אליה רבה/אורח חיים/תרל

אליה רבה ‏ אורח חיים תרל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כל דברים וכו'. ובעל נפש יחוש להגה"ת אשירי שיהיו הדפנות מהדברים שאין מקבלין טומאה וגידולן מן הארץ (ב"ח), וכל אחרונים לא חשו:

ב

[ב] קנה עליו וכו'. ואם הקנה הדופן מגיע לסכך אין צריך קנה על גבו (רמ"א), וכתב מגן אברהם וצריך עיון דדופן מאי בעי הכא, דהא הקנה שעל גבו מונח על הטפח והקנה שכנגדו וכן כתב במרדכי להדיא ואם שני הקנים מגיעות וכו' עד כאן לשונו (מגן אברהם), ותמיהני דפשוט דאותו טפח מיקרי דופן, כמו שכתב השולחן ערוך עושה דופן שיש ברחבו יותר על טפח וממרדכי אין ראיה כלל דהוא סבירא ליה דאין צריך טפח רק קנה מכאן וקנה מכאן ודו"ק. שוב ראיתי בשולחן ערוך ישנים זה לשונו, ואם הטפח והדופן וכו' ולפי זה על כרחך הדופן לאו אטפח קאי ואם כן קושיית מגן אברהם על נוסחא הישנה ועיין סוף סימן ד'. ומה שהקשה מגן אברהם מירושלמי דסובר דאסור כשלא נעשה לכך, לעניות דעתי הכא שאני דכיון שנעשה להיתר סכך נעשה גם להיתר זה דצורת הפתח, ועוד בירושלמי דעירובין דף י"ט ע"ג איתא בשלא נעשה לכך:

ג

[ג] [לבוש] אפילו בשבת וכו'. כן כתב הטור אבל השולחן ערוך השמיטו וצריך עיון, ואין לומר דסבירא ליה דפשיטא הוא כיון דבעי צורת הפתח, דמכל מקום הוה ליה לאשמעינן דאפילו איסור דרבנן ליכא בטילטולו כעולת שבת, בית יוסף, ועוד דאם כן הוה ליה לכותבו בסעיף ג' כיון דיש אומרים דאין צריך צורת הפתח. לכן נראה לי דחש השולחן ערוך לדברי ר"ן שהביא בית יוסף שכתב דראוי להחמיר לענין מעשה שלא לטלטל בשבת וכן בדרכי משה הביאו בסתם:

ד

[ד] על הדופן האחר וכו'. משמע אפילו רחוק יותר כשר, ועוד דבגמרא מדמה לה בזה למחיצות כמין גם בסעיף דלעיל דשם ודאי כשר יותר וכן משמעות הפוסקים ודלא כמגן אברהם:

ה

[ה] ויש אומרים שבזו וכו'. וראוי להחמיר כסברא ראשונה (ב"ח) וכן הסכמת רבינו ירוחם:

ו

[ו] שאין דופן אמצעי וכו'. וזה נראה לי פירוש תוס' סוכה דף ה' סיכך וכו' בדף ד' ע"ב זה לשונו, דמיירי במבוי סתום משלוש רוחות וסיכך לצד הלחי ולפנים ולצד הבתים לא סיכך עד כאן לשונו, פירוש שסיכך מדופן מבוי לדופן שכנגדו בצד הלחי ולא סיכך על דופן האמצעי דמכל מקום סגי בטפח שוחק כיון שיש לדופן אמצעי כנגדה ודו"ק, ולאפוקי מהרש"א שתמה על התוס' דכיון שעשויה כמבוי המפולש בעינן פס ארבעה דלא ראה שולחן ערוך אלו והם מר"ן דכיון שיש דופן אמצעי כנגדה הוי כמו כמין גם:

ז

[ז] באמצע החצר וכו'. ודעת מגן אברהם דכיון שהוא באמצע חצר לא הוי כמין גם אלא בעינן פס ארבעה:

ח

[ח] [לבוש] והם הקנים וכו'. עיין ס"ק ב' דלא דקדק בזה:

ט

[ט] [לבוש] לנוי בעלמא וכו'. וראוי לעשות כן משום דאמרינן זה אלי ואנוהו עשה סוכה נאה (ט"ז), ומטה משה ושל"ה כתבו דסוכה בנויה משנה לשנה בפתח גמורה אין צריך עיגול ואפילו מנהגא ליכא:

י

[י] הפרוץ מרובה וכו'. פירשו הט"ז ומגן אברהם עם שני הדפנות הפרוצות, אבל אם באותן שני הדפנות השלימות פרוץ שבהן מרובה על העומד שבהן אסור. עוד כתב מגן אברהם נראה לי דעל כל פנים בעינן בעומד שיעור מקום או שעושה ארבע דפנות עד כאן. (ועכ"ל) [ועיין לקמן] בשם הר"ן בזה וצריך עיון:

יא

[יא] פסולה וכו'. השמיט יש מכשירין שהביא בשולחן ערוך כי עיקר כאוסרים, ועיין סימן שמ"ה סעיף י' דלא אמרינן חוקקין להשלים וכן כתב מגן אברהם ובית חדש:

יב

[יב] [לבוש] מפולש וכו'. בשולחן ערוך כתב סתם לח ופירשו אחרונים דמיירי דוקא באין מפולש. ונראה שזה פירוש מה שכתב רמ"א ואין להיתר אלא במקום שלחי ופסין מתירין לענין שבת עד כאן, וסבירא ליה דוקא באין מפולש אבל במפולש דאסור בשבת אסור גם בסוכה, וגבי פסין כוונתו דלא התירו אלא לעולי רגלים ולא לדידן כמו שכתב בדרכי משה בשם הר"ן אף דלא התירו אלא לבהמתן והקילו בסוכה לאדם, ומכל מקום לדידן לא התירו וכן מוכח בהר"ן דלא כנחלת צבי, ונראה דלכך השמיט הלבוש דברי רמ"א. מיהו יש לומר דפירש דוקא כשלחי עומד אצל מבוי והפסין בשדה ולא בחצר ונכלל במה שכתב בסוף סעיף זה, אלא דאם כן קשה למה לא כתבו רק בפסין ולא בלחי ממש. לדינא עיקר כפוסקים כפסק הלבוש הן במבוי מפולש הן בפסין וכן הסכים רבינו ירוחם. ובדין פסין בחצר כתב דרפיה בידו עיין שם, ולכך יש להקל בשעת הדחק:

יג

[יג] [לבוש] עוביין אמה וכו'. צריך עיון דבריש פרק עושין פסין מבואר שיהא מרובעת ורואין כל שאילו יחלק יש בו אמה לכאן ואמה לכאן וכן משמע ברמב"ם פרק י"ז מהלכות שבת:

יד

[יד] [לבוש] לא אמרינן יורד וכו'. ואם עושה סוכה בבית בזויות של כותל מזרח וכותל דרום ולפרוץ הגג למעלה ויש קורה אחת מונחת כל השנה למעלה כנגדו באורך הבית סמוך לאותן זויות אמרינן שקורה של מעלה יורד וסותם רק שישים שני קנים תחת הקורה אחת אצל כותל הבית ואחת במקום סיום מחיצה השלישית דהיינו במקום שכלה הסכך של הסוכה, כדי שיהא כצורת הפתח בדופן שלישית (ט"ז)

טו

[טו] חזקות וכו'. משמע קצת בתוס' דאם רוב הדופן מן החזק כשרה:

טז

[טז] הרוח מצוי וכו'. אפילו עומדת בבית שאין שם רוח אינה מחיצה:

יז

[יז] מיריעות וכו'. וזה לשון מטה משה שהיריעות אינן יכולין להתיר הרחקות הדפין יותר משלושה טפחים. כתב מהרי"ל מותר לתלות יריעות שעטנז בסוכה רק שיהיה תולין למעלה מתשמיש אדם, ואם מצלילן למעלה מן החמה והרוח אין לחוש. מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצות הסוכה א' ב' ג' כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנות משנה לשנה וכן הוא בירושלמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לקרש אלא שזכה להינתן בצפון ינתן לעולם הצפון וכו':

יח

[יח] זימנין דמנתקי וכו'. כן כתב הטור בשם הרבינו פרץ, והקשה הט"ז ממה שכתב בסעיף י"א שיקשור שם בהמה לדופן ולא חיישינן דמנתקי, ובהדיא אמרינן בפרק קמא דבבא קמא שור דרכיה לנתוקי ואפילו הכי כשר בסוכה קל וחומר ביריעות הקשורים בטוב, ותירץ דדוקא בכל המחיצות החמיר הרבינו פרץ, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דבבהמה כשינתק יברח ויראה שפסולה מה שאין כן הכא מפרש הטעם ומנתקי ולאו אדעתיה, גם קשיא עליו הא פירשו תוס' בבבא קמא דף ס' דאין דרכה של בהמה לנתק רק כשמסרו לחרש ינתקו החרש ואם כן יש לומר דסבירא ליה לרבינו פרץ כתוס' ואפילו לפירוש רש"י דדרכו לנתק מאיליו היינו דבזמן מרובה ינתק מאיליו לכך לא הוי שמירה כראוי כשמסרו לחרש ודו"ק:

יט

[יט] קנים בפחות וכו'. דעת מגן אברהם דלא מהני אלא כשעושה ארבע דפנות וכדאיתא ריש סימן זה. ולעניות דעתי כיון דיריעות קשורין בטוב הוי היתר בלא קנים כלל רק מחשש שינתק יש לסמוך אקנים אף בעושה שלושה דפנות:

כ

[כ] שלא ידע וכו'. אבל בהמה אסור להעמידה ביום טוב לדופן שלישי (רי"ו מגן אברהם), ועיין סי' ט' ס"ב:

כא

[כא] כשרה וכו'. הב"ח החמיר מפני שמעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה והט"ז מיקל כשולחן ערוך:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.