי' הואיל ובלשון יחיד נאמרה כולה פרשה על ידי ב' אי אפשר כהאי גוונא אמרינן ספ"ק דתמורה (דף י"ג) שאין הצבור והשותפין עושין תמורה לפי שכל הפרשה בלשון יחיד נאמרה א' ממיר ואין ב' ממירין מיהו לא דמי כל כך דשאני התם דכתב רחמנא כמה פעמים בלשון יחיד לא יחליפנו ולא ימיר ואם המר ימירנו וכולן בלשון יחיד נאמרו ולא אישתמיט בשום פעם לכתוב לשון רבים ש"מ א' דוקא ולא ב' מיהא להאי טעמא הכא נמי אתי שפיר דכיון דנתינת האפר והמים חדא מילתא היא אי כתב רחמנא ולקח ונתן תרוייהו בלשון יחיד הוה אמינא דווקא הוא ע"י א' ולא ע"י ב' דכיון דכתב רחמנא לשון יחיד ב' פעמים בדבר אחד והכי נמי אי כתב רחמנא ולקחו ונתנו תרווייהו בלשון רבים הוה אמינא בין בלקיחה בין בנתינה על ידי ב' דוקא מהאי טעמא להכי כתב רחמנא ולקחו לשון רבים ונתן לשון יחיד למימרא דבין בלקיחה בין בנתינה בין על ידי אחד בין על ידי ב' דהא שתיהן א' הן ואי אפשר שיחלקו בדיניה ובהכי ניחא נמי ולא תקשה מהא דתניא בתוספתא דמס' פרה הביאו הר"ש בפ"ד דפרה היזו פי' הזאת הדם ז' כהנים כאחד הזאתן פסולה ה' דז' פעמים כתיב והיינו בזה אחר זה הזאתן כשירה ולא אמרינן מדכתב רחמנא והזה בלשון יחיד א' ולא ב' דכיון דלא כתיב והזה ב' פעמים בלשון יחיד אין לך להוציא את ב' מהכא והיינו טעמא נמי דגבי מעשר כתיב ואם גאל יגאל לשון יחיד ואפילו הכי ב' גואלים כדאמר בפ"ק דזבחים (דף ו') דאמר התם דאין ב' יורשין ממירין בקרבן אביהם משום דאם המר ימיר לרבות היורש א' ממיר ואין ב' ממירין ופריך אלא מעתה גבי מעשר דכתיב ואם גאל יגאל לרבות את היורש הכא נמי אחד גואל ולא ב' ומהני שאני מעשר דגבי אבוהון נמי איתא בשותפות והשתא מאי שנא מעשר מתמורה הא מעשר נמי גאל יגאל בלשון יחיד נאמר אלא ודאי משום דגבי מעשר לשון יחיד לא נאמר אלא פעם אחת דהא גאל יגאל אינו אלא כפל לישנא ולרבות את היורש קאתי ולפיכך אין לך להוציא ב' מן הכלל ובהכי נמי ניחא לי הא דאמר ריש פ"ק דתמורה וערכין לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופינו לרבות את האשה תלמוד לומר המר ימיר והקשו התוס' פ"י דמנחות (דף צ"ג) הא בכל מקום בעי קרא למעט אשה כגון בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות וכן בגנבתו ולא בגנבתה אע"ג שכל הענין בלשון זכר נאמר ולמאי דפי' ניחא דשאני הכא דלא כתב בלשון זכר אלא פעם אחת ואין זה מקומו:

