גבורת ארי/יומא/מג/ב

גבורת ארי יומא מג ב

דף מ"ג ע"ב

מתניתין שחטו וקבל במזרק את דמו נראה לי דהאי ושחטו נמי ברוב שנים ומירק אחר שחיטה על ידו כדתנן לעיל פ"ג (דף ל"ב) גבי שחיטת התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו ואמרינן בגמ' קרצו ברוב ב' מפני שלא היה לו פנאי לגמור השחיטה בב' סימנים משום שהיה צריך למהר לקבל את הדם כדפי' התם והכא נמי שחיטת כל הקרבנות שבו ביום שאינן אלא בכהן גדול כל עבודתן אין שוחטן אלא ברוב ב' וממרק אחר על ידו ותני בתמיד שהוא הראשון מכל הקרבנות של בו ביום והוא הדין לכולן:

על רובד הד' שבהיכל בגמ' תני של היכל הא דקרב הדם קרוב להיכל. כל כך וגבי מחתה קאמר בסמוך על רובד הד' שבעזרה היינו טעמא שדם דאיכא חששא שלא יקרוש כל כמה דמקרבו לפנים שהוא מקום הזאת דם זה עדיף טפי כדי למעט בהילוך כשיטול הדם ממי שממרס בו וישאנו לפנים עד מקום הזאתו ומ"מ לקרבו עד תוך ההיכל אסור משום כל אדם לא יהיה באהל מועד אבל במחתה אי מרחקה מן ההיכל אע"פ שגם הוא צריך להכניסה לפנים לית לן בה מ"מ איני יודע מאי טעמא ממרס על רובד ד' ולא קרוב להיכל דהא בשעת הקטרת פנים אינו צריך פרישה אלא מהיכל וכדאי' בגמרא וי"ל דההיא דממרס שאני דצריך הרחקה יתירה דאגב דטריד במלאכתו למרס הדם דלמא יקרב את עצמו לתוך ההיכל עם הדם ולאו אדעתיה מה דליכא למיחש להכי בשאר כל אדם מ"מ להרחיק יותר מרובד הד' חיישינן דילמא משיטול כהן גדול מיד הממרס ועד דממטי לדם לפנים במקום הזאתו יקרש אבל מרובד הד' עד לפנים קי"ל לרבנן דלא חיישינן לשמא יקרוש:

וחותה מן המעוכלות הפנימים ר"י לא גרס לי' הכא אלא גבי תרומת הדשן בפ"ק דתמיד כתב לה אבל גבי קטורת בעינן לוחשות ור' שמואל אומר דבסדר המשנה לא גרס לה אבל בתמיד תנן לה גבי קטורת של כל יום והיינו טעמא משום דבתורת כהנים תניא מנין שתהא האש בטלה ע"ג גחלים תלמוד לומר גחלי אש הלכך מן הפנימים שאין בהן להבות אש הוא נוטל והוא הדין ליום הכפורים ת"י ולדידי קשה לי אם איתא דגחלים שיש בהן להבות אש לא בכלל גחלי אש הן תקשה הא דאמרינן בפ"ז דפסחים (דף ע"ה) דתנן התם גחלי יכול עוממות תלמוד לומר אש אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר גחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות ואמר' הא גופי' קשיא אמרת גחלי יכול עוממות אלמא לוחשות אש נינהו אימא סיפא אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר גחלי אלמא אפילו לוחשות לאו אש נינהו ואמר אביי תריץ הכי גחלי יכול עוממות ולא לוחשות תלמוד לומר אש אי אש יכול רצה שלהבת יביא רצה גחלת יביא תלמוד לומר גחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות אמר רבא רצה גחלת יביא רצה שלהבת יביא שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה כגון דשייפי למנא משחא ואיתלי ביה נורא ההוא לא צריך קרא למעוטי השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כ"ש אמר רבא תריץ הכא גחלי יכול עוממות ולא לוחשות תלמוד לומר אש אי אש יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת אדעייל לגואי הוי כוליה גחלת תלמוד לומר ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחה נהוי גחלים והשתא הוה ליה לתרץ הכי אי אש יכול רצה שלהבת עם גחלתו יביא רצה גחלת לחוד בלא שלהבת יביא ולא שלהבת בלא גחלת כדאמר אביי דתקשי לך השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן ודוחק לומר דאפילו בכהאי גוונא אין עושין כן אפילו לפני מלך בשר ודם ועוד אם כן למה ליה לרבא לדחוקי ולומר יכול מחצה גחלת ומחצה שלהבת ואדעייל לגואי הוי כוליה שלהבת משום דאילו לעיולא הכי אין צריך מעוט דהא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן להביא אוד בשלהבתו דמעלה עשן כדפירש"י הוה ליה למימר אי אש יכול גחלת בשלהבתו יקח ועד דעייל לגואי הוה ליה כוליה גחלת תלמוד לומר ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחה בעינן גחלי אלא ודאי ש"מ דגחלים בשלהבתם בעוד שיש בהם להבות אש אפילו להביא הכי בפנים נמי שפיר דמי דכל כהאי גוונא גחלי אש מקרי:

על רובד הד' שבעזרה למאי דקאמר בגמרא גבי דם פר שנתנו למי שממרס בו על רובד ד' שבהיכל תני של היכל פי' מונה מיציאת היכל ולחוץ ד' רובדים ומניחו על הד' והשתא אי אמרת דהא דאמר בגמרא בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל פרשי מבין האולם לא פרשי דרישא דווקא הא דקאמר מהיכל פרשי אבל אפילו מאולם גופיה אין צריך פרישה וכמו שאפרש בגמרא היינו דאיכא בין הנחת דם דרישא להא דמחתה דאילו דם מניחו באולם גופיה על רובד הד' שבו מן ההיכל ולחוץ ואילו מחתה מניחה על רובד הד' שחוץ לאולם בין האולם ולמזבח ואי אמרת דהא דקאמר מבין האולם ולמזבח לא פרשי דווקא אבל מאולם גופיה פרשו צריך לומר דהיינו דאיכא בין הנחת דם למחתה דהא דקאמר של היכל הרובד הד' אולם נמי בכלל היכל והרובד הד' שמניח הדם חוצה להם היינו בין אולם ולמזבח ברובד הד' שמיציאת האולם ולחוץ ואילו מחתה מניחה על הרובד הד' שמחוץ של מזבח והיינו דאיכא בין דם למחתה דהתם קאמר על רובד הד' של היכל והכא קאמר הד' שבעזרה דאי לא תימא הכי כדפי' מאי איכא בין דם למחתה אלא ודאי כדפי':

רובד ד' שבעזרה איני יודע מאי טעמא רובד ד' דווקא דבשלמא הא דמניח של דם בד' של היכל והכא במחתה בד' של עזרה היינו טעמא משום דבדם אי מרחק ליה ממקום הזאתו יותר איכא למיחש שלא יקרוש הדם כשנושאו משם לפנים אבל מחתה שנוטל את הגחלים ממזבח החיצון מניחם בעזרה סמוך למזבח אבל מאי טעמא דרובד ד' (אע"ג דסוף סוף הא מ"מ אחר כך צריך לישא למרחק מרובד הד' של עזרה לפנים שהוא מקום הקטרה ולא עוד שאחר כך נושא הכף עם המחתה ביחד לפנים ונמצא בהא דמניח המחתה בעזרה אתה מרבה עליו את הדרך במשא יותר כבד של כף ומחתה ביחד מ"מ הא עדיף למעט בהילוך הא' מיד כשנוטל הגחלים מעל המזבח שהן חמין ביותר וקשה עליו משא חם לשאת למרחק יותר משאינו חם כל כך אע"ג דיקירי טפי והא עד שיוציא לו כף ומחתה של קטורת מלשכת הכלים ויחפון כדאמר רפ"ה אדהכי והכי מצטנן במקצת ואינו חם כל כך) שמניחו דווקא עליו ושמא י"ל דאגב דהתם גבי דם מניחו על רובד הד' מטעמא דפי' לעיל תקנו נמי הכא במחתה הכי ואע"ג דלא דמי דהרובד דהתם של היכל ודהכא של עזרה מ"מ במנין הרובדים השוו חכמים ולא חלפי בהו נראה לי:

בכל יום וכו'. בגמ' אפרש לה פיסקא פיסקא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף