בית נתן/ברכות/לט/א
בצר ליה שיעורא סופיה מאי מברך (ועיין רש"י ובתו' ד"ה בצר ליה) א"ל מי סברת בזית קטן עסקינן בזית גדול עסקינן (בנוסחת הדפוס כזית בינוני בעינן והא איכא וההוא דאייתי וכו' והוא שפת יתר והעט"ר כתב וז"ל נ"ל דצריך למחוק תי' והא איכא וכצ"ל כזית בינוני בעינן וההוא דאייתי וק"ל וכמה גי' הכ"י נכונה) דכי שקלת ליה לגרעינתיה אכתי קאי שיעוריה דתנן כזית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וזהו אגורי א"ר אבהו לא אגורי שמו אלא אברושי שמו ולמה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו הנהו תרי תלמידי דהוו יתבו קמיה דבר קפרא הביאו לפניו דורמסקני' עם כרוב ופרגיות ונתן לו בר קפרא רשות לאחד מהן לברך קפץ על הפרגיות ובירך עליהן לגלג עליו חבירו כעס בר קפרא אמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס אם דומה חבירך כמי שלא אכל בשר ולא טעמו מעולם אני מלגלג עליו חזר ואמר לא על המלגלג אלא על המברך אני כועס אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן תנא שניהן לא הוציאו שנתן מאי לאו בהא קא מפלגי דמאן דלגלג סבר בשר שהכל ושלקות בפה"א והלכך חשוב עדיף ומאן דבריך סבר אידי ואידי שהכל הלכך חביב עדיף לא דכ"ע אידי ואידי שהכל ובהא קא מיפלגי מר סבר חביב עדיף ומר סבר כרוב עדיף משום דזיין א"ר זירא כי הוינן בי רב כהנא אמר לן הני גלגלידי דליפתא פירמי רברבי בפ"ה זוטרי שנ"ב וכי אתאן לגבי דרב יהודה אמר לן אידי ואידי בפ"ה והאי דפרמינהי בפורמיה זוטרי משום אמתוקי טעמא הוא אמר רב חסדא האי תבשילא דליפתא דמפשי ביה קימחא מברכינן עליה ב"מ מזונות דסילקא דלא מפשי ביה קימחא ב"פ האדמה א"ר אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן אידי ואידי ב"פ האדמה והאי דשדו ביה קמחא משום דלדבוקיה בעלמא עבדי ליה אמר ר' חסדא תבשיל של תרדין וכו':
ש"מ לטעמא עבידי ש"מ א"ר חייא בר אשי אמר רב פת הצנומה בקערה מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ ופליגא דר' חייא דא"ר חייא צריכה שתכלה ברכה עם הפת אמר רבא מאי שנא צנומה דלא דכי כליא ברכה על הפרוסה קא כליא עם הפת נמי כי כליא ברכה על הפרוסה קא כליא אלא וכו':