ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/קנה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה קנה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כה תברכו. מצות עשה דברכת כהנים מדכתיב כה תברכו את בני ישראל וגו'. ומנאוה כל מוני המצות כולם. והבה"ג מנאה שני פעמים מנאה במנין העשין. וגם מנאה במספר הפרשיות שלו. ובמנין העשין כתבה בשם נשיאת כפים. ובמספר הפרשיות הזכירה בשם ברכת כהנים. ודבריו סתומים. וכבר ביארנו בזה באריכות לעיל (מצוה ט"ז) עיי"ש מש"כ בזה. וראיתי מי שרצה לומר דבמנין העשין מנה מצות ברכת כהנים בגבולין. ובמספר הפרשיות מנה מצות ברכת כהנים שבמקדש. וזה לא יתכן כלל. דאין לנו בתורה אלא מצוה אחת לכהנים לברך את ישראל. ובמקדש ובמדינה בכלל עשה זו. וברכה זו עצמה שמברכין במדינה מברכין ג"כ במקדש. וקצת חילוקים שיש ביניהם. כמבואר בסוטה (פרק אלו נאמרין ל"ז ע"ב) עיי"ש. היינו רק משום דגלי קרא מצד אחר. כמבואר שם עיי"ש. אבל אין לנו בזה אלא מצוה אחת לברך את הקהל בכל מקום שהוא. במקדש או במדינה. ואין כאן ענין לשתי מצות כלל. ואין כדאי להאריך בזה. וכבר רמזתי לזה שם לעיל. ויש לי בזה תמיהא על רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו אשר על סדר עשרת הדברות. דשם לא הזכיר מצוה זו דברכת כהנים כלל. והוא דבר מתמיה. וטעמו לא נתברר לי:

וקצת יש מקום לומר בזה דהוה ס"ל שם כדעת קצת אחרונים ז"ל דמדאורייתא ליכא עשה אלא בנשיאת כפים במקדש עם העבודה. כדכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. ותניא בספרא (שמיני מכילתא דמילואים) ויברכם זו ברכה סתומה שאין אתה יודע. וחזר הכתוב ופירש להלן יברכך ה' וישמרך עד וישם לך שלום עיי"ש. אבל בגבולין אין נשיאת כפים אלא מדרבנן. ומה שהכריחו קצת אחרונים מדברי הירושלמי ברכות (פ"ג ה"א) ובנזיר (פ"ז ה"א) דגם בגבולין מדאורייתא היא. מדקמיבעיא להו התם מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים עיי"ש. והיינו ע"כ בגבולין. דאילו במקדש הרי מתסר ליכנס בטומאה. ואם איתא דליכא מצוה אלא מדבריהם מאי קס"ד שיהא מותר ליטמא. לדעתי אין מזה הכרע כלל. דלעולם אימא לך דמיירי במקדש. ונפק"מ לענין עבודת צבור הנעשית בטומאה. דטומאה הותרה בצבור ומותר ליכנס בטומאה. ואפי' אם מיירי בגבולין איכא למימר דמיירי בטומאה דרבנן. ולכך הוה ס"ד לומר דמיטמא אע"ג דמצוה דרבנן היא. ובלא"ה כתב במרה"פ שם מטעם אחר דמיירי בטומאה דרבנן עיי"ש בדבריו. גם אפשר לומר ע"פ מאי דבלא"ה תמוה מאי קמיבעיא לי' והא טומאת כהנים הו"ל ל"ת ועשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. וכבר עמד בזה במה"פ שם עיי"ש שכל מש"כ בזה תמוה ואכמ"ל בזה. אבל נראה עפמשכ"ל (עשין ט"ז) דלדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל וכן דעת התוס' דעשה דברכת כהנים כוללת כהנים וישראלים. הכהנים לברך. וכל ישראל להתברך עיי"ש. וא"כ עשה דנשיאת כפים הו"ל עשה השוה בכל. אבל עשה ול"ת דטומאת כהנים אינן שוין בכל. ועשה השוה בכל דוחה ל"ת ועשה שאין שוין בכל. ועי' מש"כ התוס' (בפ"ק דיבמות ה' ע"א) בד"ה ואכתי וכו' ובשאר ראשונים שם ובשאר דוכתי. ומה שתמה במה"פ ממתני' דפ"ב דמציעא עיי"ש. אשתמיטתי' סוגיא דמציעא שם במקומה (ל' ע"א) דהתם בלא"ה לא מידחי משום דלא דחינן איסורא מקמי ממונא. ועי' ג"כ ברכות (י"ט ע"ב) עיי"ש. אלא דלפ"ז תקשה לאידך גיסא מאי קמיבעיא לי'. וביותר קשה למאי דמסיק התם דאסר ליטמאות אבל נראה דאיכא למימר דהא גופא קמיבעיא לי'. אם נימא דמצות נשיאת כפים בגבולין מדבריהם ואסור. או מדאורייתא היא ושרי. ומסיק דמדרבנן היא ואסור. ובהכי מדוקדק היטב מאי דקאמר התם מגבילה אחוה דר"א בר כהן אמר קומי ר"י בשם רבי אחא מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע ר"א ומר וכו' לא שמע מיני אלא כיי דמר ר"י בן פזי בשם ר"א כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא כפיו עובר בעשה. וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות ל"ת וכו'. אייתוני' ואנא אלקוני' עיי"ש. ולפי' המפרשים שם העיקר חסר. אבל לפמש"כ הדברים פשוטים שטעה מגבילה והיה סבור דעשה דקאמר ר"א עשה ממש קאמר. ודחי ל"ת דאורייתא. אבל באמת עשה מדבריהם קאמר. דמדאורייתא ליכא עשה בנשיאת כפים אלא במקדש. אבל בבית הכנסת בגבולין ליכא אלא מצוה מדבריהם ולא דחי ל"ת דאורייתא. והשתא א"כ מבואר דאדרבה משם איכא ראי' איפכא. ואע"ג שאין זה מוכרח ויש לדחות. מ"מ עכ"פ אין שום הכרח ג"כ משם לומר דנשיאת כפים בגבולין מדאורייתא:

ומה שהביאו עוד ראי' ממה שאמרו בספרי זוטא (פ' נשא). והובא בילקוט שם. ושמו את שמי וכו' או במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין. אמרת בכל מקום אשר אזכיר את שמי אף בגבולין וכו' עיי"ש. הרי מפורש דעשה זו נוהגת גם בגבולין. ויליף לה מקרא. לדעתי גם משם אין ראי' כלל. ואדרבה איפכא מוכח דכיון דחזינן דעכ"פ איצטריך התם קרא לריבויי גבולין. ומבואר דאי לאו דגלי קרא היה ראוי לומר דאין עשה זו נוהגת אלא בעבודת מקדש דוקא. וא"כ לפי המבואר בתלמודא דידן בסוטה (ל"ח ע"א) דבין לת"ק ובין לרבי יאשי' לא מיירי קרא אלא במקדש עיי"ש. א"כ אין לנו נשיאת כפים מדאורייתא אלא במקדש ולא בגבולין. והך דרשא דספרי זוטא לא מייתי לה לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בספרי. ואדרבה לפי מאי דדריש רבי יאשי' שם בתלמודא דידן וקאמר דמקרא זה מסורס הוא. בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך בבית הבתירה שם אזכיר את שמי עיי"ש. א"כ אין מקום לדרשא זו כלל. ואפשר דגם בספרי זוטא לא דריש לה אלא לאסמכתא בעלמא. וראיתי בתוספתא (פ"ז דסוטה) דקתני כשם שנשיאות כפים במקדש כך נשיאת כפים בגבולין עיי"ש. ובודאי יש חילוקים בין נשיאת כפים דמקדש לנשיאת כפים דגבולין. כדקתני במתני' דסוטה שם עיי"ש. וע"כ לא קאמר הך תנא דתוספתא אלא דכשם דאיכא עשה דאורייתא בנשיאת כפים במקדש כך איכא עשה מדאורייתא בנשיאת כפים דגבולין. וא"כ מבואר דגם בגבולין הו"ל עשה דאורייתא. ומיהו יש לדחות. ומדאמרינן בסוטה (ל"ח ע"ב) אמר ריב"ל כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן וגו' מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה עיי"ש. משמע ודאי דבגבולין ליכא עשה דאורייתא. דהא עיקר תפילה אינה אלא מדרבנן. ואפי' להסוברין דתפלה דאורייתא מ"מ עכ"פ נוסח התפלה ושיעורה לכ"ע אינה אלא מדבריהם. וא"כ ברכת העבודה שבתפלה ודאי מדבריהם. וא"כ מדאורייתא ליכא האידנא עבודה כלל. וממילא גם עשה דנשיאת כפים ליכא אלא במקדש בעבודה ממש:

ומעתה שפיר אפשר לומר דהוה ס"ל לרבינו הגאון ז"ל שם דאין נשיאת כפים מה"ת אלא בעבודה שבמקדש דוקא ולהכי ס"ל דאין עשה זו נמנית בפ"ע משום דאינה רק חלק מחלקי מצות עבודה שבמקדש. ואע"ג דעבודה שבמקד' לאו עשה אחת היא לשיטת רבינו הגאון ז"ל גם שם כמו כאן. ולא ס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל (שורש י"ב) בזה. וא"כ הו"ל דומיא דעשה דעל כל קרבנך תקריב מלח שנמנית מצוה בפ"ע אע"ג דלכאורה ראוי לומר שאינה אלא אחד מחלקי מלאכת ההקרבה. והיינו כמו שביאר הרמב"ם ז"ל (שורש י"ב). משום שכוללת כל מיני הקרבנות שיש בהם כמה מצות מיוחדות בפ"ע. ולא יתכן שתהי' חלק מחלקי מצוה אחת עיי"ש. וגם רבינו הגאון ז"ל מנאה מהאי טעמא מצוה בפ"ע. (לעיל עשה קכ"א) עיי"ש. מ"מ הרי שם באזהרותיו שע"פ עה"ד באמת לא מנה גם עשה דעל כל קרבנך תקריב מלח. ולא מנה שם אלא לאו דלא תשבית מלח וגו' (בדבור אנכי) עיי"ש. והיינו משום דבאזהרת לאו לא שייך לומר שאינו אלא מחלקי עשה דמעשה הקרבן. וכמש"כ במל"מ (הלכות בה"ב פ"א הט"ו) עיי"ש. וכן לא מנה באזהרותיו שם גם עשה דעורות קדשי קדשים לכהנים שמנה כאן (לעיל עשה קט"ז). אע"ג דלשיטת רבינו הגאון ז"ל. גם שם כמו כאן. כוללת כמה מצות מיוחדות הנמנות לשיטתו כל אחת בפ"ע. וא"כ נראה דשם הוה ס"ל דגם בכל כיוצא בו אינו נמנה מצוה בפ"ע. ודלא כסברת הרמב"ם ז"ל שם בשרשיו. ומה שמנה שם (בדבור זכור) עשה דמיום השמיני והלאה ירצה. אע"פ שראוי לומר דאינה אלא חלק מחלקי מעשה ההקרבה. והרמב"ם וסייעתו לא מנאוה אלא משום שכוללת כל הקרבנות. כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בשרשים שם עיי"ש. אפשר לומר דרבינו הגאון ז"ל לא מנאה שם אלא משום דהוה ס"ל כדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל דאין זו עשה ממש אלא לאו הבא מכלל עשה. וכן דעת הראב"ד והרשב"ץ ז"ל וכמשכ"ל (עשה ק"ו) עיי"ש. וא"כ לשיטת רבינו הגאון ז"ל דס"ל דלאו הבא מכלל עשה תורת לאו גמור יש עליו לכל דבר. אלא שאין לוקין עליו משום דלא דמי ללאו דחסימה. כמו לאו שבכללות ולאו שאין בו מעשה. כמו שנתבאר אצלנו בכמה דוכתי. ובפרט לקמן (לאוין רס"ד רס"ה) עיי"ש. לא יתכן לומר שאינו אלא אחד מחלקי העשה דהקרבה מטעם שביאר במל"מ (הלכות ביה"ב שם). ומה שמנה שם (בדבור אנכי) עשה דתנופה. וכן מנה (בדבור כבד) עשה דחזה ושוק עיי"ש. אע"ג דלפי שיטתו זו היה ראוי לומר דהני עשין ג"כ אין למנותן עשין בפ"ע. משום שאינן אלא מחלקי מלאכת ההקרבה. וכמש"כ הרמב"ם בשרשים שם. מ"מ כבר ביארנו לעיל (עשין קי"ג קי"ד) דבחזה ושוק ובתנופה אפי' אם לא היו כוללים הרבה ממיני הקרבנות שנמנין מצות בפ"ע. ג"כ אין לנו לומר שאינן אלא מחלקי מלאכת ההקרבה אלא יש למנותן מצות מיוחדות בפ"ע מטעם שביארנו שם עיי"ש ובמש"כ במבוא (סי' ז' שורש י"ב). והשתא א"כ נראה דלפום שיטתו שם גם בכל כיו"ב אע"פ שכולל כל מיני הקרבנות או לפחות כמה מהן שנמנו כל אחד מהן מצות מיוחדות בפ"ע. ג"כ לא חשיבי אלא מחלקי מלאכת ההקרבה. ודלא כסברת הרמב"ם ז"ל שם (בשורש י"ב). אע"ג דכאן גם רבינו הגאון ז"ל הכי ס"ל. כמו שביארנו במבוא שם עיי"ש:

ומעתה שפיר אפשר לומר דהיינו נמי טעמו שהשמיט שם עשה דנשיאת כפים. משום דלשיטתו אזיל דס"ל שם דגם כל כיו"ב אין למנות מצוה בפ"ע. משום דאינו אלא חלק מחלקי מלאכת ההקרבה שכבר נמנית. וכיון דמה"ת ליכא עשה אלא בשעת עבודה במקדש הו"ל מחלקי עשה דעבודת מקדש ואינה נמנית עשה בפ"ע. אבל כאן חזר בו מהאי סברא. אי משום דס"ל דגבולין נמי בכלל עשה דנשיאת כפים. וכפשטא דברייתא דספרי זוטא שהבאתי לעיל. או משום דס"ל דבכל כיו"ב אין לומר דהו"ל חלק מחלקי עשה דהקרבה. וכסברת הרמב"ם ז"ל בשרשים שם. ולכך מנה כאן עשה זו כשאר מוני המצות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.