גבורת ארי/יומא/מב/ב

גבורת ארי יומא מב ב

דף מ"ב ע"ב

למשמרת למי נדה כתיב בהו הקשו התוס' אם כן למה לי קרא בשחיטה ושריפה ניתי מינייהו ותי' דשחיטה לא אתיא מינייהו דלאו עבודה היא שכן נוהגת בחולין שריפה נמי לא אתי מינייהו דמה לכולן שחזו להזאה מיד בשעת שחיטה מקבל דם כדי להזות וכן אסיפה ומילוי ראויין להזאה לאלתר מה שאין כאן בשריפה ואסיפה ומילוי וקידוש לא אתיא מכולן דמה לכולן שכן פסולין בלילה ובאשה. וקשה לי דאם כן לעיל גבי הסח הדעת לרב דכתב רחמנא גבי שחיטה ושריפה למה לי צריכותא דקעביד הגמ' משום דשחיטה תחלת עבודה היא ושריפה משום דהשתא הוא דמתכשרי' הוה לי' למימר משום דשחיטה ראוי להזאה לאלתר ושריפה משום שכן אינו נוהג בחולין מה שאין כאן שחיטה. מיהו אפשר לומר דהוא הדין דהוה מצי למימר הכי אלא חד מתרי טעמי נקט אבל זה דוחק כיון דעל כרחך למסקנא לא סגי בהא צריכותא דקאמר אליבא דרב כיון דגלי נמי רחמנא פסולה דהסח הדעת גבי אסיפה ומילוי דאינן לא תחילת עבודה ולא הכשירא דפרה הוה ליה לומר האי צריכותא של התוס' דלפי המסקנא נמי סגי ועוד קשה לי דהא דכל העוסקים בפרה דמטמאין בגדים נפקא ליה מדכתיב גבי השלכת עץ ארז ואזוב וגבי שריפה כבוס בגדים ותניא בספרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כל שכן מה תלמוד לומר והשורף ללמוד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהיו טעונים תכבוסת בגדים והביאו שם רש"י והר"ש והשתא מנא ליה לשחיטה דמטמא בגדים דהא איכא למפרך מה למשליך עץ ארז ואזוב שכן אינו נוהג בחולין תאמר בשחיטה שנוהגת בחולין אלא ודאי הא לאו פירכא היא:

אותה לאלעזר פירש"י שהוא סגן משמע מפי' דהא דקפיד רחמנא אאלעזר דווקא משום שהיה סגן הוא ול"נ דלאו האי טעמא דודאי סגן אין לו שום מעלה מן התורה ואין בינו לבין כהן הדיוט כלום וכדפי' לעיל ריש פירקין אלא גזירת הכתוב הוא שפרת משה יהא נעשית על ידו דוקא ופסל אצלה את כל הכהנים ואפי' את אהרן שהיה כהן גדול אלא דבאגדה איתא הא שלא נעשית באהרן משום דלכפר על מעשה העגל באה ואין קטיגור נעשה סניגור שהעגל נעשה על ידי אהרן:

גמר חוקה חוקה מיום הכפורים משמע דלמ"ד לדורות בכהן הדיוט לא גמרינן גזירה שוה דחוקה חוקה וקשה לי הא דתנן ריש פ"ד דפרה ושלא בכהן גדול פסולה ור' יהודא מכשיר ובמחוסר בגדים פסולין ובבגדי לבן היתה נעשית ומשמע דהא אתיא ככולי עלמא דבבגדי לבן היו נעשים מדלא פליג עלה ר' יהודא אלא סתמא קתני לה והרי הא דנעשית בבגדי לבן גמר ליה חוקה חוקה מיום הכפורים כדאיתא בספרי והביאו המפרשים והשתא לר' יהודה ממה נפשך אי לא גמר חוקה חוקה מיום הכפורים בגדי לבן מנא ליה ואי גמר לגמור נמי מיניה לכהן גדול כמו ביום הכפורים דהא קימא לן אין גזירה שוה למחצה ושמא י"ל דסבירא ליה לר' יהודה דאין זה סברא להחמיר בפרת דורות מפרת שעה דזו סגי בסגן ולדורות בעי כהן גדול דווקא דמאי גריעותא דידה משל דורות אבל זה אפשר בשל שעה החמיר הכתוב מבשל דורות וכזה מצינו בכל מקום משום הכי לא מצי למילף גזירה שוה זו אלא להא דבבגדי לבן היתה נעשית לחוד אבל לא בכהן גדול:

שלא יאמרו שתים שחטו פרש"י וקימא לן כל מלאכה הנעשית עמה פוסלין אותה כדתנן כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף פוסלין אותה במלאכה ולקמן נמי אמרינן ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה וקשה לי הא ודאי תרי טעמי נינהו דלהאי טעמא דמלאכה אינו פסול אלא אם כן נשחטה אחרת עמה בכוונה אבל בלא מתכוון אין זה מלאכה אבל לטעמא דושחט אותה לבדה כל היכא ששחיטת אחרת כשירה אפילו שלא בכוונה פרה פסולה כדאמרינן בפ"ב דחולין (דף ל"ב) אמר רב שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה פי' במתכוין לדברי הכל פרה פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה פי' שלא במתכיון לרבי נתן דמכשיר שחיטת חולין שלא בכוונה פרה פסולה משום ושחט אותה ולא ב' בהמה כשירה לרבנן פרה כשירה בהמה פסולה דכיון דפוסלין שחיטת חולין שלא בכוונה משום הכי כשירה דמשום שחיטת ב' ליכא דכיון דבהמה פסולה אין כאן משום ושחט אותה ולא אותה וחברתה כיון דחברתה פסולה לא שמה שחיטה ואין כאן אלא שחיטה א' של פרה לחודה ומשום מלאכה אחרת נמי ליכא כיון שהאחרת נשחטה שלא בכוונה אין זה מלאכה וקי"ל הלכה כר' נתן אלמא הא דרשא דלא אותה וחברתה פוסל אפילו היכא דליכא משום מלאכה כגון שלא בכוונה ואליבא דר' נתן דמכשיר בהמת חולין שנשחטה שלא במתכוין. ועוד קשה לי דאפילו לרבנן בעל כרחך הא דולא אותה וחברתה לאו משום מלאכה אחרת פוסל ואע"ג דלרבנן אין שחיטת אותה וחברתה פוסל אלא אם כן שחט לאחרת בכוונה דאלו שלא בכוונה אחרת פסולה ולא שמה שחיטה ואינה פוסלת פרה וכיון דשחיטת אחרת בכוונה הא הוה ליה נעשית עמה מלאכה מ"מ הא כבר פירשו התוס' התם בשוחט ב' פרות אדומות ונתכוין לשחוט דמשום מלאכה אחרת לא מיפסל כיון דשתיהן לשם פרה אבל משום אותה וחברתה פסולה דאי לא תימא הכי דבכהאי גוונא נמי פסולה משום מלאכה אותה למעוטי אותה וחברתה למה לי תיפוק ליה משום מלאכה כן כתבו שם התוס' הרי דלרבנן נמי פסול מלאכה ואותה וחברתה תרי מילי נינהו ונראה לי דמהאי טעמא פירש"י הכי משום דנקט תרתי גבי שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ובאדומה שלא יאמרו ב' שחטו ואמאי פליג לה בתרתי הא בשחורה דקאמר שלא יאמרו שחורה שחטו פי' שלא יאמרו השחורה נמי שחטו היינו ב' שחטו דנקט גבי אדומה ואם כן למה ליה למימר כלל שחורה ואדומה הוה ליה למימר סתמא אין מוציאין אחרת עמה שלא יאמרו ב' שחטו אי נמי הוה ליה לערבינהו ולמיתני אין מוציאין עמה לא שחורה ולא אדומה שלא יאמרו ב' שחטו ואיכא משום מלאכה אי נמי משום אותה וחברתה אלא ודאי משום דתרי טעמי נינהו נקט לתרוייהו דבשחורה ששחטו עמה משום תרתי איכא משום מלאכה ומשום ולא אותה וחברתה ובאדומה היינו שלא יאמרו אדומה שחטו עמה כדקאמרת שלא יאמרו ב' שחטו ומיירי שהשניה נמי כשירה לפרה אדומה כגון שהיא נמי תמימה ואין בה מום ואין בה שום פסול הפוסל בפרה כגון בעלת עול וכיוצא בו משאר פסולי פרה דתנן במס' פרה דאם שחטו ב' פרות אדומות לשם פרה משום מלאכה ליכא ואפילו הכי איכא משום ולא אותה וחברתה וקמ"ל דבכהאי גוונא נמי איכא שלא יאמרו שחורה שחטו פי' עם האדומה אבל הא ודאי לא יטעו לומר שחורה לבדה שחטו חדא דבהא לא טעו דהא אדומה בהדיא כתב רחמנא ועוד אם כן מאי קאמר לקמן דאפיק חמור בהדה הא נמי ניחוש שמא ישחטו לחמור אלא ודאי במאי דכתב רחמנא בהדיא לא טעו אינשי ועוד אי טעו לומר שחורה לבדה שחטו למה להוציא עמה אדומה ואי תלו מפני שאינה רוצה לילך הוציאו עמה את האדומה לצוותא אם כן אמאי תלו דשחורה עיקר ואדומה לצוותא ולא איפכא מיהו זה יש לדחות קצת ועוד קשה לי למה ליה למיתלי בתרי טעמא בשחורה לשלא יאמרו שחורה שחטו ובאדומה שלא יאמרו ב' שחטו הוה לי' לומר האי טעמא לחוד שלא יאמרו ב' שחטו וסגי בהכי לשחורה ואדומה דהא אפי' אם שחט בהמה אחרת עמה אפילו של חולין איכא משום אותה לבדה כדאמרינן בפ"ב דחולין שם אלא ודאי כדפי' דהכי קאמר שלא יאמרו שחורה שחטו עם האדומה ופסולה משום תרי טעמי כמ"ש לעיל:

רבי אומר לא מן השם הוא זה בסדר המשנה פ"ג דפרה גרסינן ר' יוסי אומר לא מן השם הוא זה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף