ביאור הגר"א/אבן העזר/קנד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וליתן כתובה. תו' שם ד"ה כופין כו' ובשם התוספתא וביבמות ס"ד א' ד"ה יוציא כו' עיש"ש:
(ב) מי שרוצה כדעת הרמ"ה שכ' בהג"ה למטה
ב) ריח כו' או כו' פסק כדברי שניהם דל"פ אהדדי ושתיהן אמת:
(ג) מחתך נחושת מעיקרו וכ"ה בהרשב"א וטור.
(ד) ואם ידעה כו'. כ' המ"מ וכ"נ מדברי הרמב"ם הנ"ל והרשב"א חולק וכ' דחכמים לא אמרו אלא בהתנה עמה שמקבלת כו' וכן הר"ן הביא ב' הדיעות ונראה שפלוגתייהו בסוגיא שם דפריך בשלמא כו' כסבור' כו' וסובר דהוא אפילו אליבא דרבנן אבל הרמ"ה סובר דמדנקט האי לישנא ש"מ שהוא אליבא דר"מ ולכן פי' הרי"ף והרמב"ם כרב יהודה דלמ"ד הוי מתני' כר"מ דוחק לומר דת"ק ורשב"ג פליגי בפלוגתא דר"מ וחכמים:
(ה) או שהתנה כו'. כחכמים:
(ו) ואם ב"ד כו'. מדקאמר עד שיכפוהו כו' הא אם א"א לכופו כו'. הרשב"א והר"נ שם וש"פ:
(ז) וכן הדין כו' תוספת שם ס"ג א' סד"ה והאמר ורא"ש שם וכ' שם דהא אפילו אני בבגדי כו' כופין כ"ש כה"ג וכ"כ הרשב"א וש"פ:
(ח) איש המכה כו'. עבה"ג:
(ט) ואם רגיל כו'. כמ"ש בפ' ד' מיתות דר"ה קץ ידא וכ"ש באשתו כנ"ל:
(י) י"א שכופין כו'. שאפילו על ש"ד שאין לה צער כ"כ כגון המדיר שלא תלך לבית אביה או לבית האבל כו' או שלא תשאל נפה וכברה כו' כ"ש במצערא בגופא תשובת הרמב"ן סימן ק"ב:
(יא) ובלבד שמתרין כו'. דלא גרע מעוברת על דת:
(יב) אבל אם כו'. י"א כו' שהרי מן היוצאות בלא כתובה היא כמש"ל סימן קט"ו שם ועכ"ז בב"י ס"ס ע"ד:
(יג) והס' ראשונה כו' עח"מ סימן תכ"א סי"ג בהג"ה וכן מי כו':
(יד) שנולדו. כרב יהודה דאפילו מספקא לן יש לפסוק לקולא דאין כופין כ"ש דבכולהו נוסחי גרסינן שנולדו. הר"נ שם וכ"כ ש"פ:
(טו) אפילו כו' כר"נ דפ' כחכמים:
(טז) וי"א כו'. שה"ה כעבר ובטל מן העולם שם. אבל בתשובה סוף כלל מ"ב פ' להיפך וכ"מ דעת כל הפוסקי' שסתמו וכ"מ פשטא דמתני' ורשב"ג דנקט עינו לרבות':
(יז) שאין כופין כו'. תו"ס דיבמות ס"ד א' סד"ה יוציא וכל היכ' דל"ק כו' והרא"ש שם ועיין ס"ג בהג"ה אלא דכאן י"ל כיון שידעה א"א סבורה הייתי לקבל כמ"ש בס"א:
(יח) מי שהוא כו'. עהג"א שם ד"ה כ' ראבי"ה וע"ל ס"ס קי"ד מי שנודע כו' דוקא באם כו' ומ"ש וי"א כו':
(יט) וי"א כו'. כמ"ש בירושלמי מפני ריח הפה כופין מפני חי נפש לא כ"ש וכאן סכנה היא ועוד בפ' האומנין מדמה נכפית לשוטה ושעמומי' ושיטה אמר אין אדם דר כו' ולא תקנו ליה נשואין כלל. הרא"ש כלל מ"ב ס"א ע"ש:
(כ) האשה כו'. גמ' שם ס"ה ב':
(כא) ואם טענה כו' שם:
(כב) ואין לה כו' נ"י ורי"ו ע"ש:
(כג) ואומרת כו'. אם כו' אפילו יש כו'. תוס' שם א' ד"ה שבינו כו' וכתי' ראשון שם ומיהו י"ל קצת דכיון כ"כ ברא"ש שם:
(כד) ואינה תובעת כו'. תוספת שם ב' ד"ה כי כ"מ בתשובה אחת כו' וכמש"ש קי"ז א':
(כה) וגם אין כו'. נלמד מהנ"ל דתביעת כתובה וכן ממש"ש בנדרי' שמא עיני' נתנה כו' ואע"ג דכה"ג לא חיישינן היינו מסתמא:
(כו) ויתן מנה כו'. בתו"ס הנ"ל כפר"ח ודלא כר"ת וכמ"ש לעיל כמה פעמים כפיר"ח דלאו בכל דברים תנאי כתובה ככתובה וכמ"ש הרא"ש בר"פ אע"פ וש"פ וכן הסכימו בתוספת הנ"ל וכ' כ"מ בתשובה אחת כו' ודוקא מה כו' וכ"כ הרי"ף ורא"ש וש"פ:
(כז) ויתן נדוני' כו'. שם בתוספת אבל נדוניתה כו':
(כח) וי"ל להחרים כו'. הרמב"ם וכמו בכל טענת ספק וכמש"ש הוא לא קיים כו':
(כט) ואם אמר כו'. גמ' שם:
(ל) ואם ילדה כו'. טור שלהי הסי' וז"ל אם בא להוציא תוך עשר שנים בלא כתובה ואומר שהיא גורמת והיא אומרת שהוא גורם נאמנת וצריך ליתן לה כתובה כו' אם ירצה להוציאה וגם לאחר עשר שנים שכופין אותו להוציאה אם בא להפטר מכתובה שאומר שהיא גורמת והיא אומרת שהוא גורם נאמנת וצריך ליתן לה כתובה כו' ואם הוא אומר אשא אחרת כו' ואם ילדה האחרת יוציא הראשונה בלא כתובה כו' והוא מדברי הרא"ש בת' האחר שכ' ויש מתרצין דבנדרים כו' ורב אלפס כו' ולמאי דפרישי' כו' והוא שיט' אחרת דאין מחולק בגירושין אלא בכתובה והוא טוען בריא שהיא הגורמת והיא שיטת הרי"ף והרמב"ן וש"פ ומ"ש איזיל ואבדוק כו' הוא ג"כ לענין כתובה אבל שיטת התוספת הנ"ל הוא לענין כפיות גירושין ואם לא ילדה כופין להוציא וליתן כתובה ואם לאו אין כופין להוציא וכתובה מאי עבידתי' אם מגרשה מרצונו יתן לה גט והכתובה וע"ל סי"ד ובה"ג שם ס"ק ך' וכ"כ בתשובת הרא"ש והביאו הטור דאף אם תלד השניה יש לה כתובה לראשונה ואף שלשיטת הרי"ף אין לה כתובה התם שהוא טוען בריא וכמ"ש רש"ל וב"ח ודלא כד"מ ס"ק י"א אבל התוס' לא מיירי בהכי וכן בטוש"ע למעלה לא כ' טענתו כלל עליה כלום רק היא טוענת והמחבר הרכיב ב' השיטות וליתא. וערא"ש שם ויש מתרצי' כו' וער"נ בנדרים צ"א א' ד"ה ואיכא:
(לא) או ישא כו'. שם נושא אדם כמה כו':
(לב) ויש מי כו'. הכל בטור שם ור"ל שס' ראשונה הוא הרמ"ה ס"ל דוקא אם שהה עם השניה עשר שנים ולא ילדה אבל הטור חולק וכ' שא"צ אלא שאם אמרה כו' וגם הוא ס"ל שאם רצונו לישא שלישית הרשות בידו ע"ש:
(לג) ובכל גוונא כו' ר"ל דא"צ כאן לומר שאינו יורה כחץ כיון שהוא עקר ושם דילמא בבאה כו'. ופי' תוספת שם ד"ה ואי כו' כה"ג וכן בתוספות הנ"ל ד"ה שבינו כו' וההיא דסוף שמעתין או בשהתה עמו כו' מ' אבל בידוע שהוא עקור א"צ לשהה עשר שנים וז"ש כאן מיד וכ"כ בזה"ל ברא"ש שם אבל שם ס"ד כ' דמיירי בששהה כו' וידענא כו' וכ"כ בתשובה כלל מ"ג ס"ד ומ"מ דברי התוספת וטוש"ע עיקר:
(לד) וה"ה כו'. ר"ל דגם כאן א"צ לטענת שאינו יורה כחץ בידוע שהוא עקור:
(לה) והתם כו'. דבריו אינן מובנין דמ' דמחלק בין כאן למ"ש בס"ע שיש לו בנים מהני טענתו איזול ואבדוק לענין כתובה ולא כאן וליתא דגם כאן מהני לשיטת הרי"ף ויש מתרצים שברא"ש כמ"שש והרי"ף ויש מתרצים מוקמי באין לו בנים דלא שהם פי' הרי"ף בטענת ודאי וכמ"שש וגם כאן מהני ואין חילוק אלא דבכאן מ"מ כפינן להוציא ולא מהני טענת מינה ואיזול ואבדוק אלא לענין כתובה משא"כ בדברי הש"ע בי"ל בנים והיא באה מחמת טענה דמהני אף לענין הגט. ודבריו צע"ג והנה כאן ו' שיטות תי' התוספת דמ"ש היא אומרת מיניה כו' איזול כו' מיירי בי"ל בנים ובו ב' שיטות לאחר עשר או בתוך עשר. ושיטת הרי"ף בא"ל בני' אלא לטענת כתובה ובו ב' שיטות ג"כ לאחר עשר או בתוך עשר. ושיטת הר"ש וריב"ם בבעל השלישי. ולענין כתובה ג"כ ב' שיטות אחר יו"ד או תוך יוד:
(לו) הואיל ולא כו'. הוא כתי' הר"ש בר חיים שם בתוספת ורא"ש והיינו במכירה דבלא שהה י"ל כתובה כמ"ש בסי"ז אבל אם הוחזקה א"ל כתובה דאף מהראשונים א"ל כתובה אם לא גבתה כמ"ש בסי"ח ואף להחולקים שם כאן מודי וזהו החילוק בין תי' הר"ש לתי' הריב"ם שם בתוס' דרמב"ם מיירי בלא הכיר בה עוד:
לו) והא דצריכה כו' כקושית תוספת ורא"ש דאי בשהתה י"ש א"ל לומר שיורה כחץ אלא דוקא בי"ל בנים כו' ואף לטענה א"צ כמש"ש ושם והרב שכ' מחמת טענה הוא בזה"ז שאין כופין להוציא בשהה י"ש כמש"ל סימן א' ס"ג בהג"ה אבל מחמת טענה כופין ודאי וכ"כ האחרונים:
(לז) או בבעל כו'. כתב הר' שמואל בתוס' שכ' והרא"ש וכ"כ הראב"ד בהשגות אבל הרשב"א והרא"ם ונ"י בשם המפרשים חולקין ע"ז דכיון שכבר הוחזקה לאו כל הימנ' להאמינה לגבות כתובתה:
(לח) אם טוענת כו'. תוס' סד"ה הנ"ל ממ"ש בנדרים צ"א א' אר"ה ת"ש כו' אבל לפי פירוש דירושלמי שם והביאו הר"נ במתני' שם ד"ה השמים שפי' המתני' אינה נאמנת למשנה האחרונה ומ"מ קי"ל כגמרא דידן וערשב"א סימן תרכ"ח:
(לט) ואפי' לא כו'. מדברי התו' שכ' אפילו למשנה אחרונה ובהכי מיירי שם במש"ש בתו' תימא כו' ואי לא כו':
(מ) וכופין כו'. כנ"ל בס"ג וכן הדין כו' וכ"כ בתו' ד"ה כי והיכי שהודה כו' כיון דא"י כלל כו':
(מא) ולא יתן כו' ואם מגרשה כו'. טור וכ"כ הרא"ש בכלל מ"ב סי"ב וכ' דהא דר"ה דנאמנת דוקא לגבי נפשה להפקיע איסור א"א אבל לגבי כתובה להפקיע ממון לא מהימנא וא"א כה"ג מספר כתובה כו' והוא כס' האחרונה בסי' י"ז ס"ב ויי"א דאינה נאמנת לענין כו' אבל כל הפוסקים חולקין בזה כמש"ש וכ"כ הרשב"א והריב"ש סימן קכ"ז בהדיא כאן:
(מב) בד"א כו'. תו' שם ד"ה נמי מצאתי כו' וכמש"ש קי"ז א' וכנ"ל:
(מג) וי"א דבזה"ז כו'. כמ"ש סימן י"ז ס"ב בהג"ה וי"א עוד כו':
(מד) ואם יש לתלות כו'. תוס' בד"ה הנ"ל ועריב"ש סימן קכ"ז:
(מה) וי"א כו' אלא כו'. כמש"ש בנדרים יעשו דרך בקשה וכמש"ל סי' ע"ז ס"ד וכפירש הירושלמי שם ואע"ג דאין הלכה כירושלמי דנאמנת בזה מ"מ למידין דאף בדבר דאינה נאמנת וכן לפי' גמ' שלנו דאינו י"כ:
(מו) וה"ה כו' ולאחר כו'. הרשב"א סימן אלף רל"ו ושם המעשה באמר שתי בנותיך לשני בני כו' דא"א להנשא לא להן ולא לאחרים וכ' שכופין וכנ"ל בטוענת א"ל גבורת כו' ואמרי' שם ק"ו א' א"ל השתא מידך איפסלא זיל כו' אלמא כיון דא"י לכונסה כופין שיפטור:
(מז) אם טוענת כו'. כמ"ש בס"ג ומהימנא כנ"ל דלא כירושלמי וכנ"ל:
(מח) אם יודע כו'. דאין לו לצאת בלא רשותה מפני ביטול עונה כמ"ש בפ' אע"פ מנדין ומכין ע"ז דאע"ג דלאו שאין בו מעשה מ"מ לא גרע מדבר שהוא מד"ס שמכין ומנדין עד שיקיים ואם הוא מעצמו כדי להנצל מזה יגרש אין זה גט מעושה שהרי אין כופין אותו על הגט כלל כו' כן פי' הריב"ש דברי הרא"ש והטור כאן בסימן קכ"ז ע"ש וע"ל סכ"א וי"א כו' וכפ' הרא"ש ובתשובה:
(מט) אם כו' כי כו'. כמ"ש בסוף כתובות ג' ארצות כו' וע"ל סימן ע"ה ס"א ובהג"ה:
(נ) כופין כו'. צ"ל ג"כ כנ"ל. וכמש"ל דכל שאינו מפורש בהדיא בגמ' כופין אין כופין ואע"ג דמונע תשמיש ומזונות כופין כמ"ש בס"ג משום שאינה רוצה לצאת אחריו לא איתמר בהדיא דכופין:
(נא) או ישא כו'. הרי"ף וכן פירש"י שם ד"ה אינו רשאי כו' ונ"י וש"פ ומ"ש א"ר לבטל ול"ק יגרשנה וכמש"ש בגמ' איזיל ואבדוק כו' וכנ"ל:
(נב) כרב תחליפא דשקלו וטרו שם אליביה הר"נ שם:
(נג) בין כו'. שם הכא אע"ג כו' וכ"ש באמר הוא:
(נד) י"א דכ"ז כו'. מדקא' ילדה ומיהו דוקא זרע קיימא כמש"ש הפילה מונה כו' ובירושלמי ה"ל בנים ומתו מונה משעה שמתו אבל י"מ דולא ילדה ארישא דמתני' קאי דתנן בש"א לא יבטל כו' ולא ילדה וקאמר כשיעור ריב"ש ונ"י שם:
(נה) הלך כו' עיין תוספתא פ"ח זקן או חולה או חבוש בבית האסורים והלך למדינת הים אין עולין מן המנין של עשר שנים:
(נו) אע"פ שמשמשים כו'. דייק ממש"ש ללמדך כו' ע"ש:
(נז) ומ"מ מותרת כו' כמו בשהה י"ש ולא ילדה ומטעם זה שמא לא כו':
(נח) אא"כ יש כו' שם ברייתא נישאת למי שא"ל בנים כו' וה"ה ליש לו אשה אחרת וכנ"ל ס"י או ישא כו':
(נט) הכיר כו'. עתו' שם ד"ה תצא כו':
(ס) אם לא גבתה כו'. שם בתוספת י"ל דטענה כו' והרא"ש שם מ"ש:
(סא) אפי' באיסור כו' ירושלמי שם בכתובות והביאו הר"נ שם וש"פ:
(סב) כל אלו כו'. שם מתקיף לה ר"א בדברים כו' אלא אר"א כו':
(סג) וי"א שכל כו'. עתו' יבמות ס"ד ח' ד"ה יוציא כו'. ר"ח כו' וכ"כ הרא"ש שם כ"ז וער"נ בכתובות שם וכ"כ בריב"ש כדברי הר"נ:
(סד) וכיון דאיכא כו' הרא"ש שם וכ"כ בתוספת סד"ה הנ"ל
(סה) אבל אם יש כו'. דמפורש בהדיא בכתובות שם וכנ"ל דכל שמפורש בהדיא ודאי כופין בשוטים וכן הנך דס"א ודס"ג ודס"י:
(סו) וכ"מ כו'. כמ"ש בפ"ד דפסחים ובפ"ג במ"ק דשמתא חמיר' מנגדא דבמערבא כו' ובפ' הדיינים אמרינן לינקטיה בכובסי' כו' שם:
(סז) וכ"מ כו'. דיכול להנצל מזה לילך לעיר אחרת וכל שאין עושין מעשה בגופו לאו עישוי מקרי וכ"ז עושין לו שעבר על דברי חכמים שם ושם:
(סח) אבל מי כו' כמש"ל ס"ט:
(סט) ובכ"מ כו'. כיון דחייב להוציא וליתן כתובה נהי דא"י לכופו על הגט כתובה מ"מ חייב לה. שם:
(ע) וכן הנדוניא כו'. כנ"ל ס"י:
(עא) אם נשבע כו'. אבל ברא"ש פ"ג דנדרים לא מ' כן שכתב שם בס"ב בשם ר"ה גאון ומי שיצרו מתגבר כו' אלא חייב לקיים ולגרש כו' וכ"כ כ"ז במרדכי פ"ג דשבועות ועבב"י סימן קל"ד וכ"כ הרבה פוסקים דכ"ד שאדם עושה מעצמו אין משום אונס:
(עב) מי שקבל כו' כמ"ש בספ"ד דגיטין א"ר יוסי בר"י מעשה בצידן בא' כו' ועיין ב"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |