בבלי/בבא מציעא/י/א
מתניתין מני רבנן היא אלא אי אמרת בעשיר ועני מחלוקת אבל מעני לעני דברי הכל זכה לו הא מני לא רבנן ולא ר' אליעזר אמר ליה מתני' דאמר תחילה הכי נמי מסתברא דקתני סיפא אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחילה לא אמר כלום תחילה בסיפא למה לי פשיטא אע"ג דלא אמר תחילה תחילה קאמר אלא לאו הא קמ"ל רישא דאמר תחילה ואידך תנא סיפא לגלויי רישא סיפא דאמר תחילה רישא דלא אמר תחילה רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו מאי טעמא הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה איתיביה רבא לרב נחמן מציאת פועל לעצמו במה דברים אמורים בזמן שאמר לו בעל הבית נכש עמי היום עדור עמי היום אבל אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו של בעל הבית הוא א"ל שאני פועל דידו כיד בעל הבית הוא והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום אמר ליה כל כמה דלא הדר ביה כיד בעל הבית הוא כי הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואם תאמר משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי: מתני' ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה: גמ' אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום [מאי טעמא] תקינו רבנן דלא אתי לאנצויי אמר אביי מותיב ר' חייא בר יוסף פיאה אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין אמר אביי מותיב ר' חייא בר יוסף פיאה נטל מקצת פיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום נפל לו עליה פרס טליתו עליה מעבירין אותו הימנה וכן בעומר שכחה ואי אמרת ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום נקנו ליה ארבע אמות דידיה הכא במאי עסקינן דלא אמר אקני ואי תקון רבנן כי לא אמר מאי הוי כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני
ציונים ומראי מקומות[עריכה]
ארבע אמות של אדם קונות לו. נחלקו הראשונים[השלם מקור] אם קנין זה פועל על ידי שקונה את ד' אמותיו כחצר לכל דבר, ועל ידי כך זוכה בכל המונח בה כחצרו, או"ד שאינו יכול לזכות בד' אמות ברה"ר, וזוכה על ידי כך שחכמים מקנים לו את כל הנמצא בד' אמותיו.
ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום [מאי טעמא] תקינו רבנן כו'. מבואר שד' אמות הם קנין 'דרבנן'.
והקשו הראשונים, לפי המבואר בגיטין (עח.) שאשה קונה גיטה בקנין ד' אמות, ואותו קנין מועיל גם לדינים דאורייתא. ותירץ הר"ן (גיטין מ: מדפי הרי"ף) וז"ל: ואף על גב דד' אמות לכ"ע אינן קונות דבר תורה כיון דרבנן תקנינהו ואמרי שיהו קונות הרי הקנום לו ועשאום כחצרו והפקר ב"ד היה הפקר.
והריטב"א בגיטין (עח. ד"ה אמר) כתב באופ"א: ואף על גב דד' אמות של אדם לכו"ע משום תקנה הוא, איכא למימר דמגורשת משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש.
דלא אתי לאנצויי. וביארו הראשונים, שקנין ד' אמות מועיל גם במקח וממכר, וכן הביא הריטב"א בשם הירושלמי.
ועשומר דף בבליחכמים קנין זה רק בגט ובמציאה, בגט משום עיגונא, ובמציאה כפי המבואר בגמרא, 'דלא אתי לאנצו'.
ועי' בריטב"א שתירץ בשם התוס' באופ"א וז"ל: ותירצו דבגניבה דעביד איסורא דכ"ע לא תקינו ליה ד' אמות. ומבואר לפי דבריו, שדוקא במקום 'דעביד איסורא' אבל במו"מ, שאין בו איסור, שרי.