וקטן שיש בו דעת אשה מסייעתו ומזה במתניתין פ' י"ב דפרה מפרש לה ואוחזת לו במים והוא טובל ומזה אם אוחזה בידו אפילו בשעת הזיה פסול פי' לפי שאחיזת המים אינו אלא מעשה איצטבא בעלמא אבל אחיזת היד מסייעת לו להזאה ממש ואשה פסולה להזאה. וקשה לי אם אוחזת בידו ממש מאי הוה הא אינה אלא מסייע וקי"ל מסייע אין בו ממש כדאמרינן בפ"ב דביצה (דף כ"ב) אמימר שרי למכחל עינא מנכרי בשבת ואע"ג דקא מסייע בהדיה דקעמיץ ופתח מסייע אין בו ממש ולא תימא דבדרבנן דוקא כגון מכחל עינא הוא דאמרינן מסייע אין בו ממש אלא אפילו בשל תורה נמי כדאמ' בפ"י דשבת (דף צ"ג) גבי ב' שהוציאו חפץ לרשות הרבים בשבת זה יכול פי' להוציאו לבדו וזה אינו יכול זה שיכול חייב ושאינו יכול פטור דמסייע אין בו ממש ומייתי לה מהא דתניא קיבל בימין ושמאל מסייעתו עבודתו כשירה ואמאי הא קמסייע בהדי הדדי לאו משום דאמר' מסייע אין בו ממש והכא נמי אם הקטן טובל ומזה כי אשה אוחזה בידו ומסייעתו מאי הוה הא דמי לקיבל בימין שכשר לעבודה ושמאל מסייעתו שפסול אפילו הכי עבודתו כשירה דמסייע אין בו ממש מיהו י"ל דהקטן אינו יכול להזות לחוד בלי סיוע אחרים לפיכך אם האשה מסייע הוה ליה הפסול שהוא האשה יכול והכשרה שהוא הקטן אינו יכול ואינו אלא מסייע ועיקר הזאה מן האשה הוא והקטן המסייע אין בו ממש אי נמי מיירי בזה אינו יכול הקטן וזה אינה יכולה האשה דכהאי גוונא אמרינן התם דמה ליה כאלו כל אחד עושה בפני עצמו ואם האחד כשר והא' פסול פסול דאין שום אחד מהם שיהא נקרא מסייע דאין בו ממש [ועוי"ל דלעולם ביכול אף הקטן להזות בעצמו אלא דמ"מ בהזאה זו לא היתה האשה רק מסייעתו רק שעשתה בגוף המעשה כמו הקטן שהיא נמי יכולה ואחזתו בידו מכח שניהם נעשתה ההזאה וזה נמי פסול אף דיכול הקטן בעצמו מ"מ הלא לא נעשתה ההזאה זו מכח הקטן לבד] והשתא לפירוש א' מתניתין לצדדין קתני ורישא וסיפא בתרי גווני קטן מיירי רישא דקתני והוא טובל ומזה היינו בקטן שיכול להזות בפני עצמו בלי אחיזת אחר עמו את האזוב מדקתני והוא טובל ומזה אלמא ביכול בפני עצמו להזות עסקינן וסיפא אם אחזה בידו בשעת הזאה פסולה לאו אההוא קטן דאיירי ברישא מיירי דאי ביכול להזות בפני עצמו אפילו אם אוחזה בידו נמי שפיר דמי דאינו אלא מסייע אלא בקטן שאינו יכול להזות בפני עצמו מיירי אבל לפירוש ב' כולה אחד קטן מיירי וביכול בפני עצמו אלא שהאשה נמי יכולה בפני עצמה לפיכך אם מזה לחוד כשר ואם אשה אחזה עמו פסול כיון דזה יכול וזה יכול וכדפירשתי ופירוש ב' עיקר דדוחק לאוקמא מתניתין בתרי גוונא קטן מלצדדין קתני:

ולא פליג ר"י הקשו התוס' ובהר"ש שם במסכת פרה דבתוספתא דמס' פרה תנינא בפרה ר' יהודה מכשיר בקטן ושמא המקשה לא שמיע ליה הא ונפלאתי הא ודאי תוספתא דא משבשתא היא דכלפי לייא דהא לרבנן קטן כשר ולר' יהודא פסול:

והזה הטהור מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום קשה לי נימא הכא נמי להכי כתב רחמנא טהור משום משמע מוציא מיד משמע ולרבנן דאמרי בטבילת אזוב איש ולא אשה כ"ר גבי הזאה טהור להכשיר את האשה ולר"י דא' התם איש ולא קטן כ"ר טהור גבי הזאה להכשיר קטן וי"ל דטבילת אזוב במי חטאת והזאתו במים חדא עבודה וחדא מילתא הווין משום הכי אי אפשר לחלק עבודה אחת לחצאין ולומר דכשר בזה מה שפסול בזה ועל דרך שפירשתי לעיל גבי לקיחה ונתינה:

לימד על טבול יום שכשר בפרה. והקשו התוס' ואימא לרבות מחוסר כפורים ולא טבול יום ותי' דמוקמינן לטומאה שבאותה פרשה שהוא טומאת מת דלא שייך ביה כפרה ומפ"ב דזבחים (דף י"ז) למדו כן והכי איתא התם שרפה מחוסר כפורים כשרה יוסף הבבלי אומר פסולה ורוצה לומר דבהא פליגי מר סבר מחוסר כפורים דזב כזב דמי ומר סבר לאו כזב דמי ודחי דכולי עלמא כזב דמי ובהא קמיפלגי דכתיב והזה הטהור מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שכשר בפרה מר סבר טומאה דכל התורה כולה ומר סבר טומאה דהך פרשה הלכך טבול יום דטמא שרץ דקיל אתי בק"ו מטבול יום דמת מחוסר כפורים דזב חמיר שכן טומאה יוצאה עליו מגופו לא. וקשה לי כיון דסבירא ליה ליוסף הבבלי טבול יום דהך פרשה וטבול יום דשרץ דקילי אתי בק"ו מטבול יום דמת אבל טבול יום דטומאה היוצא מגופו דחמירי לא והא מחוסר כפורים ליתא אלא בטומאה היוצא מגופו שהן זב וזבה יולדת ומצורע כדתנן ריש פ"ב דכריתות ואם כן מאי איריא מחוסר כפורים אפילו טבול יום של אותן טומאות כגון זב וזבה בעלי שתי ראיות דאין צריכין קרבן וכן מצורע מוסגר דאין צריך קרבן כדתנן בפ"ק דמגילה טבול יום דידהו פסולין לפרה הואיל וחמירי דטומאתן יוצאת מגופן:

מילואים

ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה בפ"ב דחולין אהא דא"ר התם שחט בהמה אחרת עמה פרה פסולה אמ' נשחטה בהמה אחרת עמה אצטריכא ליה דסד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחברתה והיכי דמי כגון ששחט ב' פרות בהדי הדדי אבל בהמה דחולין אימא לא קמ"ל נ"ל דיש לפרש בתרי גווני או דבהמה דחולין נמי פוסל משום ולא אותה וחברתה אע"ג ששחטה שלא בכוונה ואין בה משום מלאכה אפילו הכי הואיל ולר' נתן חולין שלא בכוונה כשר הו"ל שחיטה ורחמנא אמר ושחט אותה לבדה אי נמי יש לפרש הכי דדוקא שחיטת חולין עמה פוסל אבל שחיטת ב' פרות אדומות ל"ל בה כיון דשתיהן פרות אדומות נינהו ושוחטן לשם כך הו"ל חדא שחיטה ובכל חדא ושחט אותה קרינן בה משא"כ פרה וחולין דתרי ענינא נינהו הו"ל ב' שחיטות מיהו ה"מ לר' נתן דשחיטת חולין אין צריך כונה ואיכא למימר דקמ"ל קרא אותה לבדה בנשחטה של חולין עמה בלא מתכוין דאע"ג דבלא מתכוין אין כאן משום מלאכה אפ"ה איכא משום אותה לבדה הואיל ושחיטה של חולין כשירה ושמה שחיטה אבל כששחט ב' פרות אדומות ביחד ל"ל בה לא משום מלאכה ולא משום אותה לבדה דשתיהן ענין אחד הן וכחדא חשיבא ומ"מ לרבנן דפסלי שחיטת חברתה שלא בכונה בע"כ כי כ"ר אותה לבדה למעוטי אותה וחברתה היינו לב' פרות אדומות דאל"כ אותה לבדה ל"ל אי למעוטי בשחט של חולין עמה במתכוין תיפוק ליה דפרה פסולה משום מלאכה ואי שלא בכונה כיון דלרבנן בהמה פסולה הא פרה כשירה ואין כאן משום אותה וחברתה דשל חולין לא שמה שחיטה כדא"ר התם נשחטה בהמה א' עמה לרבנן פרה כשירה א"ו האי ושחט אותה לבדה לא צריכא אלא לשוחט ב' פרות אדומות ביחד דכל א' נפסלה משום שחיטת חברתה עמה וכמש"ל ומ"מ לר"נ א"ל דבשחט ב' פרות ביחד ל"ל בה משום לבדה דכחדא חשיבא והא דאמר לעיל ולא אדומה שלא יאמרו ב' שחטו אלמא שחיטת ב' פרות פוסלת אחת את חברתה משום אותה לבדה ההיא כרבנן אבל לר' נתן דקיי"ל כוותיה בהא ל"ל בה וכדפי' והשתא לפי שיטה זו הא דכ"ר אותה שלא ישחוט אחרת עמה ות"ל משום מלאכה שפוסל בשחיטתה די"ל דמיירי בשוחט אחרת עמה שלא במתכוין דאין כאן משום מלאכה א"נ אפי' במתכוין ובשוחט פרה אדומה אחרת עמה דמשום מלאכה ליכא ומשום ולא אותה וחברתה איכא לפי' א' לכ"ע ולפי' ב' לרבנן מיהו לישנא שלא ישחוט אחרת עמה דנקט משמע שלא ישחוט במתכוין קאמר ואפ"ה איצטריך ליה למעוטי מקרא דושחט אותה ותיפוק ליה משום מלאכה והשתא לפי' א' ניחא דמיירי בשוחט ב' פרות אדומות דמשום מלאכה ליכא ומשום ולא אותה וחברתה איכא אפי' לר' נתן אבל לפי' ב' בכה"ג לר' נתן אפי' משום אותה וחברתה ליכא וא"א לאוקמי לסתמא דגמרא כרבנן דלית הילכתא כוותייהו אלא ודאי פי' א' עיקר. והרמב"ם לקח לו שיטה א' שכתב בפ"ד מהלכות פרה אדומה שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשרה שהרי לא נחתכה למלאכה אע"פ שהבהמה שנשחט עמה כשירה לאכילה שאין שחיטת חברתה צריך כונה אבל אם נתכוון לחתוך הדלעת ונחתכה בשעת שחיטה פסול שהרי עשה עמה מלאכה ומשום שהיה גורס בההיא דפ"ב דחולין נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן שתיהן כשירות לרבנן פרה כשירה בהמה פסולה פשיטא סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה ואת חברתה ואפי' בהמת חולין נמי קמ"ל ולדבריו צ"ל הא דאמר הכא ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה היינו דוקא פרה אדומה אחרת אבל בהמת חולין ל"ל בה מיהו ה"מ כששחט אחרת שלא במתכוין אבל במתכוין אפי' של חולין פוסל משום מלאכה ומ"מ הא דקאמר ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה מיירי בפרה אדומה אחרת דאילו בשל חולין בין במתכוין בין שלא במתכוין ל"ל בה משום ולא אותה וחברתה אלא ודאי בפרה אדומה אחרת מיירי ובין במתכוין ובין שלא במתכוין בכה"ג משום ולא אותה וחברתה איכא ומשום מלאכה ליכא כיון דשתיהן לשם פרה נשחטו וכדפירשתי לעיל:

לשמואל לאהדורי' לאלעזר נ"ל לפרש דאפרת משה ושל דורות קאי למ"ד בדורות בכה"ג לאהדורי' מזר ששחט לכה"ג דווקא ולמ"ד בכהן הדיוט לאהדורי מזר לכהן הדיוט ולרב דדריש במיעוט אחר מיעוט ולרבות דאפי' בכה"ד אשל דורות נמי דריש לה להאי מיעוט אחר מיעוט ואליבא דמ"ד לדורות בכה"ג ואמאי דאצריך רחמנא בשל שעה אלעזר שהוא סגן לדורות בעי כה"ג ורב דאמר לעיל שחיטה בזר פסולה משום דאלעזר וחוקה כתיב ה"ה דפסול בכהן הדיוט מה"ט אלא של שעה באלעזר דווקא ושל דורות בכה"ג אתי האי מיעוט אחר מיעוט לשל דורות נמי לרבות כהן הדיוט אבל למ"ד לדורות בכהן הדיוט ואפי' היכא דבשל שעה הוי באלעזר דווקא לדורות בכהן הדיוט סגי בע"כ האי מיעוט אחר מיעוט לא כ"ר אלא אשל שעה לחוד ולרבות כהן הדיוט אבל אשל דורות לא מהני האי מיעוט כלום דלמאי נפקא מיניה הא הכל סגי בכהן הדיוט והא ודאי לא מצי למימר דבשל דורות קבלה וזריקה מרבי מהאי מיעוט אחר מיעוט דאפי' בזר כשירה דהא ליכא למ"ד שיהו כשרים בזר:

לשמואל דאפי' בכהן הדיוט נ"ל דלאו למימרא מדכ"ר כהן הכא ולא כתב ולקח עץ ארז סתמא והוי משמע דאאלעזר דגבי ולקח קאי א"ו להכי כתב רחמנא כהן הכא משום משמע מוציא מיד משמע דאפי' כהן הדיוט וכדמשמע מפירש"י דא"כ מנ"ל להגמ' הא לשוייא פלוגתא חדשה בין רב ושמואל בדרשה דהאי קרא דילמא לשמואל נמי משום הכי כ"ר כהן כדא' אליבא דרב סד"א כיון דלאו גופה דפרה נינהו ל"ל כהן קמ"ל אלא ממשמעותיה דקרא גופיה משמע להגמ' הכי מדכתיב כהן גרידא ולא כתיב אלעזר הכהן הכל בכלל כהן ואפי' הדיוט נמי במשמע:

דאפי' בכהן הדיוט ומשום לדורות נמי איצטריך למ"ד לדורות בכהן גדול אבל למ"ד לדורות בכהן הדיוט ל"צ אלא לפרת משה לחוד וכגוונא דפירשתי לעיל:

אין מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ק"ל הא בספרי נ"ל הא דבבגדי לבן נעשית כדתנן בפ"ד דפרה מגז"ש דחוקה חוקה מיוה"כ וכדפי' לעיל והא גז"ש כ"ע אית להו אפי' למ"ד לדורות בכהן הדיוט דאל"כ מנ"ל דנעשית בבגדי לבן היכא שעשאה כה"ג וא"צ ח' בגדים של זהב דכה"ג דהא אפי' למ"ד לדורות בכהן הדיוט לאו למימרא דכה"ג פסול לעבודת פרה דליתא דהא כל ז' פרות שנעשו ע"י כה"ג נעשו כדתנן בפ"ג דפרה ומי עשאן וכו' וכל המנויים שם כהנים גדולים היו אלא לדורות אף בכהן הדיוט קאמר וכ"ש בכה"ג דעדיף טפי והשתא מנ"ל היכא דעשאה כה"ג א"צ ח' בגדים ובד' בגדי לבן סגי ליה דאי מהכהן בכיהונו אין בכיהונו של כה"ג אלא א"כ לובש ח' בגדים זהב שלו כדאמר בפ"ב דזבחים (דף י"ח) בני אהרן הכהן בכיהונו כה"ג שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה אלא ע"כ מהא גז"ש דחוקה חוקה נ"ל הא א"כ כיון דכ"ע אית להו האי גז"ש לד' בגדי לבן ליכא למימר הכהן בכיהונו בין לשעה בין לדורות והא ל"מ בשום מקום שיאמר הגמרא מילתא דאתיא בגז"ש טרח וכתב לה קרא דבשלמא ק"ו דאדם דן מעצמו איכא למימר הכי משא"כ גז"ש דאין אדם דן מעצמו ל"ל הכי:

לקדש פירש"י לתת מים על האפר וכתבו עליו התוס' ובמסכת פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנים האפר על המים והא דכתיב ונתן עליו מים י"ל ונתן עליו בשבילו מים אל כלי ואדרבה משמע שהמים נוגעין בכלי והאפר נותן עליהם מלמעלה ואני אומר שנעלם מהם סוגיא שלמה דפ"ב דסוטה (דף ט"ז) דא' התם אליבא דרבנן דמים ברישא לעיכובא דאל כלי מים דווקא ועליו לערבן דבכ"מ מכשיר למעלה והאפר מכשיר את המים להזאה ור"ש ס"ל התם רצה זה נותן ברישא רצה זה נותן ואיתא נמי לההיא סוגיא בפ"א דתמורה (דף י"ב) ומהתימה על רש"י שפי' דלא ככ"ע דהא ליכא למ"ד דאפר ברישא דוקא ואולי אליבא דר"ש מפרש הכי ולתת מים על האפר שפי' היינו אם רצה קאמר ודוחק ועוד ק"ל שביק רבנן ופי' כר"ש וגם סתם מתניתין בפ"ב דערכין כרבנן איתא ובפי"ט דשבת (דף קל"ז) מייתי לה להא מתניתין ונשמר שם רש"י מזה ופי' לקדש לתת עפר על המים ואולי בכאן ט"ס הוא בפירש"י:

הכל כשרים לקדש ברפ"ק דערכין דרש כל הכל דכולה גמרא לאתויי מאי קאמר הכל כשרים לקדש לאתויי מאי לאתויי לר"י קטן ולרבנן לאתויי אשה דתניא הכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ר"י מכשיר בקטן ופוסל באשה ואנדרוגינוס ונ"ל דהא דקאמר התם דתניא הכל כשרים לקדש ט"ס הוא ודתנן גרסינן דסיפא דההיא משנה גופא היא כדמייתי לה הכא ומשנה שלימה היא בפ"ה דמסכת פרה ותימה גדולה בעיני הא דקאמר הכל כשרים לקדש לר"י לאתויי קטן ולרבנן אשה הא בסיפא דההיא משנה גופה בהדיא תני לה ר"י מכשיר בקטן וגם לאתויי אשה לרבנן לא צריך דמדפוסל ר"י לאשה בסיפא מכלל דלרבנן אשה כשירה לקדש ואע"ג דהתם קאמר הכל נידרין לאתויי פחות מבן חודש ואע"ג דבהדיא תני לה בסיפא פחות מבן חודש נידר תני והדר מפרש לא דמי לההיא דהכא דהתם לאו גבי הדדי תני להו אלא בבא בפני עצמה משנה אחרת אבל הכא האי הכל כשרים לקדש וחוץ מחש"ו כולה חדא מילתא וחדא בבא היא לא שייך לומר תני והדר מפרש דאין זה והדר מפרש אלא היא היא וכולה חדא מילתא היא ואי משום דרבנן לא קאמרי בהדיא דאשה כשירה מ"מ הא ממילתא דר"י שמעת לה ממילא מדתני ר"י פוסל באשה מכלל דרבנן מכשרי וכ"ש דליכא למימר דהכל אדר"י לאתויי קטן הא בהדיא קתני ר"י מכשיר בקטן ואע"ג דאיכא למימר דהכל כשירים דקאמר אדרבנן ולא אדר"י מ"מ הגמ' דקא' לר"י לאתויי קטן ור"ל דהכל אדר"י נמי קאי קשיא הא בהדיא קתני ר"י מכשיר בקטן אם לא שתאמר דגמ' לרווחא דמילתא קא' לה דלר"י לאתויי קטן ובאמת ל"צ לזה דהכל אדרבנן לחודיה קאי ולא אדר"י דאין זה נח דא"א לומר דהגמ' קא' מילתא דליתא [אלא] לרווחא ואפי' בדוחקא א"א לומר כן. ונ"ל משום דהכא איכא תרי מילתא לקיחת העפר ונתינת המים לתוך הכלי ולרבנן דדרשי בפ"ב דסוטה ובתמורה עליו לערבן איכא עוד ד"א דכשנותן האפר על המים צריך לערב המים עם האפר היטב שיהיו המים צפין על האפר ומ"מ ב' דברים לכ"ע איכא בהא עבודה של קידוש היינו נתינת האפר ולקיחתו כדכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתינת המים דכתיב בסיפא דקרא ונתן עליו מים חיים אל כלי והן בכלל קידוש ושם קידוש כוללן ומה"ט ילפינן להו מהדדי מה דגלי רחמנא שפסול בזה פסולין נמי בזה ומה דגלי שכשר בזה כשרין נמי בזה אע"ג דלא גלי גביה רחמנא שהרי טעמא דר"י מכשיר בקטן הוא מדכתיב ולקחו דאפי' קטן דפסלי לך התם הכא כשר כדמסיק והא גבי לקיחת אפר כתיב והא דפוסל באשה הוא מדכתיב ונתן ולא ונתנה כדמסיק והא גבי נתינת מים כתיב והשתא ר"י דמכשיר קטן בקידוש ופוסל באשה ממ"נ בהי חלק של קידוש מיירי אי בלקיחת עפר אמאי פוסל באשה הא התם לא מיעט רחמנא לאשה דונתן גבי מים כתיב ואי מיירי מנתינת מים אמאי מכשיר בקטן הא ולקחו דמרבי לקטן גבי אפר כתיב ולא גבי מים אלא ודאי ע"כ כיון דלקיחת אפר ונתינת מים חדא מילתא היא וחדא עבודה הן וזקוקין זה לזה ילפינן להו מהדדי ליתן את האמור בזה לזה וכיון שכן אתי שפיר דהכל כשרים לרבנן לאתויי אשה אפי' לחלק זה של קידוש שהיא נתינת מים דכתיב גביה ונתן דמיניה נ"ל לר"י דאשה פסולה דונתן ולא ונתנה ואי לאו משנה יתירא דהכל ה"א דע"כ לא פליגי רבנן אר"י דפוסל באשה אלא בההוא חלק של קידוש דלקיחת עפר דלא נכתב שם מיעוטא דר"י יליף לקיחה מנתינה ורבנן לא ילפי אבל בנתינה דכתב רחמנא ונתן גביה אפי' רבנן דרשי ונתן ולא ונתנה קמ"ל משנה יתירה דהכל לרבות דאפי' בנתינה נמי מכשרי רבנן לאשה דלא דרשי כלל ונתן למעוטי אשה וה"נ לר"י הכל לאתויי קטן אפי' בנתינה אע"ג דולקחו דמרבי ר"י מיניה להכשיר קטן בלקיחה כתיב ולא בנתינה אפ"ה בנתינה נמי מכשיר דנתינה ולקיחה חדא היא ואע"פ שמה שהוכרחתי דמתני' מיירי מב' צדדי קידוש יש לדחות דאיכא למימר דלא מיירי אלא מצד נתינה דכתיב גביה ונתן דממעט מיניה ר"י לאשה ואפ"ה מכשיר גביה קטן משום דפ' זו נדרשת כולה במשמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא וההיא הכשר קטן דנתינה משמע ממילא הוי מלקיחה שלפניה ולאו משום דיליף מהדדי אבל ונתן דכתיב בנתינה למעוטי אשה לר"י לא יליף לה אלקיחה שלפניה ואדרבה בלקיחה משמע ממילא שלה היא מאסיפה שלפניה דאמר לעיל טהור להכשיר את האשה מ"מ הדבר ברור בלא האי הכרח דלקיחה ונתינה חדא הווין לכל דבר והשתא ההיא דרפ"ק דערכין אתי שפיר וכדפירשתי:

הנך דפסלי לך באסיפה. בפ' הערל (דף ע"ב) פרש"י התם דרשינן איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה וליכא למימר איפכא איש ולא אשה טהור להכשיר את הקטן דא' בפ' טרף בקלפי כל הפ' כולה משמע מוציא מיד משמע וע"כ סוגיא דשמעתא הכי איתא התם ואני תמה הרבה איך הביא רש"י משמעתין דבר שאינו דהא הכא אמרינן איש להכשיר את הזר טהור להכשיר את האשה וקטן ממעט מוהניח שאין בו דעת להניח שוב ראיתי להתוס' שם שהקשו על רש"י הכי גם מה שמסיים דל"ל איפכא משום דכל הפרשה משמע מוציא מיד משמע אין לו שום משמעות וכי בעבודה דלפני אסיפה מכשרינן לקטן דנימא דזה מוציא ממשמע דלפניו לפסלו הא בעבודות דלפני אסיפה לא קטן כשר ולא אשה כשירה בהו:

מאי ולקחו דאפי' קטן פי' התוס' והא דמכשיר בקטן טפי מבחרש ושוטה י"ל משום דאתי לכלל דעת גם בפ' הערל פי' התוס' ומכשיר טפי בקטן משום דאתי לכלל איש ולדבריהם הא דאמר לקמן גבי וטבל לרבנן טהור להכשיר את הקטן צ"ל נמי קטן דווקא הוא דכשר להזות משום דאתי לכלל איש ודעת אבל חרש ושוטה לא דהא דר"י גבי קידוש ודרבנן גבי הזאה חד טעמא הוא משום משמע מוציא מיד משמע דאסיפה הוא וק"ל הא בתוספתא תניא ומביאה הר"ש במס' פרה ר"י בנו של ריבב"א חש"ו שהיזו ואחרים רואין אותם הזאתם כשירה אלמא בחרש ושוטה נמי מכשיר בהזאה א"כ הא דלא כר"י ודלא כרבנן וליכא למימר דכר"י ס"ל דפוסל קטן בהזאה ומ"מ באחרים רואין אותן מכשיר כדא' בפ"ג דגיטין (דף כ"ג) גבי כתיבת הגט דפסול בחרש שוטה קטן ומ"מ בגדול עומד על גביו כשר ליתא דגדול עומד על גביו שאני מאחרים רואין אותן דעומד על גביו היינו שמלמדו ומזהירו לעשות לשמה אבל אחרים רואין אותן היינו מרחוק ואינו אלא רואה בעלמא וכדא' בפ"ק דחולין (דף י"ב) גבי שחיטה דתנן גבי חרש שוטה וקטן שאם שחטו ואחרים רואין אותן כשירה מאן תנא דלא בעי כונה לשחיטה א"ר ר"נ היא ופירשו התוס' התם דאע"ג דגבי גט דבעי לשמה מהני בגדול עומד על גביו אחרים רואין אותן אין זה עומד על גביו וכדפי' והא דבעי ר"י הכא אחרים רואין אותן היינו שיראו אותו מזה כדינו כמו שצריך אחרים רואין אותן גבי שחיטה שיראו אותו שוחט כהוגן ואע"ג דאי מזה על האדם הא מי שהוזה עליו רואה הזאתו ול"ל ראיית אחרים י"ל דמיירי במזה על הכלים א"נ על חש"ו א"נ אפי' במזה על גדול ובמזה על מקום שהמוזה עצמו א"א לו לראות וצריך ראיית אחרים מ"מ ר"י בשיטת רבנן דמכשירין קטן בהזאה ומכשי' אפי' חרש ושוטה ומיניה לר"י דמכשיר קטן לקידוש ה"ה לחרש ושוטה:

עד דשקיל חד ויהיב חד פי' רש"י ותוס' דה"א ההוא גופי' דשקיל הוא צריך ליתנו במים וק"ל א"כ חד חד תרי זימני דקאמר ל"ל הכי הו"ל למימר עד דשקיל ויהיב חד דמשמע ההוא דשקיל הוא דיהיב ואפשר לפרש דהכי קאמר עד דשקיל חד האפר ולאפוקי תרי דלא יקחו וכן יהיב לאפוקי תרי דלא יתנו המים כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפי' שקלי תרי האפר ויהיב חד המים שפיר דמי מ"מ פי' רש"י ותוס' עיקר דלהך פי' ק"ל מאי קאמר אי כתב רחמנא ולקח ונתן ה"א עד דשקיל חד ויהיב חד מהיכי תיתי לומר כן וכי משום דכתב רחמנא לשון יחיד בב' א"א הא כל מה שאמור בפ' בלשון יחיד ואסף איש טהור ולקח אזוב וטבל במים וכי נימא דע"י ב' א"א וכ"ת אה"נ הא לקמן אמרינן וקטן שיש בו דעת אשה מסייעתו ומסיים עלה שם במס' פרה ואם אחזה בידו אפי' בשעת הזיה פסול וטעמא משום דאשה אחזה בידו דפסולה להזאה אבל איש שפיר דמי ואמאי הא ולקח וטבל והזה אמר רחמנא בלשון יחיד אלא ע"כ אע"ג דכתב רחמנא בלשון יחיד אפי' בב' נמי שפיר דמי אבל לפי' רש"י ותוס' א"ש דה"א ההוא גופיה דשקיל וכו':

[לעיל] משום ולא אותה וחברתה אע"ג דבכה"ג משום מלאכה ליכא וכדפי' בשם התוס' אפ"ה משום אותה וחברתה איכא דסלקא דעתך אמינא דבכהאי גוונא אפי' משום אותה וחברתה נמי ליכא הואיל ושתיהן לשם פרה נשחטו הו"ל כחדא וכמ"ש קמשמע לן דלא ולפ"ז הא דנקט שחורה ואח"כ אדומה הו"ל לא זו אף זו דבשחורה ודאי איכא משום תרתי משום מלאכה ומשום ולא אותה וחברתה ובאדומה סד"א דאפי' משום חדא ליכא קמ"ל דאפ"ה משום חדא מיהו איכא והיינו דנקט רש"י תרי טעמי דמלאכה ודשלא ישחוט אחרת עמה משום הנך תרתי דקתני שחורה ואדומה דבאדומה ליכא אלא משום שלא ישחוט אחרת עמה וכדפי' ולשיטת הרמב"ם שאכתוב בסמוך דליכא משום אותה וחברתה אלא בששחט ב' פרות דוקא כ"ש דאתי שפיר דהשתא הני תרי טעמי דמשום מלאכה ומשום ולא אותה וחברתה בחדא פרה לא משכחת לה כלל דבשחורה ליכא אלא משום מלאכה לחוד ולא משום אותה וחברתה ובאדומה ששחט שתיהן לשם פרה משום אותה וחברתה איכא ומשום מלאכה ליכא מש"ה נקט הני תרתי שחורה ואדומה ובתרי בבי ולא ערבינהו משום דלא ראי זה כראי זה ואיסורא דאיכא בהא ליתא בהא אבל לשיטת רש"י ההיא דשחורה בכלל איסורא דאדומה ועדיפא מינה דהכא תרתי והכא חדא אלא דאיכא למימר לא זו אף זו קתני וכדפירשתי:

[לעיל] איש להכשיר את הזר טהור לרבות את האשה ק"ל לכתוב רחמנא טהור לחוד איש ל"ל וכ"ת דמטהור לא הוי מרבינן אלא זר איש אבל אשה לא ליתא דמסתמא דטהור הכל במשמע כדא' לעיל אשה מ"ט לא אלעזר ולא אשה זר נמי אלעזר ולא זר אלמא אי לאו מיעוטא דאלעזר מסתמא אין לך להוציא את האשה כל היכא דזר כשר אי ליכא קרא למעט אשה מיניה מסתמא איש ואשה שוין ול"ל דכ"ר הכא גבי אסיפה איש לרבות זר דתו איצטריך למכתב טהור לרבות את האשה דלא תימא איש ולא אשה לא לכתוב רחמנא איש כלל ומטהור לחוד נפקא ליה להכשיר איש ואשה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף