אליה רבה/אורח חיים/תרמט

אליה רבה ‏ אורח חיים תרמט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ושיפהו וכו'. נתבאר בסימן י"א ס"ק י"א ובאליהו זוטא כאן. כתב רוקח אם לוקח לולב אחד גזול הולך וצוח לפני הקב"ה ואומר גזול אני, ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו:

ב

[ב] מיהו לא יברך וכו'. צריך עיון דאם כן מאי פריך [סוכה] בדף ל' גבי מוכרי הושענות וליקני בשינוי השם דהא על כל פנים לא יהיה רשאי לברך אבל כשכותי קצצו רשאי לברך כיון שהוא לא גזל, ואפשר דהתם בשינוי השם ויאוש עדיף טפי (מגן אברהם). ותימא הא פריך הש"ס נמי התם וליקני בשינוי מעשה, גם עיקר הקושיא נראה לי לתרץ דשני המקשנים לא מקשו על המוכרים גופייהו אלא מקשים על רב הונא דאמר טעמא דקנה ושינוי רשות בידינו תיפוק ליה נמי טעמא דשינוי מעשה או שינוי השם ואי בעי לומר שלא יהיו הם גזלנים מאי תליא בשינוי רשות הוה ליה לומר טעמא שלא תהיו גזלנים. והנה גיסי הרב מהר"י בחק יעקב סימן תנ"ד תירץ דהא דאין לברך היינו בגזל גמור אבל רב הונא איירי בחששא רחוקה שמא גזלו כותים מותר לברך וסיים זה לשונו, ותדע דאם לא כן למה צוה רב הונא דוקא לענין הושענא דמצוה ולא בשאר כל הדברים שלוקחין מהם ליתלש, ועוד מאי פריך וליגזוז מוכרים גופייהו הלא רב הונא צוה לעשות לכתחילה, ואיך יורה להם לעשות גזל אלא ודאי דאין כאן גזל כלל רק משום חומרא דמצוה מחמירים, ובכל זה נראה ששגג הט"ז בסוף סימן תרס"ד שמקשה מרב אשי דגוזל בתרא עד כאן דבריו. ותמה אני למה שם תלונתו נגד הט"ז הא גם בבית יוסף בשם מצאתי כתוב הקשה כן וכן הוא בתשובת רשב"א סימן תרנ"ב וים של שלמה שם וכן בסוגיא דשמעתא ותוס' משמע דכל דין גזל גמור יש לו. ומה שהקשה מדלא צוה רב הונא כן בשאר דברים יש לומר דבלאו הכי היו קוצצים כותי רק הושענא למצוה היו רוצים לזכות במצוה ולקצץ בעצמן. וממה שהקשה מאי פריך וליגזז המוכרים גופייהו וכו' כבר תרצתי בחידושי לסוכה דפריך על מה שאמר ושינוי רשות בידינו ולא קאמר סתם ושינוי הרשות עיין שם ודו"ק:

ג

[ג] ויש אומרים וכו'. וראוי לסמוך עלייהו דהא יש פוסקים דאף לגזלן עצמו מותר מיום ראשון ואילך כמו שנתבאר בסעיף ה':

ד

[ד] שלא יקצץ וכו'. ובאתרוג בארץ ישראל הוה ליה טבל שנתמרח ביד ישראל (רבינו בצלאל). אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה של טבל פסול ושל דמאי כשר שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני שמותר לו לאכול ודמאי של תרומה ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר (כלבו). ויתר דינים אלו נתבארו בסימן תרל"ז ס"ג:

ה

[ה] [לבוש] שאין זה שלכם וכו'. אף שקנה ביאוש ושינוי רשות מכל מקום הואיל מגזל וכו' כמו שכתב בהג"ה לעיל ודלא כמגן אברהם:

ו

[ו] הוה ליה כשאול וכו'. הקשה הט"ז אם כן מאי פריך הש"ס [סוכה] בדף ל"א על רבא ממתניתין הא רבא מוקי גזול פסול ביום טוב ראשון אם כן הוא הדין של אשרה, דהא בהדי הדדי מתניתין, עד כאן. ולא קשה מידי דהא משמע בריש לולב הגזול דיבש פסול כל שבעה אף דגזול דמתני בהדיא כשר ועיין בתוס' ד"ה קפסיק וכו', ועוד הא כתב בספר מלחמות דרבא מתרץ לה אליבא דרבי יוחנן וליה לא סבירא ליה:

ז

[ז] [לבוש] כל זמן שאין עובדין וכו'. נראה לי דאף שעבדו אין פסול אלא בפירות שישנן באותו שעה שעובדים אותו אבל מה שגדל אחר כך לא גרע מפשתן נטוע בסימן י"א סעיף ח' (ט"ז). וצריך עיון ביו"ד ריש סימן קמ"ה מבואר להיפך גם נראה דהכא לא מיקרי שינוי כלל שגידולו באיסור:

ח

[ח] [לבוש] שהם פסולים אפילו בשעת הדחק. ויש בו שלושה סימנים אחד המורכב חלק ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם, השנית המורכב העוקץ בולט והאתרוג שוקע, שלישית תוך המורכב דהיינו המיץ רחב והמוהל רב והקליפה התיכונה קצרה ובאתרוג הוא להיפך כי הקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש (רמ"א סימן קכ"ו). ובעולת שבת כתב עוד סימן שאתרוג הגרעין זקוף לאורך אתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב, עד כאן. ובתשובת הב"ח כתב כל הגרצ"ד העוקצין דקים וירוקין וגם גידולם הוא בשוה מה שאין כן של אתרוג:

ט

[ט] [לבוש] בתוך אילן מרנץ וכו'. אבל נרכבו שנים מינים אילנות דאתרוגים יחד כגון שהרכיבו ענף אילן שפירותיו דקים וקטנים לתוך אילן שפירותיו גסין כשר (תשובת ב"ח), ועיין תשובת אלשיך סימן ק"י:

י

[י] [לבוש] וכיון דעבד בו עבירה וכו'. הקשה הב"ח וט"ז ומגן אברהם למה לי בבבא קמא דף ע"ח או כבש פרט לכלאים תיפוק ליה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, עד כאן. ואני אומר דהא תוס' סוכה דף ל' הקשה כמו זה על הש"ס למה לי קרא במצה דטבל. גם מה שהקשה הט"ז מהנהו אוונכרי וכו', לא קשה מידי דאחר יאוש ושינוי רשות ליכא מצוה בא בעבירה כדלעיל וכן משמע בש"ס שם. גם מה שהקשה מפשתן נטוע ליתא כדלעיל. אך קשה דהמרדכי ריש פרק לולב הגזול כתב דוקא בעבירה נעשית על ידי ישראל:

יא

[יא] [לבוש] מטעם ולי נראה דפסול משום דלא מיקרי אתרוג כלל (מגן אברהם), ועיין בתשובת ב"ח וט"ז:

יב

[יב] [לבוש] דהא ולקחתם וכו'. עיין בתוס' ריש פרק לולב הגזול ד"ה בעינן וכו':

יג

[יג] [לבוש] כשיעור אתרוג וכו'. והיינו בכביצה אפילו לא נשתייר רובא וכן פסק מגן אברהם. ומה שכתב נתבאר למעלה וכו' בסימן תרל"ה:

יד

[יד] [לבוש] של ערלה וכו'. וערלת חוץ לארץ כתבתי באליהו זוטא דמותר דלא כשולחן ערוך. ואתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור מתיר (מגן אברהם) מיום ראשון ואילך:

טו

[טו] [לבוש] וניטל פטמתו וכו'. ומגן אברהם כתב שאין הדור, עד כאן. ואני אומר דבזה על כל פנים יש לסמוך על הפוסקים דאף בפסול משום הדר בחזזית ויבש כשר מיום ראשון ואילך כי ראיתי שרוב פוסקים סבירא ליה כן. ודעת הט"ז להקל אף בחזזית וכן מבואר הסכמת הר"ן גופיה בריש פרק לולב הגזול, וכן זה מיושב מה שתמה הט"ז על הר"ן דסותר עצמו דלא קשה מידי דלא כתב אלא לפי דעת רש"י ראוי לחוש לחזזית אבל לדידיה סבירא ליה דמותר כדפירשתי:

טז

[טז] עד שיסיר וכו'. ודעת הט"ז להחמיר אף במסיר וליתא אלא דמותר כמו שכתב בכלבו דאף בעל הלכות גדולות מתיר בזה:

יז

[יז] [לבוש] אבל בלולב וכו'. בשולחן ערוך משמע אף ביום ראשון, ובתשובת משאת בנימין סימן י"ז מסיק דיש ארבע חילוקין אחד אם לא נמצא לחים רק יבשים אזי כל ארבע מינים נוטלין ומברכין, שני היבשים גמורים ויש אחרים לחין על הלחים, שלישי בארצות אלו שאינם נמצאים לולב והדס לחים גמורים וגם היבשות אינם גמורים מברכין אפילו לכתחילה, רביעי במקום הנמצא לחים גמורים לכתחילה יש לדקדק שלא לברך על היבשים אפילו אינן יבשים גמורים ובדיעבד יחזור ויטול אחרים לחים בלא ברכה, ועיין סימן תרמ"ה ס"ק ו':

יח

[יח] [לבוש] ויש אומרים וכו'. וכן פסק השולחן ערוך בסתם ואם יש לחבירו לולב ואתרוג כשר יברך על של חבירו מדעתו (רמ"א), ואחר כך יטול את זהו (דרכי משה). ומה שכתב מדעתו פירוש מדעת חבירו שיתן כמו שכתב בסימן תרנ"ח. ועיין בתשובת מבי"ט סימן מ"ט שמזהיר לקנות כל אחד לעצמו כי אולי בעל האתרוג אין נותן אותו במתנה גמורה בכל לבו, ומשמע שם שאם יש לו אתרוג כשר מוטב לברך בשלו אף של חבירו מהודר טפי:

יט

[יט] נוטלין וכו'. פירוש מנענעים כדינו, ודוקא לשליח ציבור ולא ליחיד כנסת הגדולה, ומשמע שאין מברכין שהחיינו עיין תשובת שער אפרים:

כ

[כ] [לבוש] ולדעת הרא"ש וכו'. וכן בתשובת משאת בנימין וכן משמע בשלטי גיבורים וספר צידה לדרך ותשובת רדב"ז סימן קי"א ומ"נ:

כא

[כא] [לבוש] מחמת מום וכו'. כתב הכלבו חסר ויבש וחזזית ותפוח ושלוק וניטלה פטמתו ועוקצו ונפרצו עלי הלולב ונסדק וכווץ ועקום והדס דשחורת ואדומת כשרים בשאר ימים אבל הדס שוטה וצפצפה וכן אתרוג כושי או גדלו בדפוס כמין בריה אחרת פסולין לעולם וכן חרות שאין זה לולב כלל, עד כאן. ומזה יש ללמוד לשעת הדחק ביום ראשון:

כב

[כב] [לבוש] ויש מתירים וכו'. כל הפסולים וכו' פירוש אף מחמת איסור ושאינו מינו דלעיל:

כג

[כג] [לבוש] כותים שיעשה וכו'. דעת מגן אברהם דלכתחילה לא יאגדנו כמו נשים סימן י"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.