ביאור הגר"א/חושן משפט/צג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) והאפוטרופסים כו'. מפ' אפוטרופסים על היתומים דלא כרש"י:
(ב) שמים. גטין נ"ב ב' א"ש הלכתא כו':
(ג) או שהושיבה. כתובות פ"ו ב':
(ד) בנק"ח כו'. כנ"ל בסי' פ"ט:
(ה) עד שיחשוד. כפי' הר"ן בשם הר"י מיגש דלא בעי הודאה דלא כרש"י וע"ל סי' ר"צ סי"ט פ' כדעת רש"י:
(ליקוט) עד שיחשוד כו'. עבה"ג ואין דעת רש"י כן וכ"כ בסי' ר"צ סי"ט ועש"ך (ע"כ):
(ו) בין כו'. כמ"ש שם משום דמורו בה היתירא:
(ז) וכל אלו כו'. כמ"ש בכתובות שם המושיב כו' ה"ז משביעה כ"ז שירצה:
(ח) אע"פ כו' דאין. כמ"ש בשבועות מ"ה ב' א"כ שבועות שומרים כו' ואע"ג דמשני שם דאפקיד ליה בשטרא לית הלכתא כהאי סוגיא דקי"ל בב"ב ע' המפקיד אצל חבירו בשטר א"צ להחזיר בעדים ונאמן בשבועה וכן מודה מקצת דצריך שבועה אע"ג דיש לו מגו דאי בעי הוי כופר הכל וכן ע"א יש לו מיגו וכן מכיר כליו וספריו דצריך שבועה אע"ג דאית ליה מגו דלקוח וז"ש רבא מאי מעליותא וכי ל"ל לרבא מיגו אלא דס"ל דוקא לממונא אבל לא לאפטורי משבועה ואע"ג דק"ל בשכיר כרב דוקא ששכרו בעדים כ' רב שרירא דרבא לא פריך אלא ארמי ב"ח דאמר כמה מעליא כו' דמ' דמגו אמרי' בכ"מ אבל טעמא דרב כיון ששבועת שכיר אינה מן הדין לכן מועיל המגו ר"ן וכ"כ הרא"ש שם וכן הלכה ואע"ג דרב"ח כי' וי"ל כו'. והרא"ש חולק עליו וכ' משום דמגו דלהד"ם מגו דהעזה משא"כ בטוען נאנסו דאינו יודע בשקרו וכן מודה מקצת משום דאין אדם מעיז בפני בע"ח וע"א נמי משום דע"א בשבועה כשנים לממון וכי היכי דלא אמרי' מגו במקום עדים לאפטורי מממון כן לא אמרי' בע"א לשבועה וממכיר כליו אין ראיה כמ"ש בירושלמי א"ר אבא בר ממל בדין הוא דלא ישבע ולמה אמרו ישבע מפני בעלי בתים שלא יהו מטפלים עם הגנבים וכ"כ בה' בסי' רצ"ו ס"א:
(ט) אם מת כו'. כתובות שם כתב לה כו' אבל יורשי כו' ואמרי' בגמ' שם שבועה מאי כו' על אפוטרופיא כו':
(י) המשלח כו'. כמ"ש תנא בן בית כו' משום דמורי בה התירא וה"ה כאן:
(יא) ויש מי שחולק. וראיתו מקדושין מ"ג הן הן שלוחיו כו' והשתא דתקון כו' הלא"ה א"י להשביעו. וס' ראשונה ס"ל כמ"ש בסה"ת שכ"ט ח"ב כיון דלא טרח למזבן ולא לזבוני לכך א"צ שבועה ול"ד לכאן ע"ש:
(יב) היינו אם כו'. כמו במוציא על נכסי אשתו:
(יג) וכן כו' ויש חולקין. דל"ש מורי התירא וס' ראשונה ס"ל דאין חילוק וראיה ממ"ש בפ' השולח באלמנה דמוריא היתירא דטרחא קמי יתמי אע"ג דמעשה ידיה שלהן משום מזונותיה כמ"ש בכתובות:
(יד) השותפין כו' אבל אם כו'. וז"ש השותפין ל' רבים ובן הבית כו' ול"ק נמי השיתוף כו' ואגב שותף נקט נמי לאידך:
(טו) אבל אם כו' וכן. מתני' שם:
(טז) בין של כו' בין של שותפות. גמ' שם מ"ח ב':
(יז) יש מי כו'. כתובות שם הל' כו' ואם כו' ואין משביעין כו' והקשו ל"ל הא תנא רישא ותי' הר'ש מנרבונא דקמ"ל דאפי' ע"י גלגול אין משביעין אותה הרא"ש שם:
(יח) חלקו כו' אבל כו'. דטעמא דחלקו משום מחילה כיון שכבר עשו חשבון ולא תבעו וכמ"ש בב"י בתשו' לרבני צרפת:
(יט) תבע כו' לפי שאין כו'. כמ"ש בירושלמי מה הפרט תביעת ממון כו' ובב"מ י"ז א' הוחזק כפרן לאותה שבועה וכ' שם הלא"ה א"צ לישבע:
(כ) טענו כו' ומגלגל כו'. כמ"ש במתני' נתחייב לי שבועה כו' וכמ"ש בגמ' לכל מגלגלין כו':
(כא) ואינו מגלגל כו' מהטעם שאמרנו. שדין גלגול אמרי' בפ"ק דקדושין כ"ח א' ממונא מנלן כו' ומה סוטה שלא כו' משא"כ כאן דאין משביעין בע"א כנ"ל וז"ש מהטעם כו':
(כב) טען כו' שהרי כו'. ב"מ י"ז א' הוחזק כפרן לאותו שבועה:
(כג) שותף כו' ואם רצה. שבועות שם נעשה לו שותף כו' ולמ"ש כו':
(כד) ראובן. כו' אין אומרים כו'. דאינו נשבע כי אם לפטור דאין נשבעין ונוטלין כי אם שחשיב שם ולא ישבע כי אם על מה שצריך לפטור וכמ"ש בב"מ זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה אע"פ שטוען כולה שלי וכ' הרמב"ם שם בפ"ט מה' טוען ונטען ומכאן אתה למד לכל הנשבעין בין שבועה קלה בין שבועה חמורה שאינו נשבע על מה שטוען כו':
(כה) וישלם שמעון כו'. כמ"ש בכתובות ל"ג א"ר שניה שהטילו לכיס כו' דלא כרמ"ה שכ' דאין משתעבד לשלם מביתו ועבסי' קע"ו ס"ו שכ' כדעת הרמ"ה:
(כו) ואם טען כו' ואם לא. כנ"ל ועש"ך ס"ק ט"ו:
(כז) טען שמעון כו' אם היה כו'. דמשום כך השליש נאמן וכמ"ש רש"י בגטין ס"ד א' ד"ה מי קא כו' וכמ"ש בספ"ג דסנה' דאי בעי קלתיה ע"ש:
(כח) ואם אין כו' שמא כו'. כמ"ש בב"ב קע"ד ב' ש"מ שאמר מנה כו' חזקה אין אדם אבל באחר לא ומוקמינן שם שיש לפלוני שטר כמ"ש שם אידי ואידי דנקט שטריה כו' וז"ש אפי' כו' כיון דלא לוה השותף השני שמא בתחלה עשה קנוניא:
(כט) אבל כו'. כנ"ל וכמ"ש לוה כו' נעשה שותף כו' ודוקא שטען שיודע כו' אבל בטענת ספק של התובע אף ע"י גלגול אינו נשבע כמ"ש תוס' בפ' השואל ממתני' דשאלה ושכורה וכמ"ש בסי' צ"ד ס"ב ע"ש:
(ל) וכן אם יצא כו'. כמ"ש בכתובות י"ח א' לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב כו' וע"ל סי' מ"ז ס"א וז"ש ואם מפורש כו':
(לא) ראובן ושמעון כו' חייב כו'. כמ"ש בפ"ג דב"ב שותף כיורד ברשות דמי כו' ובב"ק קי"ד ב' מאן דאשתכח בבי דרי כו':
(לב) ראובן כו' אינו חייב כו' כמ"ש בפ' אע"פ אמר כתובו וחתומו והבו ליה כו' וכן בב"ב מ' א' הודאה כו' וצ"ל כתובו ואמרי' נמי חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ועתוס' שם ושם:
(לג) ראובן כו' הדין כו'. כנ"ל שותף כיורד כו' לומר שנוטל כו'. בשדה כו' ופיר"ח שהן ב' דברים:
(לד) באו לחלוק. כמ"ש בפ' המקבל ק"ג א' מקום שנהגו כו' הכל כמנהג המדינה והן שותפין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |