בית נתן/ברכות/לד/ב
כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה:
א"ר נחמן בר יצחק לדידי וכו' כה"ג תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה המלך כיון ששוחה שוב אינו זוקף שנאמר והמלך שלמה קם מלפני וגו' (וכ"ה הגירסה לפני רש"י):
לא קשיא הא לבתחלה הא לבסוף (עיין בחידושי הרשב"א שכתב ע"ז וז"ל ומהכא איכא למשמע דלא גרס במתניתין בהודאה תחלה וסוף וכו' ע"ש והוא פלא שלא יש שום רמז מגי' זו במשנה?[1]) רבא כרע תחלה וסוף אמר חזינא לרב נחמן דכרע וחזינא ליה לרב ששת דכרע:
הרי זה מגונה ההיא בהודאה דבה"מז:
גמ' המתפלל וטעה אהייא א"ר חייא א"ר ספרא משום חד דבי רבי ינאי באבות תניא נמי הכי המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת אהייא אר"ח אר"ס משום חד דבי' ר' ינאי באבו':
מנא הני מילי א"ר חייא אמר רבי יוחנן אמר קרא בורא ניב וכו':
אר"י כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דרבי אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב ואידך אמר לך מאי רחוק רחוק מעבירה ומאי קרוב קרוב לעבירה ואמר ר"ח ב"א אר"י כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ואמר ב"א אר"י כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד תכם ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו מאי עין לא ראתה אמר ריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ריש לקיש אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה ואם תאמר אדם הראשון היכן היה בגן ואם תאמר הוא גן הוא עדן תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ת"ר מעשה וכו':
שחלצתו חמה אמרו לו מניין אתה יודע א"ל כך מקובלני מבית אבי אבא אם שגורה וכו' ואם לאו יודע אני שמטורף ישבו וכתבו וכו' אמר להן לא חסרתם ולא הותרתם באותה שעה חלצתו חמה וכו':
ובקש עליו רחמים וחיה אמר אלמלא הטיח:
וכי חנינא גדול ממך אמר לה הוא דומה לעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך אמר רבי חנינא לעולם אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלינות שנא' וכוין פתיחן ליה בעיליתא נגד ירושלם אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (ומה שכתב בנוסחתינו אר"כ חציף עלי מאן דמצלי בבקתא ל"ג בכ"י):
פה אכתוב חי' ומה ששייך לגי' שביומא ברם הרי"ף מביאו פה בס"פ א"ע וז"ל ומשמיה דרב מרדכי אמר כיון שפסע ג' פסיעות התם איבעי ליה למיקם משל וכו' ע"ש ולכאורה היינו הך דאיתא לפנינו ביומא ד' ג"ן ע"ב אמר לי רב מרדכי כיון שפסע ג"פ התם איבעי ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו, וכן הבין המגיה שבשו"ת הרשב"א ד' בולוניא ושם מתמיה המגיה על הרשב"א שכ' בסי' תל"ו ונכפלה בסי' תרע"ה וז"ל ומה שאמרת שעיקרו ביומא לא נודע לנו ביומא וכו' ע"ש וכתב המגיה שתשובה הלזו הוא הפך הגמרא וז"ל שם ואיברא תלמוד ערוך הוא בידינו ביומא פרק הוציאו לו ומביאו הרי"ף ז"ל פ' אין עומדין ותמהנו אם פה קדוש כהרשב"א אמר דבר זה ואולי תלמיד טעה וכו' ע"ש
ובג' כ"י שם הגי' כך אריב"ל המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות אחריו ואחר כך יתן שלום תניא נמי הכי המתפלל צריך שיפסיע וכו' וכל מה שכתוב בנוסחתי' מן אמר ליה רב מרדכי וכו' עד לכלב ששב על קיאו ל"ג בכ"י הנז' ונכונים דברי הרשב"א ומה שנראה הרי"ף גרס ליה אינו כי מש"כ הרי"ף ומשמיה דרב מרדכי אמר הכוונה על רב מרדכי גאון וכן מצאתי מפורש בשלטי הגבורים שסביב המרדכי בפ' א"ע אות ב' וז"ל גרסינן ביומא פרק הוציאו לו אמר רבי אלכסנדרי אריב"ל המתפלל צריך שיפסיע ג"פ לאחריו ואח"ך נותן שלום וכו' ומאריך עוד וכת' רבי' אלפסי דמשמיה דרב מרדכי גאון אמר וכו' הרי בפי' שהרי"ף מייתי זה בשם רב מרדכי גאון ולא משמיה דגמרא ברם מהרי"ף נשתרבב והדפיסוה בגמרא ביומא אבל הוא טעות וכן מוכרח מסדר הזמנים כי איך יאמר רב מרדכי שהוא תלמיד רב אשי כנז' ביצה דף ו' לריב"ל שמעולם לא ראהו וכן הבה"ג לא גרס זה ונכונים מאד דברי הרשב"א:
- ↑ כתב הרשב"א ומהכא איכא למשמע דלא גרס במתניתין בהודאה תחלה וסוף. וצ"ל במתניתא והב"נ הקשה כי לא נמצא במשנה [וכן העיר בפרחי כהונה על ד' הבית נתן, וציין עוד דבתוס' הרא"ש כתב כדברי הרשב"א ואיתא להדיא "מתניתא"]. ואפשר עוד לומר דהרשב"א הוי גריס ליה במשנה כמו שהוא ברי"ף אבל גם על הרי"ף כתב הרא"ה בפירושו דברייתא היא וכן כתב אלי היקר המופלג ר' ליב אדלער נ"י כי ברי"ף כ"י אשר בהאמבורג לא נרשם פה משנה וגמרא (דק"ס).