פתחי תשובה/אבן העזר/קנה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שמיאנה בפני שנים. עב"ש ס"ק מ"א מה שתמה בזה וכבר הקדמו הרב"י בבד"ה סימן זה ועיין בס' קרבן נתנאל ביבמות פי"ג אות ה':
(ב) שיתברר להם. עיין בתשוב' ברית אברהם סימן צ"ב אות י"ד שהביא בשם תשובת לחם רב סי' כ"ד שכתב לקבל עדות שהי' קטנה שתצא במיאון מקבלין שלא בפני בע"ד דהוי למיפטר ע"ש:
(ג) ומשעת הריון עב"ש ס"ק י"ח וע' בס' ק"נ פ"ק דיבמות אות ך' דהא"ז ס"ל דלא בעינן תנאי דכשתלד יהיו בני קיימא כמו שס"ל לתוס' ביבמות דף י"ג ובזה מסולק קושיית הב"ש בס"ק י"ח ע"ש גם בגליון ש"ע של הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל עמ"ש הב"ש מיהו מבואר בתוס' דוק' כשהוא בן קיימ' אבל אם הפילה ממאנת כו' נ"ב עיין בשו"ת מנ"ע סי' קי"ד דאף בהפילה אינה ממאנת ועיין בסדרי טהרה בחידושיו לנדה דף נ"ב בד"ה ודע דמסקינן כו' עכ"ל.
(ד) למפרע מזמן שהיתה כו' וכ"כ בש"ע ח"מ סי' רל"ה סי"ב ועיין בס' ב"מ שהאריך בזה ומסיים עכ"פ יראה לע"ד שדין למפרע האמור כאן ובח"מ לאו דברי הכל הוא אלא במחלוקת שנוי כו' ע"ש:
(ה) ויש מי שאומר כו' ע' בח"מ סימן ל"ה ס"ב בסמ"ע סק"ה וע' בתוי"ט פ"ה דנדה משנה ט':
(ו) ביום אחרון. עב"ש סק"כ וע' בהגהת מל"מ פ"ד מהל' אישות דין ז' וע' בסמ"ע וש"ך בח"מ סימן ל"ה ס"א וביאורים ותומים שם סק"א:
(ז) ספק אם הגיעה. עב"ש ועיין במל"מ פ"ב מה"א דין י"ט וע' בשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי מ"ש בזה:
(ח) שיהיה בהן כדי לכוף. עיין בתשובת נו"ב סימן צ"ג בד"ה ולפ"ז שהקשה על דין דשערות דבעי' כדי לכוף ממ"נ היכא מיירי אי אין בהן גומות כי יש בהן כדי לכוף מאי הוה ואי יש בהן גומות א"כ אפילו בקטנות מאד דל שערות מהכא הרי בגומות לחוד סגי וצ"ל דנ"מ היכא שב"ש יוצאים מגומא א' דלענין שערות מהני אבל בלי שערות לא מהני גומא א' ובזה בעינן כדי לכוף ולפ"ז אם כל אחת יוצאת מגומ' אחת בפני עצמה אפי' קטנות ביותר מהני כו' ושוב כתב דיש להשיב דגומות לחוד ודאי מהני אבל בשערות יוצאים מגומות והם קטנות משיעורן גרע טפי שאין הגומות מצד עצמן סימן אלא שאנו אומרים חזקה היו בהם שערות ונשרו ואמרינן מסתמא היו בם שערות כדי כפיפה וכל זה אם אין שכרות כלל אבל אם יש בהם שערות ואנו רואים פחות מכדי כפיפה לא מהני הגומות אף ביוצאין מב' גומות עכ"ד ועמ"ש לקמן סי' קס"ט סעיף נ"א בשמו:
(ט) כשלא בעיל. עב"ש ס"ק כ"ט מ"ש וכ' במרדכי ובהגמי"י דאז נשים נאמנות כו' וכן כשלא בעל ונשים מעידות על שנים כו' וע' בשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי סי' כ"ח שכ' דהתם מיירי דבשעת קידושין היתה קטנה בודאי רק שבשעת מיאון נסתפק לנו שמא היא עכשיו בת י"ב שנה אבל אם הספק הוא גם על שעת הקידושין אין עדות הנשים מועלת וצריכה עדות ב' אנשים כשרים וכמו דלא סמכינן אעדות נשים כשבעיל ומה לי קדושי ביאה ומה לי קדושי כסף כו' ע"ש עוד:
(י) שודאי בעל לש"ק ואם קדשה כו'. בגליון ש"ע של הגאון רע"ק איגר זצ"ל כתב בזה וז"ל והיכא דבא עליה תוך שנת י"ב ונתעברה וילדה בן קיימ' דקיי"ל לעיל סעי' י"ב דמשעת עיבור היא גדולה מסתפקנ' אם א"צ גט משני או די"ל כיון דמיעוט' דמיעוט' הם גדולים בשנת י"ב לא אסיק אדעתי' לבעול לשם קדושין וע' תוס' פ"ק דיבמות דף י"ב ע"ב ד"ה דאפי' לר"י כו' ודוק עכ"ל:
(יא) ועמדה ונתקדשה. בהגהות הגאון רע"ק ז"ל כתב בזה דוקא נתפייסה מיד אבל אם חטפ' בחזקה אף דלבסוף נתרצית מ"מ כיון דעביד שלא כהוגן אפקינהו רבנן לקדושין מיני' כ"כ הנ"י והוצי' כן מסוגיין עכ"ל וכ"כ בד"מ אות י"א בשמו וע' בס' ב"מ מ"ש בזה.
(יב) תצא מזה ומזה. ע' בטור ועיין בתשו' מהריב"ל ח"א כלל ג' סי' ח"י ובספר שעה"מ פ"ד מה"א דין י"ט:
(יג) דהאידנ' עב"ש ס"ק ל"ד ועיין בתשובת ברית אברהם חיו"ד סי' נ"ז אות ט"ו שכ' עליו דבריו תמוהים דהא לעיל סי"ט איתא דבלא בדיקה הוי חזקה שהביאה ב"ש א"כ עכשיו דאין בקיאין ודאי לא הוי ספק כלל אך חזקה דהביאה ב"ש ע"ש:
(יד) ודלא כיש מחמירין. כתב בשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי סימן כ"א וז"ל פתח דבריו יאירו כו' ואעפ"כ להלכה למעשה אין לחוש משום שינוי מנהג ח"ו להיותו דבר שאינו מצוי כ"כ לינשא יתומה קטנה ולמאוס בו מיד ובדבר שאינו מצוי אין בו מנהג כמ"ש הרמב"ם כו' וזו היא דעת הרמ"א ס"ס קנ"ה וכ"ד הט"ז שם ונימוקו עמו שלא חשש לדעת מהר"י מינץ כו' ואף גם אם למדוה למאן הא תנן מלמדין את הקטנה שתמאן מכלל דהוי מיאון מעליא. ברם כגון דא צריך לאודועי כו' והלכך בנ"ד צריכה ב' עדים כשרים ולא על שעת חופה וקידושין בלבד אלא גם על שעת מיאון שלא היתה בת יב"ש ויום א' כי היא אינה נאמנת לו' שלא נבעלה מאחר שנתיחדה עמו והן הן עידי יחוד כו' עכ"ל ע"ש. וע' ביש"ש פ' ב"ש סי' י"ז שדעתו כהיש מחמירין והאריך שם ותורף דבריו דבזה"ז אין למאן ואפי' אם מיאנה לא תנשא עד שתתגרש אבל אם כבר נשאת ע"י המיאון לא מפקינן מבעלה רק שלא יהא לה י"ב שנה ויום א' ואותו המורה ראוי להורידו מגדולתו. ועל מעשה דר' יעקב פולק ז"ל שהורה למאן ונשאת לאחר כתב ששמע שלא עלה זיווגן יפה ע"ש. ועיין בתשו' גלי' מסכת בקו"א סי' ו' מענין זה בעובדא שהיה בעיר אחת בקטנה שהשיאוה אחיה ואמה ואח"ז נעשה בעלה חולה והוכבד חליו עד מות ולא היה זמן מספיק לעשות גט ואמר המורה שנמצא שם לעשות מיאון ע"פ שאמרו אחיה ואמה שהיא רק בת י"א שנה ומחמת שהי' המורה מסופק בדעתו אם מועיל מיאון בזה"ז עשה לה מיאון על תנאי אם יועיל ע"פ הדין ואם לא יועיל ע"פ דין לא יהי' המיאון מיאון מחמת שחש שעי"ז שיסתפק הדבר ויהי' חליצה פסולה תהי' צריכה לחזור על כל האחין ונשארו יבמין קטנים ואח גדול הלך למקום ירחוק הרבה והאריך בזה אם טוב עשה המורה בזה שלא חשש לדעת המחמירין וגם אם להתירה להנשא ע"פ מיאון ההו' שנעשה ע"פ לימוד מהמורה. וגם בענין דברי הנו"ב תניינא סי' נ"ב שכ' שאשה יכולה למאן ביבם אף אחר שהגדילה ע"ש באריכות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |