יד אפרים/אורח חיים/תרל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תרל

בריש הסי' במג"א דף ו' עושה פס ד' ומשהו ומוקים ליה כו' דידעינן סבר' דמחיצ' של שתי אינה מחיצה כצ"ל ר"ל דבס"ד דמה דהוה מחיצ' בשבת בשיירא מהני בסוכ' אין סברא לחלק בין עושה ד' דפנות או ג' ולכן תירצו דמחיצ' של שתי לבד דלא מהני בשבת רק בשיירא לא מהני הכא מסתבר שפיר לחלק דאם עושה ד' דפנות לסוכ' שהיא מילתא יתירת' שפיר מהני מחיצות של שתי לבד דמהני בשבת עכ"פ בשיירא משא"כ כשעושה רק ג' גם הברייתא מודה דלא מהני מחיצות של שתי לחוד כיון דלא מהני רק בשיירא:

במגן אברהם ס"ק ג' אבל בסוכה גדולה כו' דבריו תמוהים והנלענ"ד דהמג"א מספקא ליה אי בעינן שגם השלישית תהיה מחוברת עכ"פ ע"י לבוד או לא ולכן ביותר מג' שאין לבוד פסול דכיון דמה"ת גמירי ג' דפנות רק שתים כהלכתו ושלישית אפילו טפח צריך שיהיו כל השלשה מעורבין ואף על גב דבש"ס אמרינן התם איכא ב' דפנות דעריבן משמע דלא בעינן שתהיה השלישית מחוברת אפילו על ידי לבוד יש לומר שלא אמרו כן אלא לענין טפח שוחק דכיון דאיכא ב' דפנות דעריבן כמין ג"ם די בשלישית בטפח שוחק אעפ"י שאינו שיעור עומד הראוי אבל מ"מ צריך שיהיה הדופן הג' סמוך לאמצעי בפחות מג' וספק זה נופל אפילו עשה האמצעי מחיצה גמורה של ז' והחזיק השלישית משם יותר מג' (וה"ה ג' דהא אין לבוד אלא בפחות מג') ולזה כתב המג"א דברי הר"ן שכתב דזה מיקרי ב' דפנות דעריבן כו' ור"ל שהר"ן כתב שצריך ליזהר שלא יהיה בכל קרנות הסוכה פתחים דבעינן ב' דפנות דעריבן ובסוכה העשוי כמבוי נמי ע"י פס ד' האיכא ב"ד דעריבן כו' ומשמע מזה דב"ד דעריבן סגי אעפ"י שהשלישית רחוקה ויש אויר בין הפס לדופן ד' כשר דאמרינן כיון דאיכא ב"ד דעריבן האויר הזה פתח הוא וע"ז כ' ואפשר כו' ר"ל דאין זה מוכרח מהש"ס דבאמת יש לומר הא דמכשיר על ידי פס ד' היינו בסוכה קטנה ר"ל שהיא פחותה מעשרה בענין שאין ג' בין הפס לדופן ואמרינן לבוד מהאי גיסא ומהאי גיסא (ומ"ש הש"ע שמעמידו פחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות אין ר"ל דלדופן השני הוא רחוקה אלא ר"ל דמצד הא' צריך שלא יהיה פחות (מפ') מג' דבציר מהכי ליכא שיעורא דז' טפחים אבל מצד השני א"צ לדקדק בכך דאפילו לא נשאר רק ב' או פחות כשר דהא איכא לבוד) אבל אם רחוקה ג' או יותר דליכא לבוד ואין השלישית מחוברת אל שני הדפנות כלל הוא פסול דהדופן הג' לחודיה קאי אינו מצטרף להכשר הסוכה כך היא כוונת המג"א ומה שתמה בזה בחמד משה ובפרי מגדים ובמחצית השקל דאי בסוכה קטנה שאינה רחוקה ג' לא שייכא פלוגתא דצה"פ דהא גם מצד הב' איכא לבוד ובמח"כ לא כוונו יפה בזה דלמ"ד דבעינן צה"פ גבי פס ד' טפחים לא מהני אף אם יש לבוד משני רוחות דס"ס אין בדופן האמצעי רק מחמת לבוד לבד ולא מהני לתת עליו שם דופן ע"י לבוד לבד וזה מוכרח שהרי כשיש מחיצה גמורה של ז' א"צ צה"פ לכ"ע כמ"ש הר"ן והביאו רמ"א בהגה ואפ"ה ס"ל דאם ההיתר על ידי פס די בלבוד אף על גב דעי"ז איכא ג' טפחים מכל מקום כיון שאינו רק על ידי לבוד לא מהני אם לא כשיצרף אליו צה"פ וזה מחזקו לתת עליו שם דופן ומה יושיענו זה שהוא קרוב לשני הדפנות ויש לו דין לבוד דבשלמא אם היה הצה"פ בא לחבר הסוכה להיות אחד היה מועיל גם לבוד משני צדדים אבל באמת הצה"פ אינו בא בשביל זה רק ליתן עליו חשיבות דופן וצריך דוקא צירוף צה"פ אף אם הוא לבוד מכל רוחות וכן נראה לפי דברי הר"ן הביאו המג"א לשונו בס"ק שלפני זה שכתב לחלק דבטפח שוחק דליכא עומד שיעור ראוי לא מהני אי מוקי בי מצעי ואיכא לבוד מהאי גיסא ומהאי גיסא ומשמע מדבריו דבפס ד' אי מוקי ליה בי מצעי מהני מדין לבוד משא"כ בטפח ולכאורה אין טעם לדבר דהוי דין לבוד שייך שפיר אף בטפח שוחק אך טעמא דמלתא דהר"ן לשיטתו דבפס ד' א"צ צה"פ דבלא צה"פ מחשב דופן על ידי הפס שהוא שיעור ראוי ולכן שפיר מהני אי מוקי ליה בפחות מג' מהאי גיסא ומהאי גיסא משא"כ בטפח שוחק אף אי מוקי ליה בי מצעי לא מהני כיון דס"ס אין הדופן נעשה כ"א על ידי לבוד ולבוד אין מועיל בלא צורת הפתח ולפי זה להרמב"ם דסבירא ליה דגם בפס ד' אין מועיל להיות עליו חשיבות דופן עד שיעשה גם כן צה"פ אף אי מוקי הפס בענין שהוא לבוד משני הרוחות אין מועיל כיון שאין כאן צה"פ וזה ברור והנה במחצית השקל ובמק"ח כ' להגיה יותר מיו"ד ולפי"ז צריך להוסיף גם כן מלת אמות ולומר דמיירי בעשה צה"פ ותפס הדין בפשיטות כדעת הרמב"ם והמג"א לא הזכיר בדבריו צה"פ כלל וגם למה מעייל נפשיה בפלוגתא זו דהרמב"ם (ומהש"ע משמע כדעה ראשונה) ללא צורך וגם קשה למה הניח בצ"ע שהרי הדבר ברור אם יש פרצה יותר מעשר אלא תליא מלתא בפלוגתא דלקמן והנראה שדעת המג"א לומר דכל יותר מג' מפסיק בינו לדופן ואף להרמב"ם שסובר שצריך לעשות צה"פ מכל מקום אם הוא יותר מג' כיון שהסוכה רחבה יו"ד שאחר עשיית הפס נשאר עוד ג' לא מהני ליה צה"פ דאין לצ"פ מועיל כשאינו רחבה ד' כמ"ש בהגמ"יי ריש ה' סוכה הביאו הפ"מ וכן מבואר בס"ק שלפני זה שהעתיק מהר"ן וצה"פ ד' (ודלא כהגהת מהר"ם מטיקטין שם) ואם כן א"ש מ"ש המג"א דיותר מג' פסול דהא אי אפשר להתירו מטעם צה"פ דאין צה"פ מועיל בפחות מד' אך נראה דאפילו אי איכא ד' שיש שיעור לעשות בו צה"פ גם כן שפיר יש מקום לספיקו של המג"א בסוכה רחבה י"ד ונעץ קנה בסעיף ד' מהפס ועשה בו צה"פ (ומ"ש הטור וש"ע שיתן קנה מהפס על דופן האחר היא לאו דוקא גם אם נעשה צה"פ של ד' לבד ע"י קנה שבינתיים מהני לעשות חיזוק שיהיה שם דופן עליו) שע"י הפס פחות משהו והפס והצה"פ יש כאן י"א ועי"ז יש עליו חשיבות דופן ומכל מקום נשאר עדיין אויר ג' בין הצה"פ לדופן דלפי מ"ש המג"א ואפשר כולי פסול בכה"ג כיון שהדופן הג' אינו חיבור אל שני הדפנות ואף אם יש ד' דמשמע מהר"ן כיון דאיכא שתי דפנות דעריבן אף אם גם בקרן השני יש פתח המג"א מסתפק בזה דשמא גם דופן הג' צריך להיות מעורב ואם כן לא מהני אם יש שם פתח ואפילו צה"פ לא מהני למיקרי עריבן כמ"ש הר"ן שם אך בזה צ"ע שהמג"א לקמן ס"ק ז' הביא דברי הר"ן בפשיטות דאם ב' מחיצות מחוברין אף אם יש פתח בקרן האחר שרי והר"ן התם קאי אף אם המחיצות מחוברים ע"י לבוד ופס אי לא מסתפינא הוה אמינא שט"ס נפל בהמג"א וצ"ל להיפ' וכצ"ל ואפשר דדוקא בסוכה גדולה כשר אבל בסוכה קטנה שהשלישית רחוקה ממנה יותר מג' פסול וצ"ע ומסתבר קצת כן ממה שהתחיל לומר ומשמע דאפילו הסוכה רחבה הרבה כו' וע"ז כתב ואפשר כו' ור"ל דהמשמעות שם בר"ן אינו רק בסוכה גדולה שיש באויר לבין הפס ד' ויותר שאפשר לומר שהוא כפתח אבל בסוכה קטנה כשהיא רחוקה יותר מג' דליכא לבוד וגם תורת פתח אין עליו כיון שהוא פחות מד' פסול שאינו מצטרף להיות דופן לסוכה וכמ"ש ועיין בט"ז ס"ק ו' דמשמע דאף ביותר מג' ולא הגיע לד' אפשר לחשבו כפתח ודלא כהגמ"יי וכן משמע בסימן שס"ג ע"ש וגם קשה לענ"ד להעמיד דין פס ד' ומשהו למאן דבעי צה"פ אלא בסוכה רחבה יו"ד דאפשר לעשות צה"פ של ד' אבל בפחות מזה לא ואפשר דע"כ לא כ' הר"ן דבעי צה"פ של ד' אלא לענין דמיירי התם בטפח שוחק שהצ"פ בא להשלים מחיצה של ז' בהא בעינין צה"פ כדינו שיהיה בו ד' שיעור פתח אבל בפס ד' שכבר מחיצה של ז' עשויה ולהרמב"ם והגאונים שהביא הרא"ש אעפ"כ צריך צה"פ והוא לחומרא שיהיה נראה כסתום בכל אורך הדופן ולהכירא דעלמא דלמא אתי למיטעי דפס ד' לחוד הוי דופן ואמרו שכל אויר אפילו יותר מג' מצטרף ולכן צריך צה"פ להכירה דאויר זה שהוא יותר מג' צריך לגדור בפניו ע"י צה"פ להיות נראה כסתום וכמ"ש הר"ן דלענין דפנות כהלכתן מחמירין טפי בכמה דברים גבי דופן סוכה מלגבי שבת ע"ש ולכן לא קפדינין בצה"פ הזה אם אין בו ד' ויש בו די בצה"פ הזה כשהוא מגודר את האויר כמות שהוא ג' או יותר ובעיקר המחיצה אלבוד סמכי' שבצירוף הפס יש ז' וכן נראה מדברי הש"ג בשם ריא"ז שכתב וז"ל היה שתי דפנות זה כנגד זה ודומה למבוי מפולש עושה דופן ג' ביניהם פס ד' ומשהו (ע"ש שיש טעות בדפוס וצריך להגי' כמו שהעתקתי) ומעמידו בפחות מג' לאחד מן הדפנות והרי הוא כסתום והאויר שמאותו הפס עד הדופן האחר שהוא ג' או יותר מג' צריך להתירו בצה"פ ומזה מצריך כו' ע"ש מבואר דגם ביותר מג' מהני ליה צה"פ בכה"ג אך המג"א נסתפק בזה דאפשר אע"ג דלא חשיב פרצה לאסור מכל מקום אי אפשר לחשבו כפתח ממש והוי הפסק בין דופן לדופן וגם י"ל דכאן דהו' הפרון מרובה דעומד שהוא על ידי לבוד לא חשיב עומד כמ"ש התוספות שהביא המג"א סימן שס"ג ובכה"ג לא אמרינן דהוא כפתח ועיין לקמן במג"א ס"ק ו' ובט"ז שם ולפי שיש לזה פנים לכאן ולכאן הניח בצ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.