ביאור הגר"א/אבן העזר/קנה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) קטנה כו' או כו'. קדושין מ"ד ב':
(ב) והשיאה כו' שהיא כו'. יבמות ק"ט א':
(ג) שהרי. כתובות מ"ג ב':
(ד) והשיאוה לדעתה כו'. יבמות ק"ז ב':
(ה) כיון כו'. שם פ"ט ב' קי"ג ב':
(ו) או אפילו כו'. שם ק"ח א' הלכה כו'.
(ז) ולכתחלה כו' עתו' שם ק"ט א' ד"ה ויתרחק פר"ח כו' ומיהו כו' וסיים ר"י בתשובה אין לדיין כו'. הג"מ רפ"י מה"ג. ובירוש' שם וב"ד יושבין במיאון לא כן תני ברח מן שלש כו' תפתר דהוי עסוקין במלה חורי ואתא עובדא קומיהון כו':
(ח) איזו היא כו' כגי' הרי"ף בגיטין הפעוטות כו' וכנגד מתקדשת למיאון ושם נ"ט ח' ועד כמה כו' ולגי' הרי"ף דגריס בצרור וזרקו וכנגדן מתגרשת צ"ל דצרור וזרקו אגוז ונוטלו שיעור א' הוא אם מבחנת בין גיטה לד"א שמשמרת לא כמו אגוז כו' כמו שיודעת להבחין בין אגוז לצרור כן מבחנת בין גט לאגוז וכיוצא דלגי' רש"י מבחנת בין גיטה הוא יותר והוא דעת הפעוטות ומפרש הרמב"ם דבגט סגי ביודעת לשמור לחוד ובמיאון צריכה זמן הפעוטות ויודעת לשמור היא כמו בגירושין וה"ה שהי"ל צרור וזרקו אלא נקט לשון הברייתא שם דזהו פירוש לשמור גיטה וקידושיה ורבא קאמר צרור וזרקו למבחן שאז יודעת לשמור קידושין ג"כ וכ"כ הרמב"ם בגירושין ג"כ שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ואין חילוק בין כאן לגט אלא דכאן צריך ג"כ לזמן הפעוטות ושם סגי ביודעת לחוד אבל לגי' רש"י יודעת לשמור דכאן א"צ כ"כ בין קידושין לד"א כמו בגט אלא רק בין צרור לאגוז וגם א"צ כאן לזמן דפעוטות וע"ל סי' קמ"א ס"ו שהביא ב' הדיעות:
(ט) אם יודעת כר"ח בן אנטיגנוס ומפרש הרמב"ם דבתרוויהו בעי ואף שבגיטין נמי קאמר הי דעת לשמור ומפרש כל שמבחנת כו' חלקינהו רבא שם דתרי עניינא יודעת הן צרור וזרקו להפריש ובין צרור לאגוז סגי בגיטין ולענין מיאון צריך הבחנה יותר בפעוטות וז"ש ושהם קידושין לא כו' ובגיטין כ' הרמב"ם סתם כל שמבחנת כו' ר"ל בין צרור לאגוז כמ"ש הב"י שם וגי' רש"י ותוס' להיפך ע"ל סי' קמ"א ס"ו:
(י) אלא הולכת כו'. כפיר"ח דאלו להנשא עכשיו נישואיה הן מיאוני' כמ"ש בס"ג ושיטה אחרת לרשב"א ע"ש.
(יא) וי"א דכ"ז כו'. כמ"ש שהשיאוה אמה ואחי' כו':
(יב) וי"א כו'. הוא דעת הראב"ד בהשגות וריטב"א דר"ח ב"א אייר' דנתקדשה ע"י אמה ואחי' ובגיטין איירי שנתקדשה ע"י עצמה:
(יג) אפילו כו'. אף על פי כו'. שם:
(יד) שיעידו כו'. ר"ל כמ"ש תוס' שם ד"ה מכשירין כו' וכמ"ש רש"י שם ק"ח א' ד"ה אצל חנוני כו':
(טו) ויש כו' תוס' שם ד"ה הלכה כו' כמש"ש ק"ה ב' וערש"י שם ד"ה קמ"ל כו':
(טז) השנים כו' כותבין כו' וחותמין בו. כמש"ש ביום כו' באנפנא ולכך צריך שנים כנ"ל:
(יז) ונותנים לה ואינו כו' לפיכך כו' כמ"ש בב"מ י"ח א' מצא כו' שאני אומר כו' ושם כ"ו א' מצא כו' ולא חיישינן שמא לא נתנו לה שא"צ לנתינתו וז"ש לפי שאינו כו':
(יח) ואין כותבים כו'. יבמות שם כיון דחזו כו':
(יט) אותה ואת בעלה. רמב"ם והקשו עליו הרשב"א וש"פ בעלה ל"ל הכרה דאפילו אין זה בעלה אין בכך כלום דהא ממאנת אפילו שלא בפניו ומה לה לשקר תמאן בו בכ"מ שהוא בשלמא באשה חיישינן דילמא מיית' לה ומפקא קרובים להמיאון וירתי לה וכ' הר"ן ואפשר שאף הרמב"ם החמיר לכחחילה וז"ש בהג"ה ודוקא כו':
(כ) אותם כו'. בן למד מנוסח של המיאון שברמב"ם וטור וכמ"ש ס"פ יוצא דופן הביא ראיה כו':
(כא) אבל יש כו'. גמ' שם ק"א א':
(כב) וכ"ז כו'. שם ויבמות ק"ח א' כר"י:
(כג) וחיי' במזונותי'. שם ק"ז ב' כיצד אמרו כו':
(כד) ופדיונה. ממ"ש אין לה פירות ש"מ דבעל אכיל פירות וערש"י שם פ' א' ד"ה עבדו כו'. וביבמות ק"ז אוכל פירות ואמרינן שם מ"ז ב' יפרקינ' כו':
(כה) אבל אם כו'. שם ק"ז ב' כנ"ל:
(כו) או לצורך כו'. כפי' תוס' שם ק"א א' ד"ה אילימא מיהא איכא כו':
(כז) ואפי' הם כו'. כפירש"י ביבמות פ"ד א' וכמ"ש תוס' בד"ה הנ"ל והא דתנן דממאנת כו' ואין לפרש כו':
(כח) ונכסים כו' ומה כו'. מתני' ולא בלאות ועתוס' שם ד"ה ולא בלאות כו' ובגמרא שם אילימא אממאנת כו' ובטור אם הם בעין בין נ"מ בין נצ"ב נוטלתן ואם אינם בעין צריך לשלם וכ' ב"י בנ"מ היינו בשאבדם הוא הלא"ה תנן אם מתו מתו לה וז"ש כאן ומה כו' אבל דבריו תמוהין דהא אמרינן שם אי דליתנהו כו' ואפי' בנ"מ ואפילו איבדן הוא כמ"ש תוס' שם בד"ה ה"ל וביבמות כ"ז א' ד"ה דאי כו' ואר"י כו' וט"ס בטור וחסר תיבת אין וצ"ל א"ל לשל' ואפילו בכלן שלא כדין:
(כט) והוא בו'. יבמות שם וכתובות שם:
(ל) וא"צ כו'. שם ויבמות ס"פ ד' אחין:
(לא) ואם נשאת כו'. מתני' יבמות שם הממאנת באיש ונשאת כו':
(לב) ולא עוד כו'. שם נתן לה כו':
(לג) שכל כו'. שם זה הכלל גט כו':
(לד) אבל המגרש כו' כשמואל דסוגי' דגמ' שם כוותיה אילימא אממאנת כו' הנה כו'. וכן בירושלמי והביאו הרי"ף ויתומה אין לה כתובה תפתר ביתומה שממאנת כו':
(לה) ואסור כו'. יבמות שם:
(לו) וצריכה כו'. כתובות שם ויבמות ספ"ד אחין:
(לז) ואם נשאת כו'. מתני' יבמות שם לאחר וגירשה לאחר כו' זה הכלל כו':
(לח) ואצ"ל כו'. שם מיאנה בו והחזיר' כו':
(לט) וכן אסורה כו' שם וא"ד א"ר יצחק כו':
(מ) ואם מיאנה כו'. מתני' כנ"ל או מיאנה כו'. כנ"ל וכמ"ש בגמרא אלא אי קשיא כו' א"ר אליעזר כו' מאן תנא כו' וכ' שם וא"ד א"ר יצחק כו' וז"ש ולקרוביו וכנ"ל:
(מא) שכל כו'. מתני' שם זה הכלל גט כו':
(מב) הממאנת כו'. שם ק"ז ב' ג' א':
(מג) אבל כו' כשמואל שם מיאנה בזה כו' וכן ס"ל לר' יוחנן וכן סוגיא דגמרא שם י"ג א' כוותיה דלא כר' אושעיא וס"ל להרמב"ם דה"ה לשאר קרובים וחלקו עליו ואמרו דוקא לאחין משום יבום דלא דחיא נפשה אלא מזה וז"ש וי"א כו':
(מד) ודוק' כו'. כמו בממאנת בבעל דלא גרע מאם נתייבמה לו ומבעל:
(מה) עד מתי כו'. מהר"י ספ"ק דחולין ונדה כ"ב א' ודלא כר"י דסוגיא דגמ' שם א"ב דלא כוותיה וכן פסקו בגמ' בב"ב קנ"ו א' והלכתא כר"נ כו':
(מו) אחר י"ב שנה ב"ב שם ונדה מ"ו א' הלכתא תוך כו' וכרבי דהלכה כר' מחבירו וסתם מתני' כוותיה ועתוס' שם מ"ה ב' ד"ה אלו כו' וכמש"ש מ"ו א' א"ר קטנה כו':
(מז) ומשעת כו'. מדקאמר רבה בר ליואי גבול כו' ועתו"ס שם ד"ה הרי כו' ובכתובות ל"ט א' ומי מעברה כו' ואע"ג דמסקינן ביבמות שם שמא תמות מ"מ כיון דשעת העיבור ה"ה נערה ה"ה בלידה בוגרת כמש"ש וכ"ת כו' והא וכ"ז אפילו קודם י"ב שנה כמ"ש רש"י ותוס' שם וש"פ דלא כהרמב"ם דל"ק שכבר עיברו לפי שאין עיבורן ראיה עד שתלד ולד של קיימא ובילקוט דאל"כ תקשי מה פריך בכתובות ל"ט א' מי מעברה כו' והא מסקינן כאן שמא תמות. רמב"ן ורשב"א בשם תוס' וע"ש שנדחקו לפרש דברי הרמב"ם שהביאו בש"ע דס"ל דוקא משעת לידה ע"ש בארוכה:
(מח) וכ"ז כו' אבל כו' נדה מ"ז ב' וכמ"ש בגמרא שם והוא כו':
(מט) למפרע כו'. יבמות פ' א' ברב:
(נ) ובת כו' ויש כו'. נדה שם כעולא וכברייתא שם וכמו שפי' ר"א שם וכפ"י פי':
(נא) אם היא כו'. מתני' ספ"י דיבמות וכמ"ש בגמרא שם ובנדה שם וב"ב קנ"ה:
(נב) אין כו'. כנ"ל סי' ב':
(נג) אא"כ כו'. שם מ"ו א' מ"ח ב':
(נד) וי"א כו'. שם כר"י לפי פיר"ת בד"ה ואב"א כו' מ"ט א' ע"ש:
(נה) ומיהו כו'. ממ"ש מ"ח ב' בשלמא כו' דאי משתכח כו' מ' דלא"ה לא חיישי' ושם ונאמנת כו' כיצד כו' קטנה היא כו' וכמ"ש תוס' שם בד"ה אב"א כו' וא"ת כו' וי"ל דנאמנת כו' וכ"מ ביבמות ק"ה ובב"ב קנ"ה כמ"ש תוס' שם בד"ה בשלמא כו':
(נו) וי"א כו'. כן למד ב"י מתוס' הנ"ל וליתא דלא כ' תוס' כן אלא בבדיקת נשים לר"י לפני הפרק אבל בבדיקת אנשים ליכא למ"ד ואף ריב"ם ל"ק שם מ"מ א' אלא בשנת י"ב וכדאוקימתא דגמ' שם ולא קי"ל כן וגם בבדיקת נשים לא קי"ל כר"י כמ"ש בסט"ו:
(נז) ספק כו'. וככל ספיקא דאורייתא ואף בש"ס דעת הרשב"א להחמיר ועב"ש:
(נח) כשבודקין כו' לשון הרמב"ם ור"ל בין לחומרא בין לקולא כת"ק שם:
(נט) ואפילו אשה כו' שם:
(ס) ואפילו כו'. כיון דנשים כשרות ה"ה קרובות וכמ"ש ביבמות ל"ט ב':
(סא) ועי"ל סי' קס"ט כו'. והחילוק ביניהן משום דכאן הוא מילתא דעבידא לגלויי כו' וכמ"ש ברפ"ב דר"ה וזהו הטעם ג"כ ביבמות ל"ט ב' וכ"ש כאן דא"צ עבידא לגלויי כמו כאן וע' במרדכי סי' קצ"ג וסי' קל"א:
(סב) ב' שערות כו' לשון הרמב"ם וברמב"ם כ' שצריכין להיות במקום א' וכרבנן אר"ח שם וכן פ' הרי"ף ובש"ע השמיט כשיטתו שתמה על הרמב"ם מנין לו לפי פי' המ"מ שהרמב"ם שכ' דוקא במקום הערוה כ' לפי פירושו במקום א' וכ' המ"מ אבל שאר מפרשים לא פ' כן אלא שיהיה במקו' א' ואני אומר גם הרמב"ם מפרש כן ומ"ש במקום הערוה למד ממ"ש ביבמות פ"ב ת"ר איזהו כו' וכמ"ש בתוס' שם ד"ה דהביא וא"ת והא כו' וכמ"ש הרמב"ם בפירושו שם ספ"י ומכאן יתבאר לך כו' ודלא כת"ק בנדה שם:
(סג) ויש מי כו'. כת"ק שם וג"כ א"צ במקום א' וכמ"ש שם הלכה כדברי כולן להחמיר ומפ' תוס' שגם ע"ז קאי וע"ש ד"ה הלכה כו' אבל הרמב"ם מפ' דלא קאי אלא אמתני':
(סד) שיעור כו'. שם הלכה כו'. ופירש"י והטור דשיעורא דר"א היא הקטן והרמב"ם מפ' דר"ע:
(סה) בד"א כו' כמ"ש בב"ב קנ"ו א' בודקין למיאונין כו':
(סו) אבל סתמא כו'. נדה מ"ז א' כמסקנא דגמ' שם וכי קאמר רבא חזקה כו' וכן שם מ"ח ב' ואע"ג דלחד תירוצא ר"ש ל"ל חזקה דרבא לא קי"ל כר"ש דר"י ור"ש הלכה כר"י וגם קי"ל כת"ק כמש"ל סט"ו:
(סז) בד"א כו' אבל כו'. שם מ"ז א' אר"ד מנהרדעא כו':
(סח) שאם כו' ואם קדשה כו' יבמות ק"ט ק"י כרב:
(סט) ואם כו' ואסורה כו'. כמ"ש בגיטין פ"ט ב' לא מצאו כו' מגרש ראשון כו':
(ע) ואם כו'. כמ"ש ביבמות פ"ח א' ס"ס תרי ותרי כו':
(עא) הביאה כו'. לשון הטור וכמ"ש הרי"ף ביבמות דהבעיא שם ק"ט ב' לא אפשיטא דהא פריך רב ששת על רב ואע"ג דשני שינויא דחיקא היא ועוד דאמרינן בנדה מ"ו אר"ד מנהרדעא כו' אלמ' בשהביאה סימנין א"י למאן אפילו לא בעל אבל הראב"ד כ' דליכא שום ספיקא דשינויא מעליא הוא ור"ש קבל דבריו כמ"ש הוא עדיף וכפי' המפרשי' דעל רבין קאמר וסוגיא דגמ' שם כוותי' והא דנדה אף רב מודה דמדרבנן צריכה גט וכ"כ הרמב"ם וכ"כ הרמב"א וש"פ וכ"מ בנדה נ"ב א' במתני' תינוק' כו' ובגמ' שם ומודה ר"י כו' וכן בספ"ק דחולין כ"מ שיש מיאון כו' ואמר רב זו כו' אלמא דרב מודה כנ"ל:
(עב) מדרבנן כמ"ש בנדה שם הלכתא כו' וה"מ כו' וכנ"ל:
(עג) ואם ירצו כו'. כמ"ש בגיטין פ"ט ב':
(עד) ואם בא כו'. כמו באשה שהלך בעלה למ"ה. רי"ף והקשה הראב"ד עליו דל"ד לשם כיון דאינו אלא איסור דרבנן והרמב"ן חיזק דברי רי"ף מההיא דגיטין ע"ט ב' ועתוס' שם ד"ה וצריכה כו' והרא"ש סתר דבריו וע"ש משום מטבע שטבעו חכמי' כו' ול"נ ראי' ברורה מירוש' ר"פ חרש שהבאתי לעיל סי' י' ס"ב באשת חרש שנשאת לפיקח שהיא כמו קטנה:
(עה) ואין הולד כו'. ול"ד לאשה שהלך כו' שהולד מן הראשון ממזר מדרבנן וראי' ממ"ש בגיטין פ' ב' א"ר זו דברי ר"מ כו' הולד כשר אע"ג דהגט פסול מדרבנן:
(עו) י"א כו'. תוס' בנדה נ"ב ב' ד"ה הלכה כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |