תוספתא/סוטה/ז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שבועות העדות והדיינים [נאמרה] בכל לשון [ששומעים] ואמרו לו אמן הרי אלו חייבין שבועת הדיינין [באיזה צד] הרי מי שנתחייב שבועה לחבירו אומרין לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע [ביום שנאמר] (שמות כ׳:ז׳) לא תשא את שם ה' אלהיך [וגו' כל] עבירות שבתורה כתוב בהן ונקה [וזו כתוב בה] לא ינקה [כל] עבירות שבתורה נפרעין ממנו וזו ממנו [ומכל העולם ויהא עון העולם כולו תלוי בו שנאמר (הושע ד׳:ג׳) אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וזו ממנו ומקרוביו] שנאמר (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנאמר (ישעיהו נח) ומבשרך אל תתעלם [כל] עבירות שבתורה תולין לו לשנים ושלשה דורות וזו לאלתר שנאמר (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאם ה' צבאות הוצאתיה מיד ובאה אל בית הגנב זה [משביע לשקר ויודע שאין לו בידו] וגונב דעת הבריות ואל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו [כל עבירות שבתורה בממונו זה בממונו ובגופו שנאמר] (שם) ולגר בתוך ביתו בא וראה דברים שאין האש [אוכלתן] שבועת שקר [מבלה] אותן.
(ב) אם אמר איני נשבע פוטרין אותו ואם אמר [נשבע אני] אומרים זה לזה (במדבר טז) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה.
(ג) [משביעין] אותו בשבועה האמורה בתורה שנאמר (בראשית כ״ד:ג׳) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אומרין לו הוי יודע שלא על [תנאי שבלבך] אנו משביעין אותך אלא על [תנאי שבלבנו וכן] מצינו כשהשביע [משה] את [בני] ישראל [בערבות מואב] אמר להם [לא על תנאי שבלבבכם אני משביע אתכם אלא על תנאי שבלבבנו שנאמר] (דברים כ״ט:י״ד) ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה [וגו'] אין לי אלא אתכם מנין לדורות הבאים אחריכם ולגרים שנתוספו עליכם תלמוד לומר [ולא אתכם לבדכם אלא] (שם) ואת אשר איננו פה עמנו היום [אין] לי אלא מצות [שנצטוו ישראל על הר סיני מנין לרבות מקרא מגילה] ת"ל (אסתר ט׳:כ״ז) קימו וקבלו וגו' ולא יעבור.
(ד) ברכת הלל ושמע ותפלה נאמרין בכל לשון רבי אומר אומר אני שאין שמע נאמר אלא בלשון הקדש שנאמר (דברים ו׳:ו׳) והיו הדברים האלה וגו'.
(ה) ברכת כהנים אלו בשעה שהכהנים אומרים על מעלות האולם הכל כשרין לעלות במעלות האולם בין תמימים בין בעלי מומין בין במשמר שלו בין במשמר שאינו שלו חוץ ממי שיש בו מום בפניו בידיו וברגליו [שלא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו] וכשם שנשיאות כפים במקדש כך נשיאות כפים בגבולין.
(ו) מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר <בן> חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר' יהושע מפקיעין אמר להם ר' יהושע מה חדוש היה בבית המדרש היום אמרו לו רבי תלמידך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אי אפשר [שלא יהא חדוש בבית המדרש] שבת של מי היתה אמרו לו של ר' אלעזר בן עזריה אמר להם [היכן] היתה הגדה אמרו לו (דברים לא) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אמר להם מה דרש בה אמרו לו כך דרש בה אם אנשים באו ללמוד נשים באו לשמוע טפלין למה [הן באין] כדי ליתן שכר למביאיהן ועוד אחרת דרש (דברים כו) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל כשם שעשיתם אותי חטיבה אחת בעולם הזה אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא.
(ז) ועוד דרש (קוהלת י) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים מה דרבן זה מכוין את הפרה להביא חיים לעולם אף דברי תורה [אינן אלא חיים לעולם] שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא אי מה דרבן זה מיטלטל יכול אף דברי תורה כן ת"ל [וכמסמרות נטועים או אינן חסירין ולא יתירין] ת"ל נטועים מה נטיעה פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שנכנסין ויושבין אסופות ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו ועל טהור במקומו שמא יאמר אדם בדעתו הואיל וב"ש מטמאין וב"ה מטהרין איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר [למה] אני למד תורה מעתה [ת"ל דברים הדברים אלה הדברים כל הדברים נתנו מרועה אחד כלם אל אחד בראן פרנס אחד נתנן רבון כל המעשים ברוך הוא אמרן אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בו דברי ב"ש ודברי ב"ה דברי המטמאין ודברי המטהרין] אמר להן אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.
(ח) בימה של עץ היו עושין לו בעזרה [ויושב] עליה ר' אליעזר בן יעקב אומר בהר הבית שנאמר (נחמיה ח׳:ג׳) ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום וגו' ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לו לדבר וגו' ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו' ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן וגו' ואומר (דברי הימים ב כ״ג:י״ג) ותרא והנה המלך עומד על עמודו במבוא והשרים והחצוצרות. אותו היום כהנים [עומדים] בגדרים ובפרצות וחצוצרות של זהב בידיהם [תוקעין] ומריעין ותוקעין כל כהן שאין בידו חצוצרות אומרין דומה זה שאין כהן [הוא] שכר גדול היה לאנשי ירושלים שמשכירין חצוצרות בדינר זהב בו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות משם אמרו חיגר תוקע במקדש [משם ר' נתן אמרו נתחייבו ישראל כליה שחנפו] לאגריפס המלך.
(ט) קורא מתחלה (דברים א׳:א׳) אלה הדברים עד שמע והיה אם שמוע תשמעו עשר תעשר וכי תכלה לעשר רבי אומר לא היה צריך להתחיל מראש הספר אלא שמע והיה אם שמוע [תשמעו] עשר תעשר וכי תכלה לעשר ופרשת המלך עד שגומר את כולה ודרשיות נדרשות בה וגו' עד סוף (דברים כ׳:ד׳) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם שנתון בארון שנאמר (במדבר ל״א:ו׳) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס מגיד שפינחס משוח מלחמה וכלי הקדש זה הארון שנאמר (במדבר ד׳:כ׳) ולא יבאו לראות כבלע וגו' וי"א אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות כ״ט:כ״ט) ובגדי הקדש וגו' ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו אחד שיוצא עמהן למלחמה ואחד ששרוי עמהן במחנה זה שיוצא עמהן למלחמה היה בו ס"ת שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' וזה ששרוי [עמהן] במחנה זה שהיה בו שברי לוחות שנא' (במדבר י״ד:מ״ד) וארון ברית ה' ומשה לא משו מן המחנה.
(י) פעמים יוצא ומדבר עמהם א' בספר וא' במערכי המלחמה שבספר [מהו] אומר ילך וישמע דברי כהן במערכי מלחמה מה הוא אומר (דברים כ׳:ה׳) מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו נפל [ביתו] ובנאו ה"ז חוזר ר' יהודה אומר אם חדש בו דבר חוזר ואם לאו אין חוזר ר"א אומר אנשי שרון לא היו חוזרין לבתיהן מפני [שמחדשין] אותן פעם אחת בשבוע.
(יא) (דברים כ׳:ו׳) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו אחד הנוטע את הכרם ואחד חמשה אילני מאכל מחמשת המינין אפילו בחמש עיירות ה"ז חוזר ר' אליעזר בן יעקב אומר אין לי במשמע אלא כרם.
(יב) (דברים כ׳:ז׳) ומי האיש אשר ארש אשה אחד [מארס] ואחד [מייבם] אפילו שומרת יבם לחמשה אחין ואפי' חמשה אחין ששמעו שמת אחיהם במלחמה כולן חוזרין ובאין אין לי אלא בנה ביתו ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה בנה בית וחנכו ולא שהה שנים עשר חדש נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חדש ארס אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חדש מנין שאין זזין ממקומן ת"ל (דברים כ״ד:ה׳) כי יקח איש אשה חדשה דבר זה בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה זה מיוחד שארס אשה ולקחה ולא שהה י"ב חדש שאין [זזין ממקומן] אף כולן כן.
(יג) [כי] למדה תורה דרך ארץ [נתמנתה לאדם פרנס] יקח [לו] בית חזר [נתמנתה] לו יקח לו שדה חזר [נתמנתה] יקח לו אשה שנאמר (דברים כ׳:ז׳) מי האיש אשר בנה ומי האיש אשר נטע ומי האיש אשר ארש [אשה] וכן שלמה אמר בחכמתו (משלי כ״ד:כ״ז) הכן בחוץ מלאכתך וגו' הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה זה שדה אחר ובנית ביתך זו אשה. ד"א הכן בחוץ מלאכתך זו מקרא ועתדה בשדה לך [אלו] משנה אחר ובנית ביתך זה מדרש. ד"א הכן בחוץ מלאכתך [זה משנה] ועתדה בשדה לך זה מדרש אחר ובנית ביתך אלו הלכות. ד"א הכן בחוץ מלאכתך זה מדרש ועתדה בשדה לך אלו הלכות אחר ובנית ביתך אלו אגדות. ד"א הכן בחוץ מלאכתך אלו הלכות ועתדה בשדה לך אלו אגדות אחר ובנית ביתך זו תלמוד ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך [זה תלמוד] ועתדה בשדה לך [זה מעשה הטוב] אחר ובנית ביתך בא דרוש [וטול שכר].
(יד) (דברים כ׳:ח׳) ויספו השוטרים וגו' הירא ורך הלבב [שמתירא מן העבירה] שבידו שנאמר (תהילים מ״ט:ו׳) למה אירא בימי רע דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר מי האיש הירא [ודאי] מה ת"ל שוב ורך הלבב שאפי' גבור שבגבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן היה חוזר שנאמר (דברים כ׳:ח׳) ולא ימס את לבב אחיו כלבבו ר' שמעון אומר כל השומע דברי כהן במערכות [המלחמה] ואינו חוזר לסוף שהוא נופל בחרב ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם ובאין אחרים ויושבין בארצם שנא' (שם) ואיש אחר יקחנה יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן אחר מה אחר האמור להלן עובד כוכבים אף [אחר האמור] כאן עובד כוכבים שמע שמת אחיו במלחמה עד שלא נתן במשא חוזר משנתן במשא אין חוזר.
(טו) יש יוצאין וחוזרין יוצאין ואין חוזרין ויש שאין יוצאין כל עיקר כל אלו שאמרו יוצאין וחוזרין נותנין [פסי] העיר ומספקין מים ומזון למלחמה ומתקנים את הדרכים ושאר כולן אין חוזרין כל אלו שאמרו אין יוצאין כל עיקר הבונה בית וחנכו ולא שהה שנים עשר חדש נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חדש ארס אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חדש הללו אין נותנין פסי העיר ואין מספקין מים ומזון למלחמה ואין מתקנים את הדרכים ר' יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה אבל מלחמת חובה הכל יוצא אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |