ביאור הגר"א/יורה דעה/רלט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) דין כו'. ממ"ש כ"ה א' ת"ר חומר כו' משמע אבל בכל שאר דברים הן שוין ובנדרים י"ח א' ומאי חומרא כו' נדר נמי כו' אלא כו' ואמרינן שם ט' א' ידות בשבועות אע"ג דלא כתיב אלא בנדרים ונזירות כמש"ש ג' א' וער"נ פ"ג דשבועות וכן בכמה מקומות קרי לשבועות נדרים. ומביא ראיה משבועות לנדרים בין לקולא בין לחומרא כמ"ש כנדרים ס"ד ב' ס"ה א' וש"מ:
(ב) בין כו' בין לענין שנתכוין כו'. עיקרה איתמר לענין שבועות:
(ג) וי"א כו'. שגגות בנדרים כ"ה ב' והבאי שם כ"ד ב' וכגירסת הר"ן שם וכ"כ הרא"ש שם שכ"ה בתוספתא וירושלמי וכמ"ש למטה וזרוזין איתא בירושלמי הביאו הר"נ כ"ה ב' ד"ה כשם ואונסין כמ"ש בשבועות כ"ו א' פרט לאנוס ובנדרים כ"ה א' אר"ה תנא בש"א לא כו':
(ד) והוא כו'. ירושלמי הביאו הרא"ש פ"ג דנדרים ס"ו:
(ה) וגם בשאר כו'. ר"ל דאע"ג דאמרינן בד' נדרים אלו שא"צ היתר חכם מ"מ בשבועות יש לכתחלה להתירם אבל לישבע לכתחלה אף בנדרים אסור כמ"ש בסי' רל"ב סי"ג ומ"מ לא קאי אלא אג' שבועות אבל שבועות אונסין אין חולק כנ"ל ואף לכתחלה מותר לישבע לאנס כמש"ש וכן אמרו בירושלמי בהדיא ג"כ:
(ו) יהודי כו' הואיל כו'. ע"ל סי' רל"ב סי"ד בהג"ה וכ"ז לא כו' ולכן כו':
(ליקוט) יהודי כו' כמ"ש בגטין מ"ו א' ורבנן התם כו' וע"ל סי' רל"ב סי"ד בהג"ה וכן נתלו ז' בני מלכים ע"ז (ע' ביבמות ע"ט א') (ע"כ):
(ז) ת"כ כו'. דר"ת פסק דהיא כשבועה ממ"ש (יחזקאל י"ז) ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו כו' ונאמר (סוף ד"ה) וגם בנ"נ מרד אשר השביעו כו' וג"כ נאמר (משלי ו') תקעת לזר כפך כו' מ"מ כיון דקי"ל דמתירין שבועות לא עדיף משבועה וז"ש ולכתחלה כו' ועבסי' ר"ל:
(ח) וה"מ כו'. ממ"ש בפ"ה דב"מ (ע"ד א') האי סיטומתא קניא למאי הלכתא כו' ופר"ח דהיינו בכה"ג ואי ס"ד דהויא שבועה תיפוק ליה דצריך לקיים שבועתו כמ"ש בחושן משפט סי' ר"ז סי"ט אע"ג דיש לדחות כמש"ש בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה מ"מ ממש"ש למי שפרע משמע דא"צ לקיים:
(ט) הגביה כו'. שהוא שבועה באמונתו וכנ"ל:
(י) הנותן כו' ואם כו'. עסי' רכ"ח סל"ז:
(יא) נידוי כו'. כמ"ש בפר"א רע"א החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם וכל כו' והביאו ילקוט ביהושע סי' י"ח ושם תדע לך כח החרם כו' שנאמר כי השבועה הגדולה היתה וכי שבועה נשבעו כל ישראל אלא להודיעך שהחרם היא השבועה והביאו ילקוט סוף שופטים סי' ע"ו:
(יב) וי"א כו'. דחומרא דנדרים מבשבועות דחל ע"ד מצוה משום דמתסר חפצא עליה כמ"ש הר"נ וש"פ וכמ"ש בנדרים ט"ז ב' וה"ה לחרמים כמש"ש ב' ב':
(יג) בין כו'. עתוס' דשבועות כ"ה א' ד"ה מה. ור' אלחנן כו' ור"ת כו' והוא בפלוגתא דלעיל ס"ס ר"ו וכ"כ תוס' בר"ה כ"ח א' ד"ה המודר כדעת ר' אלחנן וכ"ה מסקנת הרא"ש בשבועות שם וכ"כ הר"נ שם וכתב דשבועה בלשון נדר אף למ"ד דחל אינו אלא משום יד וכמ"ש בס"ס ר"ו ולא עדיף מינה. ועבר"נ ריש נדרים ב' ב' ד"ה איידי כו':
(יד) מלמד כו'. כמ"ש בב"ב כ"א א':
(טו) הנשבע כו'. עבה"ג (עיין בתשובת הרשב"א סי' תרי"ד שכתב דההיא דריש נזיר לא מוכחא מידי דה"ק וכי אתיא אורייתא לרבות דבר שהוא מדרבנן. ונראה כוונת הרא"ש מלשון הגמ' וכי מושבע כו' משמע אף לאחר תקנת רבנן חיילא) וגמ' ערוכה היא ביומא ע"ד א' וכ"ת כו' שאני התם כו' (ובשבועות כ"ד א' בשלמא לר"ל כו'):
(טז) וכן כו'. דאל"כ ליתיה בלאו והן (ר"ל אף לדברי הרא"ש שהביא ראיה מההיא דנזיר כמ"ש בה"ג) ועתוס' כ' ב' ד"ה דכי כו' וה"ה כאן:
(יז) וה"ה לדבר כו'. בזה תירץ הר"נ קושית תוס' כ"ג ב' ד"ה דמוקי וא"ת לימא כו' אבל בזה ניחא אע"ג דדריש לה מקרא ביומא ע"ד א' ולר"י לאו אסמכתא היא מ"מ חייל עלה שבועה וכתב הר"נ בחידושיו ולכן פ' הרי"ף והרמב"ם דנשבע להרע לעצמו חייל אע"ג דפ' כסתם מתני' דפ' החובל (צ' ב') דאינו רשאי לחבול בעצמו ויליף שם (צ"א ב') ממ"ש וכפר כו' וער"נ בנדרים ח' א' ד"ה הקמ"ל כו':
(יח) בד"א כו' אבל כו'. דלא אמרינן ליה קום עבור כדי לקיים השבועה כמ"ש ביבמות צ' ב' א"ל בעאי לאותובך ערל כו' ולא שהשבועה אינה חלה דהא כתב הר"נ דאפי' במדרש חכמים חלה כגון נשבע להרע לעצמו ולאכול נבלות וטרפות חצי שיעור ובהדיא אמרינן ביומא ע"ד א' דבדרבנן חיילא בל"ת כנ"ל וע"ל סי' רל"ח ס"ד וכ"כ בהרבה מקומות אלא דצריך להתיר השבועה ולא יקיים השבועה וכ"כ ש"ך ופשוט הוא:
(יט) הנשבע כו' דבדידיה כו'. כמ"ש ביבמות ל"ט ב':
(כ) י"א שהנשבע כו'. ערשב"ם בב"ב נ"ג א' ד"ה האי מבריח כו' וכמ"ש בב"מ ל' א' ראה מים כו' לכל אבידת כו' וז"ש ומ"מ נ"ל כו':
(כא) קריאת כו'. ב"ק פ"ב א' ועתוס' דמגילה י"ז ב' ד"ה כל כו':
(כב) והוי כנשבע כו'. כמ"ש בסי' רכ"ח ס"כ בהג"ה איש ואשה כו':
(כג) מתפיס כו' כרבא ומ"מ מתפיס בנדר כנדר וכמ"ש בר"ס ר"ד וכן אם מסר כו'. רי"ף. אבל רש"י ס"ל דגם מתפיס בנדר לאו כלום לרבא וע"ש ד"ה והוא שנדור כו' וד"ה תריץ כו' אבל מיתפיס כו'. אבל הרי"ף מפרש לה דס"ד דמפרש איסר שהוא מתפיס וכיון דאיסר דקרא מתפיס הוא ע"כ גם בשבועה הוא דהא עיקרה כתיב בשבועה כמ"ש או אסרה איסר על נפשה בשבועה ומשם ילפינן לנדר ותנא בנדר לרבותא וז"ש בשלמא לאביי כו' אלא לרבא קשיא שהוא אמר דאיסר לאו מתפיס וכאן אמר שהוא מתפיס ועוד דא"כ בשבועה נמי כנ"ל ומשני תריץ כו' דלאו באיסור עסקינן אלא ה"ק איזהו דבר שהוא אסור כנדר הרי עלי כו' ר"ל מתפיס בנדר ה"ה כנדר אבל מתפיס בשבועה לא דהתפסה לא גמרינן מאיסר אלא ממ"ש איש כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור כמ"ש בפ"ב דנדרים (י"ד א') דממעטינן דבר האסור וה"נ י"ל דממעטינן ג"כ בדבר הנשבע כ"כ הר"נ בשם הרמב"ן וכ"כ הרא"ש ועתוס' שם ד"ה אלא כו' והר"נ פי' תריץ הכי כו' כפירש"י דאעיקר נדר קאי דאינו עד שתלאו בדבר הנדור ולכן מתפיס ג"כ הוא כנדר כיון דעיקר נדר הוא בהתפסה משא"כ בשבועה ומ"מ מתפיס בנדר הוא כנדר דלא כרש"י וכמו שהוכיחו תוס' והרי"ף מרפ"ד דנזיר מי שאמר כו' ואע"ג דאמרי' שם דוקא תכ"ד ומתפיס הוא אפי' לאחר כ"ד כמש"ש כיום שמת גדליה כו' שאני התם דלא אמר ואני כמוך אלא ואני לחוד ולא משמע לאחר כ"ד וכ"ת דלמא משום דאמר ואני תכ"ד הוי כאלו אמר ואני נזיר ולאו משום מתפיס ז"א דהתני סיפא הותר הראשון כו' ותנן נמי הריני כשמשון כבעל דלילה כו' וכמוהו הרבה. ר"נ:
(כד) איסורא כו'. ממש"ש לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולא אמר לאו כלום היא וער"נ:
(כה) שמע חבירו כו'. הרי"ף כתב דגם כה"ג לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ואפי' איסורא ליכא לפ"ד דכן ס"ל ג"כ בככר אבל הר"נ כתב דנ"ל דכה"ג מתפיס הוא שהקשה שם כיון דילפינן התפסה בנדרים לילף ג"כ לשבועות כי היכי גבי ידות אע"ג דלא כתיב אלא בנדרים אמרינן ג"כ בשבועות ולאביי נמי ילפינן התפסה דנדרים משבועות ועוד הקשה למה לא תנן חומר בנדרים מבשבועות נמי כה"ג אלא דוקא בככר לא מהני התפסה דשאני נדרים דמיתפס חפצא יכול ג"כ להתפיס חפץ אחר משא"כ בשבועה דאדם הוא הנאסר ולכן ליכא למילף מהתם משא"כ בכה"ג דסעיף זה אף בשבועה מהני ולכן לא תני חומר כו' ולכן ג"כ אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ול"ק לאו כלום משום דאיכא גוני דמהני אמר לאו כמוציא כו' דמהני בכ"ע ע"ש:
(כו) שבועה כו'. ע"ל ס"ס ר"ו:
(כז) אמר כו'. כשמואל שם דרבא פליג ג"כ עליה כמש"ש ר"ה לא ס"ל הא דרבא וקי"ל כרבא כמ"ש בסי' רל"ח ס"ו וגם פשטא דסוגין כשמואל וער"נ שם במתני' ד"ה יש נדר כו' ובגמ' שם ד"ה כיון דאמר כו' וברא"ש ד"ה יש נדר כו':
(כח) אמד שבועה כו'. כמ"ש בסי"ב בהריני נזיר וער"נ במתני' שם ד"ה שבועה שלא כו' משא"כ כה"ג דהכל תליא אם יכול לחול השגיח או לא וכן בנדרים וכמ"ש בסט"ו:
(כט) ואינו נ"ל כו'. וז"ל ב"י תימה ע"כ ל"ק אלא בנזירות דסתם נזירות ל' יום אבל בכה"ג לא ודמי לאומר שבועה שלא אוכל ט' אלו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל י' שאם אכל ט' אלו ועוד א' שעובר על ב' השבועות עכ"ל ודבריו תמוהין מ"ש ע"כ ל"ק אלא בנזירות כו' היינו לד"ה אבל לשמואל אפי' באומר הריני נזיר הריני נזיר צריך ב"פ ומ"ש כאן וכבר תמה בד"מ וכנ"ל סי"ב ומה שהקשה מט' וי' דסי' רל"ח סי"ב לא דמי לשם דשם כשאמר שבועה שלא אוכל עשר אסור בכל עשר שבעולם וחל ג"כ אט' אלו ועוד א' ע"י מיגו וע"י כולל משא"כ כאן ודבריו תמוהין הרבה ופסק הטור נכון מאוד:
(ל) ודוקא כו' ואפי' כו' אבל כו'. דברי הרב ג"כ תמוהין דזה למד מהמרדכי פ"ג דמ"ק בא' שמת לו מת בתוך ז' ימי אבילות ופסק הרמ"מ דאינו עולה לכאן ולכאן והביא המרדכי ראיה ממ"ש בנזיר י"ג ב' במתני' הריני נזיר כו' הריני נזיר כו' ועתוס' שם ד"ה הריני כו' וד"ה הריני כו' וכתב המרדכי ואמר במתני' התחיל דוקא שהתחיל אבל אם נולד קודם שהתחיל עולה לשתיהן ולא דמי להא דנדרים הנ"ל הריני נזיר הריני נזיר דמונה שתים דשאני התם אילו נפטר בא' מהן למאי קיבל שתים אבל כאן לא נתכוין אלא אם יולד בזמן שימשוך נזירות בנו יותר מנזירותו אבל אם יכול להיות מובלע מבליעו ויוצא ידי שניהם וה"ה באבילות כו' ולמר משם הרב לכאן וכתב וכ"ה בתוס' דנזיר שם ודבריו תמוהין דלדברי המרדכי אינו עולה אא"כ יכול להיות כולו מובלע א"כ אדרבה במוסיף א"י להבליע וא"כ דין זה בטל לגמרי במוסיף כנ"ל וב"פ עשרים נמי לא ומ"ש בסיפא שכתב אבל אם כבר התחיל מפני שאינו יכול להבליע א"כ ברישא נמי ובלא"ה א"א ללמוד משם דבנזיר כמש"ש שלא נתכוין אלא אם יולד בזמן שימשך כו' משא"כ כאן וגם קי"ל דבאבילות לעולם עולה לכאן ולכאן כמ"ש בסי' שע"ה ס"י ולא עיין הרב בתוס' דנזיר דמשם משמע איפכא דעל מתני' דשם ט"ו הריני כו' פי' תוס' שם י"ג ב' ד"ה הריני כו' וה"ה לעיל כי אמר כו' דמשם נלמד אם התחילו שניהם בבת אחת שיכול להבליעו עולה לשניהם כמו עד שבעים אבל כתבו תוס' ודוקא כי קביל נזירות דבנו ברישא כו' אכל כו' וראיה לדבריהם ממה שלא דברה המתני' שם אלא בקיבל נזירות דבנו ברישא כו' עד שבעים והטעם הוא כיון שע"כ זקוק להפסיק אם מובלע עולה ואם נשתייר אפי' יום א' כיון דאין נזירות פחות מל' יום צריך למנות נזירות אחרת משא"כ כאן דמי לקבל נזירות שלו ברישא כיון דא"צ להפסיק וע"כ דברי הטור שרירן וקיימין דלעולם מונה מ"ב יום וכן משמע בתוס' דנדרים שם ד"ה יש נדר כו' וי"ל משום כו' י"ל דשאני כו' ור"ל דבנדרים כיון שאמר בשניהם היום ע"כ אותו היום במשמע משא"כ בנזירות דבא להוסיף ל' על ל' אע"ג שאמר היום ע"כ היום ל"ד אלא דלא תיהוי הפסק משא"כ אם לא אמר היום כגון כאן אף בנדרים משכחת לה וה"ה בשבועות כמ"ש הר"נ דטעמא דשבועות משום דא"א לחול. ולכן לא תני לה בחומר בנדרים מבשבועות שיש נדר כו':
(לא) יש כו'. ער"נ י"ח א' ד"ה הב"ע כו' וד"ה הלכך כו' וכ"כ תוס' בד"ה הנ"ל:
(לב) כיון כו'. כ"ה ב' נדרי שגגות כו' ותני כו' ועתוס' שם ד"ה כשם כו':
(לג) וכן אם כו'. שם ועלה קאמר אף אנן נמי תנינא כו' ועמ"ש למטה:
(לד) ויכול כו' אבל כו'. נדרים י"ד ב' וע"ש ט"ו ב' בר"נ ד"ה ולענין כו' וכמ"ש בס"ס רי"ג:
(לה) ואם אכל כו'. ע' בסוגיא שם ושיטת רש"י דהכל תלוי באכילה הראשונה בין שאכל התנאי ראשון בין אכל האיסור ראשון אם אכלה במזיד חלה השבועה ואם בשוגג לא חלה ואף לכתחלה מותר לאכול השניה כמ"ש הר"נ וכמש"ש בגמ' אף אנן נמי תנינא קונם כו' מותר מותר לכתחלה באשתו ותני עלה כו' וכמ"ש למעלה כיון שנדרי כו' מותר בככר וכ"ש שאכל האיסור ראשון שמותר בתנאי כיון שלא חלה השבועה ופי' מ"ש שם ראשונה התנאי קרי ראשונה ואכלה בראשונה ומ"ש ראשונה בשוגג ושניה במזיד פטור ה"ה אם אכל לאיסור תחלה בשוגג ואח"כ התנאי במזיד דפטור ואגב סיפא נקטה כן ובשניהם פטור פטור ומותר כנ"ל וכ"כ הר"נ. ומש"ש ראשונה במזיד ושניה בשוגג חייב דוקא דאכל תנאי ראשונה אבל אכל לאיסור בראשונה במזיד ואח"כ התנאי בשוגג לא מחייב כלום קרבן לא דשגגה באיסור בעינן ומלקות נמי לא כיון שאח"כ אכל התנאי בשוגג ועתוס' שם ד"ה אמר כו' וכאן דוקא קאמר ראשונה במזיד כו' ולכן אמר ג"כ ברישא ראשונה בשוגג כו' כנ"ל ושתיהן בשוגג פטור בין אכל תנאי ראשון ומילתא דפשיטא היא דאפי' שניה במזיד פטור שתיהן במזיד חייב מלקות בין שאכל התנאי ראשון בין שאכל האיסור ראשון דקי"ל כר' יוחנן. ושיטת ר"י בתוס' שם דהכל תליא באכילת התנאי אם אכלה במזיד חלה השבועה בין שאכלה תחלה או אח"כ ואם אכלה בשוגג לא חלה ג"כ בין שאכלה בתחלה או בסוף וראשונה היינו התנאי כפירש"י אלא שדוקא קאמר ראשונה כו' פטור ראשונה כו' חייב שהכל תליא באכילת ראשונה אלא של"ד שאם אכל הראשונה שהיא התנאי קודם לשניה שהיא האיסור או אכל השניה קודם נמצא אכל התנאי בשוגג והאיסור במזיד פטור בין אכל התנאי קודם או האיסור קודם וזהו רישא ראשונה בשוגג והשניה במזיד פטור אכל התנאי במזיר ואיסור בשונג חייב בין אכל תנאי קודם או האיסור קודם ג"כ וזהו סיפא ראשונה במזיד ושניה בשוגג חייב כו' שתיהן בשוגג שתיהן במזיד כנ"ל נמצא החילוק בין רש"י לר"י אם אכל האיסור תחלה בשוגג ואח"כ התנאי במזיד שלר"י חייב ולרש"י פטור וכ"כ הטור שאין חילוק ביניהם רק בזה אבל כתב ואין נפקותא רק לענין קרבן כו' אבל לענין איסורא אין חילוק ביניהם ויכול לאכול כו' אבל של איסור כו' ואם אכל כו' כמ"ש כאן בש"ע ודבריו צ"ע דהרי נ"מ ג"כ לענין איסורא בזה הנ"ל ג"כ שאם אכל האיסור תחלה בשוגג שלרש"י יכול לאכול התנאי אח"כ אף לכתחלה ולר"י אף קרבן חייב כנ"ל. נמצא מ"ש כאן ואם אכל של תנאי תחלה כו' הוא לד"ה אבל אם אכל האיסור תחלה הוא בפלוגתא אבל בסי"ז שם פסק כרש"י ויתבאר שם. ושיטת הראב"ד ג"כ כר"י וכן ג"כ הוא שיטת ר"ח אלא דקרי לאיסור ראשונה ולתנאי שניה וגריס בהיפך בבבא ראשונה חייב ובבבא שניה פטור. ושיטה אחרת להרמב"ם דגריס ג"כ כגי' ר"ח ומפרש כפי' תוס' דהתנאי קרי ראשונה ומפרש חייב היינו מלקות ומפרש דהכל תלוי בשעת אכילת איסור ולא איכפת באכילת התנאי בשוגג או במזיד ועבכ"מ שם ודבריו צ"ע דמייתי סייעתא קונם אם אכלתי ואם שתיתי כו'. ושיטת ר"ת כרש"י אלא שמפרש ראשונה היינו אותה שאוכל תחלה קרי ראשונה בין התנאי או האיסור בין ברישא בין בסיפא ופליג על רש"י בזה דאם אכל האיסור במזיד תחלה ואח"כ אכל התנאי בשוגג חייב ג"כ קרבן דלא בעינן שגגה באכילת איסור אלא בשעה שעובר על השבועה והשתא הסוגיא פשוטה דבין ברישא בין בסיפא אין חילוק בין אכל תנאי ראשון או אסור ולרש"י צריך לחלק ועמ"ש למטה בסי"ז:
(לו) אם תלאן כו'. טור וצ"ע דהא אמרינן בנדרים שם כי לא מזדהר בתנאה כו' וכי משום שניתוסף בככר ג"כ תנאה יהא קל בעיניו וצ"ע:
(לז) ואם אכל כו'. שם בשבועות תלאן כו' וכאן ודאי אין חילוק אם אכל זה ראשון או זה ראשון דשניהם הן תנאים וכן שניהם הן איסורין וכאן אין חילוק בין רש"י לר"י אלא בבבא שניה דברישא אין חילוק בין שיטת רש"י לר"י דלרש"י אם אכל כאן בזדון עצמה ושגגת חבירתה פטור דעל הראשונה לא מחייב אע"ג שאכל בזדון וחלה השבועה מ"מ לא מיחייב לא קרבן ולא מלקות כנ"ל וזה הכריח לרש"י לפרש דלא כר"ת דלר"ת ליחייב על הראשונה ועתוס' שם שדחקו עצמן לר"ת וכתבו ודוחק וגם לא רצה רש"י לפרש כדברי ר"י דראשונה קרי לתנאי לעולם דא"כ בסיפא אמאי קאמר אכליה לתנאיה כו' ולא קאמר ג"כ לראשונה והדר לשניה ואמאי משני הלשון ועתוס' שם ועל השניה ג"כ פטור כיון שאכל לראשונה בשגגתה וכן לר"י פטור על שניהם כיון דבכ"א אכל לתנאה בשוגג ואם אכל כל א' בשגגת עצמה ובזדון חברתה לרש"י אינו חייב רק על השניה אבל על הראשונה לא כיון שאכל בשגגת עצמה לא חל השבועה עליה אבל לר"י חייב על שתיהן כנ"ל שאפילו אכל האיסור בשוגג תחלה ואח"כ התנאי במזיד חייב למפרע שתיהן בשוגג פטור שתיהן במזיד חייב על שתיהן כר"י לד"ה פטור על שניהן וחייב על שניהן וכתב בטור גם כאן שאין נ"מ אלא לקרבן אבל לענין איסורא אסור לאכול כ"א מהן כו' ואם אכל האחת כו' אם נזכר כו' כמ"ש בש"ע ודברי תימה הן דזה דוקא לרש"י אבל לר"י אף אם אכל הראשונה בשוגג לגמרי ואכל אח"כ השניה במזיד חייב קרבן על הראשונה והוא אמר שמותר לכתחלה וע' בפרישה שדחק עצמו מאד אבל האמת שזהו לשיטת רש"י ואפשר שסתם כרש"י וכמ"ש הר"נ (בחידושיו) ששיטת רש"י היא המחוורת שלדברי כולן קשה כנ"ל וכן מ"ש בסט"ז וכן אם תלה ככר כו' ושכח ואכלה בין שאכל להתנאי או להאיסור אלא שצ"ע דא"כ אמאי ואם אכל של תנאי תחלה דה"ל רבותא יותר אפי' של האיסור תחלה וכמ"ש כאן בסי"ז [וכן לשון אכלה משמע להתנאי ונמצא בסט"ז סתם כתוס' ובסי"ז סתם כרש"י] וכן מ"ש הטור דאין נ"מ במחלוקתן לענין איסורא וכ"ש מ"ש כאן שאין נ"מ במחלוקתן וכתב לא נזכר כו'. וגירסא אחרת כאן להרמב"ם ועכ"מ. ומ"מ נראה לפע"ד ששיטת ר"י היא המחוורת אף שקשה מ"ש אכליה לתנאיה כו' לא דק כמ"ש תוס' דלרש"י צריך לחלק בין בבא דרישא אכל את הראשונה בשוגג ובין בבא שניה ראשונה במזיד כו' כנ"ל ולר"י א"צ ובסיפא תלאן זו בזו בבבא שניה זו בשגגת עצמה כו' צ"ל דחייב לא קאי אלא על השניה לבד וה"ל לפרש ועוד דלא הוי דומיא דרישא פטור ועוד מדקאמר בסיפא שתיהן במזיד אשניה כו' מכלל דבבבא שניה חייב אשתיהן לד"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |