ב"ח/חושן משפט/רטו

ב"ח ‏ חושן משפט רטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המוכר את החצר וכו'. מפורש מן המשנה והברייתא והגמרא ומה שהאריך התנא כאן ואמר בורות שיחין ומערות ולא נקט בור ודות נראה דבור ודות לפעמים הם בבית עצמו ולכך אצל המוכר את הבית נקט בור ודות לומר דאף אותו בור ודות העומד בבית אינו מכור בכלל בית ואצ"ל שאר בורות שיחין ומערות דאין דרכן כל עיקר אלא בחצרות אבל במוכר את החצר האריך לומר שהכל מכור ומאי דלא נקט נמי אצטרובל וכו' נראה דאיצטריכא ליה לאשמועי' דכל מידי דרוב תשמישייהו בחצר א"נ דרך החצרות להיות בהם נמכרים עם החצר והילכך כל הדברים הקבועים כגון איצטרובל וכו' לא איצטריך לאשמועינן דכיון דמכר כל הבתים אצ"ל דמכר כל הני דנמכרים בכלל הבית ומשמע דגג אפילו גבוה י' ורחב ד' ויציע מכור בכלל החצר וז"ש כל הבתים החיצונים והפנימים: ומ"ש אבל לא מכר כל המטלטלים. הם תשמישי הבית שאינן קבועין שאינן נמכרים בכלל בית אינן נמכרין נמי בכלל חצר ואם אמר היא וכל מה שבתוכה הכל נמכר עמה מה שהוא תשמישי הבית בר מחיטי ושערי כן מפורש ברשב"ם ודע דבגמרא איכא תרי לישני ללישנא קמא המוכר את החצר לא מכר בורות ובתים וכו' אלא היכא דאמר באותו לשון שרגילין לקרותו חצר דהיינו דירתא או דרתא התם הוא דאמרינן דחצר ובתים מכר לו שהכל ביחד קרוי דירתא או דרתא אבל היכא דא"ל חצר זו אני מוכר לך הכל מודים דלא מכר אלא אוירה של חצר אבל בתים ובורות וכו' לא מכר כלל ולישנא בתרא אפי' א"ל חצר זו מכר את הבתים דילפינן לה מחצר המשכן דכתיב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים ובכלל אלו ק' אמה קודש הקדשים ואהל מועד שהם כמו בתים וקראן הכתוב חצר מכאן שהבתים בכלל חצר. ורבינו סתם דבריו כלשון המשנה וכן כתב הרמב"ם בסתם וכן הרי"ף והרא"ש והיינו משום דס"ל דהלכתא כלישנא בתרא וכן פסק רשב"ם ומ"מ העליתי דברים אלו על ספר שלא נטעה לומר דלישנא דרתא או דירתא לא משמע אלא ביתא בלא חצר דליתא אלא אדרבא בהני לישני פשיטא לן דהכל מכור. ודין עומקא ורומא במוכר חצר סתם ולא כתב לו עומקא ורומא כתב רבינו בסי' רי"ד סעיף ה' דפליגי בה הר"ר יונה והרשב"א ולא פליגי אלא לענין הרום בחצר אבל בעומק פשיטא דאפי' בור ודות ושיחין ומערות הכל מכור בכלל החצר וכמ"ש לשם בס"ד ודלא כמו שפי' מהרו"ך לחלק בין מכירת חצר שמדבר בו הרשב"א וה"ר יונה דמיירי במוכר קרקע רחבה לחצר ובין מוכר חצר ולא דק:

ד

המוכר בית הבד מכר וכו'. שם משנה וברייתא: ומ"ש מכר את האבן וכו'. היינו ממל שהוזכר במשנה ומפרכת שהוזכר בברייתא וכן פרשב"ם שממל ומפרכת הכל אחד ועוד פרשב"ם ממל אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכים בה זיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת וי"א דהיינו העץ עצמו שמפרכים בו את הזיתים ולשון ראשון מפירושי ר"ח ועיקר. ונראה בעיני שמ"ש גם הרמב"ם המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עליה זיתים זהו הממל שהוזכר במשנה ואע"פ שהזכיר ג"כ המפרכת שהוזכר בברייתא הרב ס"ל דשני כלים הם אלא שהם מענין אחד ודלא כמ"ש ה' המגיד האבן הגדולה זה כתב במקום ים הנזכר במשנה דליתא שהרי ים הנזכר במשנה הוא בכלל היקבים שהוזכר בברייתא וכיון שהזכיר הרמב"ם היקבים שוב לא היה צריך להזכיר ים. וב"י תמה על רבינו למה לא כתב שמכר את המפרכת ולא דק דהדבר ברור שהאבן הגדול שכתב רבינו הוא המפרכת שהזכירה הברייתא: ומ"ש ואת הים וכו'. זה הים שהוזכר במשנה ויקבים שנזכר בברייתא: ומ"ש והכלונסות וכו'. הם הבתולות שהוזכר במשנה: ומ"ש ואת הלוחות וכו'. זהו הנסרים שהוזכר בברייתא: ומ"ש ולא מכר רחיים העליונה כך מפורש בברייתא: ומ"ש ולא את הקורה. פלוגתא דת"ק ור"א במשנה וברייתא ופסק כת"ק. ויש לתמוה למה לא כתב רבינו ג"כ מה ששנינו במשנה אבל לא מכר את העבירים ואת הגלגל והב"י כתב דאיכא למימר דמשמע ליה שכל זה בכלל רחיים העליונה ולא נהירא דמה ענין אלה הכלים לרחיים העליונה אבל נראה בעיני דלפי שגירסת הספרי' בברייתא דהעבירים והגלגל לא מכר אפילו אמר היא וכל מה שבתוכה וכן הובא הברייתא באלפסי וכן פסק הרמב"ם ופסק זה תימה גדולה דהלא במשנתינו שנינו בפי' דאם אמר היא וכל מה שבתוכה אף העבירים והגלגל מכורין ומשנתינו היא עיקר וכן תמה הרא"ש על פסק זה והרב בעל נ"י כתב שר"ח ורבינו האי ג"כ פסקו שאף העבירים והגלגל מכורין ויש כתבו שכן נראה מדברי הרי"ף שכתב כן סתם וכו' ע"ש ועוד נמצא הגירסא מוחלפת בברייתא במקצת ספרים מסכמת עם המשנה על כן לא רצה רבינו להכניס ראשו בספיקות הגירסאות והשמיט מדבריו כלים אלו ולא כתב רק הרחיים וקורה וס"ל לרבינו דשני הכלים הללו לד"ה מכורין אם אמר היא וכל מה שבתוכה ולא היה גורס בברייתא קורה כל עיקר וכן הוא בספרים שבידינו ודלא כגירסת האלפסי והרמב"ם והב"י תמה על הרמב"ם דפסק דלא כמתניתין ודלא כברייתא דהא בברייתא לא קתני דלא מכר אלא עבירין ואילו גלגל וקורה לא קתני ולא עיין כלל לא בהאלפסי ולא באשיר"י שהעתיקו הברייתא בלשון שכתב הרמב"ם ממש ולא היו גורסים כגירסתינו בגמ' ודוק. ולענין הלכה נראה דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא וספיקא דגירסאות הממע"ה דלא כהרב בהגהת שולחן ערוך דכתב דנ"ל עיקר דכולן מכורים דליתא: ומ"ש חוץ משקים ומרצופי' וכו'. כך הוא בברייתא ולא מצינו במשנה שנחלקה על זה: א"ל בית הבד וכל תשמישיו וכו'. שם עובדא דרב יוסף ומסקנא דרב אשי חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו ואילן מצרנאה קני ואי לא לא קני וכתב רשב"ם דגירסא זו עיקר וכן כתב הרי"ף והרא"ש וכתב עוד רשב"ם וקיי"ל כרב אשי דהוא בתראי וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש:

ה

המוכר את המרחץ מכר המקום שמצניעין שם הנסרים וכו'. ברייתא שם ופי' רבינו בנסרים כפי' רשב"ם והרמב"ם אבל התוס' בשם ר"י פי' בע"א ויתבאר בסמוך: ומ"ש ובית היקבים וכו'. כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש בברייתא אבל רשב"ם גורס בית היקמים וכתב על זה שני פירושים ע"ש והרמב"ם כתב ז"ל ואת בית היקמים שנוטלים בהם המים: ומ"ש ובית הספסלין וכו'. כך היא גירס' הרי"ף והרא"ש במשנה ובברייתא וכ"כ הרמב"ם ודלא כגירסת רשב"ם הספלים וההבדל שבין נסרים לספסלים מבואר ברמב"ם דאותן שיושבין עליהן בב"ה כשהם ערומים נקראו בשם נסרי' לפי שנותנין אותן ע"ג קרקע המרחץ ואין להם רגלים אבל אותן שיושבין עליהן בחצר ב"ה כשהן לבושין נקראים בשם ספסלים לפי שיש להן רגלים ומדברי התוס' בשם ר"י נראה דלא התיישב להם חילוק זה ולכן פירשו דהיינו נסרים שמכסין בהן את החמין כדאשכחן בפ' כירה דאילו הנסרים שיושבין עליהם בב"ה היינו הספסלים: ומ"ש ובית הוילאות וכו'. שם בברייתא ופי' בו רבינו כפרשב"ם שהוא תופס עיקר וכ"כ הרמב"ם: ומ"ש אבל לא מכר את הנסרים וכו'. משנה וברייתא שם: ומ"ש ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה כו'. משנה וברייתא שם: ואם א"ל היא וכל תשמישי' וכו'. שם בעובדא דרב יוסף בבית הבד דלעיל משו' התלמוד מרחץ לבית הבד בדין זה וכן מבוא' בגירסת רשב"ם ובפירושו אבל מדברי הרמב"ם נראה דבמרחץ כל שהוא חוצה לה אפילו לא כתב לו אילין מצרנאה נמי כולן מכורין ורבי' תפס לו גי' רשב"ם עיקר:

ו

המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכין ובית הבדין ובית השלחין. משנה פ' המוכר את הבתים וחצרות אע"פ דלא תנא ליה במשנה ולא בברייתא נקט ליה רבינו לפי שנמשך אחר פרשב"ם שכתב וז"ל וחצרות לא איצטריך ליה למיתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר. ופי' בית השלחין איכא תרתי לישני בגמרא ללישנא קמא פירושו גינוניתא שנאמר שלחיך פרדס רמונים ופרשב"ם גנות הסמוכים לעיר שבתוך העיר דשייכי לעיר טפי מבאגי פירוש שדות שהרי גן ראוי לטייל בו כמו בבית אבל שדות שסביב העיר אינן מכורין בכלל העיר וללישנא בתרא פי' בית השלחין באגי כלומר אף השדות שנאמר ושולח מים על פני חוצות ופסק רבינו כלישנא בתרא דהכי מיתניא בברייתא דקתני אבל לא שיירה ולא בנותיה ולא חורשין המוקצין ממנה ופירש שיירה פיסקי באגי הם חתיכות שדה שאינן ידועות לעיר פיסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני וזהו שביאר דבריו וכתב ובית השלחין שבה הסמוכין לה והשדות הידועות לה כלומ' בית השלחין הם הגנות שבתוך העיר והסמוכין לה כמו שפרשב"ם וגם השדות הידועות לה לאפוקי פיסקי באגי שאינן ידועות לה ואע"פ דקיי"ל כלישנא בתרא דבית השלחין פי' אף באגי מ"מ אילו לא כתב רבינו כי אם ובית השלחין בלחוד ולא היה מבאר לומר עוד והשדות וכו' הייתי טועה לפרש מאי בית השלחין גינוניתא אבל באגי לא לכך ביאר עוד וכתב והשדות הידועות לה כלומר לא מיבעיא בית השלחין שבה והסמוכים לה דהיינו גינוניתא אלא אף השדות הידועות לה דהיינו באגי כך הוא לשונו של הרמב"ם ומה שכתב ה' המגיד דבמאי דקאמר בית השלחין הכל נכלל שדה בית הבעל וגינוניתא לא נתכוין לפרש כך דברי הרמב"ם אלא לפרש בית השלחין דמשנתינו קאמר דהכל נכלל בה אבל בית השלחין דהרמב"ם אינו אלא גינוניתא שהרי כתב ג"כ והשדות הידועות דהיינו באגי: ומ"ש והביברים של חיה ועוף שפתוחים כנגדה וכו'. שם רמי תרתי מתנייתא אהדדי ומשני הא דפתוחים כנגדה נמכרין עמה הא דאין פתוחים כנגדה אין נמכרים עמה וס"ל לרבי' מדלא מחלק בין סמוכים לרחוקים אלמא דכשפתוחין כנגדה אע"פ שרחוקים ממנה נמכרים עמה: ומ"ש אבל לא קנה המטלטלין שבה. משנה שם: ומ"ש לא את כפריה. בברייתא הנזכר ולא בנותיה. ומ"ש ולא ביברי חיה ועוף שאין פתוחין כנגדה. כבר נתבאר דהכי איתא בגמרא: ומ"ש ואם אמר היא וכל מה שבתוכה כו'. משנה שם ויש לתמוה דמדברי רבינו משמע דאם אמר היא וכל מה שבתוכה וכו' אף כפריה וביברי חיה ועוף שאין פתוחין כנגדה נמי מכורין ובתוספתא פ"ג תני להדיא ואף ע"פ שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך לא מכר את שייריה ולא את בנותיה ולא את החורשין המוקצין בפני עצמן ולא את הביברים של חיה ועוף ודגים וכך הביא רשב"ם תוספתא זו אמאי דפריך בגמרא ומי מצית אמרת דר' יהודא כרשב"ג ס"ל והא ר"י כרבנן ס"ל דקתני אבל לא שייריה ולא בנותיה ואילו רשב"ג קאמר מכר את העיר מכר בנותיה דיש להקשות עליה אמאי לא קמשני דרשב"ג לא קאמר דמכר את בנותיה אלא היכא דא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך וצ"ל דר' יהודא דקאמר ולא בנותיה אפי' בא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך וכדתניא להדיא בתוספתא וכדי לתרץ קושיא זו הביא רשב"ם לשון של התוספתא בפירושו וכן פסק הרמב"ם בפכ"ו מה' מכירה וכך טען ב"י ז"ל על דברי רבינו וצ"ל דהטור נסמך על מה שדקדק בלשונו לבאר דהיכא דא"ל היא וכל מה שבתוכה הכל מכור אפי' בהמה ועבדים ושאר כל המטלטלין שבה כלומר דוקא הללו שהן בה ובתוכה הוא דמכורין אבל כפריה וביברי חיה וכו' שאינן בה אינן מכורין דאל"כ היה לו לומר בסתם ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה הכל מכור ותו לא אלא ודאי דהכל מכור אינו חוזר אלא על בהמה ועבדים וכל המטלטלין דלקמיה אבל אינו חוזר על הכפרים והביברים ויש לדקדק מפני מה השמיט רבינו הא דתני בברייתא ולא חורשין המוקצין ממנה וכדמחלק בגמרא דדוקא המוקצין ממנה הוא דאינו מכור אבל חורשין המוקפין לה מכור וכדכתב הרמב"ם ואפשר לומר דנסמך על מה שכתב חילוק זה אצל ביברים דמינה נשמע לחורשין וכדמשמע בגמ' דכהדדי נינהו אבל עדיין יש לדקדק מפני מה השמיט הא דתני היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה נמכרים עמה ואפשר דטעמו לפי שיש גירסאות דגורסי' אין נמכרים עמה וכמו שכתב הרמב"ם ומספקא ליה איזו גירסא עיקר מש"ה השמיטם וכן פי' הב"י ומה שקשה מאי אפילו דנקט אפילו בהמה ועבדים מפרש בגמרא אפילו בהמה ועבדים דניידי וסד"א דלא מיבטלי אגב מתא קמ"ל דמיבטלי:

ז

המוכר שדה מכר את מצריו וכו'. בפ' המוכר את הבית סביב אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה ופרשב"ם שהקונה את השדה קנה את המצרים עצמן וכל אילנות הנטועים במצר דהכי משמע וכל העץ אשר בגבולו סביב כל אילנות הנטועים בקרקע המצר שהוא סביב השדה קנה אברהם וכן פי' הרא"ש ויש לתמוה מפני מה השמיטו הרי"ף והרמב"ם דין זה ואפשר שהם היו מפרשים מכאן למצרים מן התורה לענין שצריך שיעשה מצרים סביב השדה אבל לא לענין מכירה: ומ"ש ואת האבנים כו'. שם במשנה ואת האבנים שהם לצרכה ופירשו בגמרא הכא תרגימו אבנא דאכפא והוא דמחתן עולא אמר אבנים הסדורות לגדר והוא דסדרן פי' עולא מוסיף דאף האבנים הסדורות לגדר נמי מכרן וכ"ש אבנא דאכפא ופסק רבי' כמ"ד אבנא דאכפא אבל אבנים הסדורות לגדר לא מכרן אבל הרמב"ם פסק דאף אבנים הסדורות לגדר נמי מכר: ומ"ש והוא שהונחו פעם אחת על העמרים. כן פי' התוס' בשם ר"י בההיא דמחתן ודלא כפרשב"ם בההוא דמחתן שמונחין בתוך השדה ולא חוץ לשדה ומשמע דכשהן מונחין בתוך השדה אפילו לא הונחו מעולם על העמרים הן בכלל המכירה גם לא כנראה מדברי הרמב"ם דבעינן שיהו מונחים עכשיו על העמרים אבל אם אינן מונחים עכשיו על העמרים אינן בכלל המכירה אע"פ שכבר הונחו פעם אחת על העמרים דליתא דמה אנו צריכין שיהיו מונחים על העמרים הואיל והעמרים שהן תלושין אינן מכורים ועיין בתוס': ומ"ש ואת הקנים החלקים. שם במשנה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ומפרש בגמרא אמרי דבי רבי ינאי קנים המחולקין שמעמידין תחת הגפנים והוא דמוקמן ופי' רשב"ם המחולקין מפוצלים אבל בתוספות נראה דגרסינן המוחלקין ופירשו קנים חלקים שהסירו הקליפות כדי שלא יתליעו וכן פי' רש"י בפרק המקבל (סוף דף ק"ג) וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב ומכר את הקנים החלקים המונחים תחת הגפנים ובערוך ערך חלק הראשון כתב שני הפירושים ע"ש ויש לתמוה מפני מה השמיט רבינו הא דאמר בגמ' והוא דמוקמן ואפ"ל דנסמך על מ"ש בחלוקה השנית שלא מכר את הקנים שבכרם שלא הועמדו עדיין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקים ומוכנין לכך דמינה שמעינן דמ"ש מתחלה דמכורין אינו אלא שהועמדו תחת הגפנים וכן אצל חרוב שאינו מורכב ובתולת השקמה השמיט ולא כתב אף ע"פ שהן עבים וכמו שאמרו בגמרא אע"ג דאלימי אלא נסמך על מ"ש בחלוקה השנייה דלא מכר חרוב המורכב ולא סדן השקמה אפילו הן דקים כנ"ל ליישב אם אינו ט"ס אבל לבי אומר לי ההשמטה זו היא טעות סופר: ומ"ש ואת התבואה וכו' וחיצת הקנים וכו'. שם משנה וגמרא: ומ"ש ואת השומירה שאינה טוחה בטיט. שם משנה וגמרא וכגירסת רשב"ם ויש לתמוה על רבינו הלא הרי"ף והרא"ש והרמב"ם גורסין בהיפך דשומירה העשויה בטיט הוא בכלל המכירה אע"פ שאינה קבועה ושומירה שאינה עשויה בטיט אינה מכורה אע"פ שהיא קבועה בארץ גם התוס' כתבו שכך היא גירסת רבינו חננאל וא"כ לא היה לו לפסוק כדברי רשב"ם נגד כל הני רבוותא ותו דהלא דברי ר"ח דברי קבלה: ואת החרוב וכו' ואת בתולת השקמה. שם במשנה וכפי' רשב"ם: ומ"ש אבל לא מכר וכו' עד סופה. שם משנה וגמרא: ומ"ש ולא את הבור. ג"ז משנה שם:

ח

וצריך המוכר ליקח לו דרך וכו'. שם במשנה פלוגתא דר"ע וחכמים ופסק הלכה כר' עקיבא וכבר נתבאר כל זה [סימן רי"ד] סעיף י"ד ע"ש גם לשם נתבאר דמכרן לאחר א"צ ליקח לו דרך ע"ש וכתב ה"ה בפכ"ו שהרשב"א כתב דלאילנות המשויירים א"צ דרך ור"ש כתב דאף לאילנות צריך עכ"ל ובסימן שלאחר זה סעיף ד' סתם רבינו כדברי הרא"ש דצריך ע"ש:

ט

וכל אלו שאינן נמכרים וכו' וכן המחזיק בנכסי הגר זכה בכולן. כל זה משנה שם וכבר האריכו על זה ה' המגיד והר"ן ובית יוסף הביא דבריהם ע"ש:

י

כתב הרמב"ם אף במוכר וכו'. בסוף פ' כ"ו והכי איתא בתוספתא במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.