אליה רבה/אורח חיים/תרכט

אליה רבה ‏ אורח חיים תרכט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שפודין של עץ וכו'. כן כתב בית יוסף ואף דפשוטי כלי עץ אין מקבל טומאה, מכל מקום נראה לי דמדרבנן אסור וגרע מחיצים זכרים בסעיף ג', מיהו ברמב"ם פירוש המשנה וברטנורא פירשו דמיירי בשיפודן של מתכות:

ב

[ב] כשירה וכו'. ואם יש בהם ברזל פסולים שמקבלין טומאה על ידי ברזל (שלטי גיבורים). ומגן אברהם בשמם אף שניטל הברזל אחר כך פסולים. כתב במהרי"ל שראה על הסוכה עץ ובראשו מחושק בברזל וצוה להסירו דשברי כלי הוא ושמא נטמא, עד כאן, וצריך עיון, ועיין סימן תרע"ו ס"ק. ואגב אפרש בסוכה דף י"ב אמר רב סככה בחצים זכרים כשירה בנקיבות פסולה ופריך זכרים כשירה פשיטא ומשני מהו דתימא לגזור זכרים אטו נקיבות קא משמע לן, אמר מר בנקיבות פסולה פשיטא מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה קיבול קא משמע לן. וקשה אכתי למה לי בנקיבות פסולה דהא מרישא דזכרים כשירה דקשה פשיטא אלא דהוה אמינא ליגזור זכרים אטו נקיבות ואם נקיבות עצמן כשירין איך שייך לגזור. ונראה לי דהוה אמינא לגזור משום כשחץ ברזל תחוב בבית יד, אלא דהשתא דתנא נקיבות פסולות ניחא ליה לומר גזירה אטו נקיבות. עוד נראה לי בהקדים עוד קושיא למה לי זכרים כשירה הא נשמע מדתנא סיפא נקיבות פסולות, אבל דזכרים כשירה מדלא תנא רבותא דאפילו זכרים פסולות, וכן קשה איפכא למה לי נקיבות פסולה הא נשמע מדתנא רישא זכרים כשירה ולא תנא רבותא דנקיבות כשירה אלא דפסולות. לכן נראה לי דאם נשמע הפסול מדיוקא יש לומר דרק מדרבנן פסול, כדאמר גזירה זכרים וכו' אבל אם תנא בהדיא פסולה, משמע מדאורייתא כדקאמר בריש סוכה, ואם כן מתורץ חדא דמנקיבות פסולה הוה אמינא דהוא הדין זכרים פסול, והא דלא תנא רבותא זכרים פסולה היינו משום דאין איסורן אלא מדרבנן מגזירה אטו נקיבות. ובזה מתורץ נמי קושיא שניה דאי תנא זכרים כשירה לחוד, הוה אמינא דהוא הדין נקיבות בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה קיבול, רק הוה אמינא דמדרבנן אסורים מגזירה דבית קיבול שאין עשוי למלאות, לכן אי אפשר למתניה נקיבות כשירה משום דמדרבנן אסורין לכן תנא נקיבות פסולות רצה לומר מדאורייתא דשמיה קיבול. ואין להקשות קושיית שהתחלנו למה לי נקיבות פסולות הא נשמע מקושיית זכרים פשיטא אלא דהוה אמינא לגזור אטו נקיבות, אם כן על כרחך נקיבות מדאורייתא אסור דאי מגזירה דרבנן הוי גזירה לגזירה דאי לא תנא נמי זכרים כשירה הוה אמינא דבית קיבול העשוי למלאות לא שמיה קיבול אפילו מדרבנן, דמהיכא תיתי נימא דנגזור. אבל השתא דתנא זכרים כשירה ולא תנא רבותא דנקיבות כשירים נשמע דנקיבות אסורות מדרבנן ודו"ק:

ג

[ג] [לבוש] אפילו מדרבנן וכו'. משמע דדבר המקבל טומאה מדרבנן אסור לסכך, וכן משמע בבית יוסף בשם הר"ן:

ד

[ד] שלא נידק ולא ניפץ וכו'. משמע בנידק אף שלא ניפוץ פסול, וקשה דבסיפא משמע להיפך. שוב ראיתי בלחם חמודות שתמה כי על הרמב"ם פרק ה', ולדינא מצאתי בספר תניא שפסק דנידוק לחוד פסול, וזה דלא כפרישה שכתב דבניפוץ תליא. ומשום דאי אפשר לנפץ בלא הידוק קאמר נידוק וניפוץ, עד כאן, וצריך עיון:

ה

[ה] פסולה וכו'. והוא הדין בצמר גפן וקנב"וס, ועוד דנשתנות צורתן (ב"ח סימן ת"ר):

ו

[ו] כשירה וכו'. אפילו נשרה במים (בית יוסף), והב"ח בשם ריא"ז החמיר, ונראה לי להקל בשעת הדחק כי ראיתי רוב פוסקים מכשירין:

ז

[ז] שראוי לקבל וכו'. אף שאין נארגות היטב ויש הפרש בין בית ניר לניר, מכל מקום ראוין הן לקבל פירות הגסין (ש"ס):

ח

[ח] [לבוש] ואפילו עשאה וכו'. אבל בכנסת הגדולה ועולת שבת ומגן אברהם פסקו בשם רדב"ז דמותר בעשאה לסיכוך, וצריך עיון שלא הזכירו מלבוש שפסק להיפך. כתב מעגלי צדק המקומות הללו סתם מחצלת לשכיבה:

ט

[ט] [לבוש] יש להחמיר וכו'. ואפילו בדיעבד פסול אם הניחו סולם וסיככו על גבו (ב"ח), ואף דמעמיד מותר כמו שכתב בסעיף ח' מכל מקום בסולמות חיישינן שיסכך ממש בסולמות ואחרונים האריכו:

י

[י] [לבוש] להניחם כלל וכו'. פירוש אפילו להניחו על הסכך להחזיקו:

יא

[יא] כל כלי וכו'. ודע דכל כלי עץ הרחב קצת וראוי להניח עליו דבר מקבל טומאה דדמי לבית קיבול כן כתבו התוס' [סוכה] דף ה', ואם כן אין להניח מרה ומגריפה על הסוכה אפילו נשברה:

יב

[יב] גם לידות וכו'. אף שהן ארוכות משלושה טפחים יש להחמיר (מגן אברהם):

יג

[יג] שנושרין וכו'. דוקא כשנושרין תמיד, אבל אם אינם נושרין אלא בשעת הרוח כשירה (ב"ח):

יד

[יד] נענוע. וגם התרה (ב"ח):

טו

[טו] ונהגו וכו'. והוא הדין בלאט"ין ושינד"לין, ובשעת הדחק שאין להם מה לסכך מסככים בנסרים אפילו יש בהן ארבע והוא הדין בכל דבר האסור משום גזירה, אחרונים. באגודה ריש סוכה כתב שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפילו פחות מארבע טפחים מפני שהם דירת קבע:

טז

[טז] [לבוש] בערבה וכו' בענפים וכו'. ואם אין מצוים יכסה בקש רק שיזהר לעשות שיוכל הגשם לירד לשם (ט"ז):

יז

[יז] [לבוש] או כדי להגין מפני חמה וכו'. כן דעת ר"ת בתוס' סוכה דף י' ופירש הט"ז דוקא כשהגיע החמה לתוך סוכה, אבל אם לא הגיע אלא קרוב לסוכה אסור, עד כאן. וקשה אם כן מה הקשה הר"ן על ר"ת מעובדא דשטחא כתונת לח אסוכה דקאמר רב אשי דיאמרו מסככין במקבל טומאה, הא הך עובדא צילתה מרובה מחמתא דמותר לר"ת, עד כאן, דילמא מיירי שלא הגיע חמה לסוכה לייבש וכן משמעות תוס' וכל הפוסקים דבכל ענין מתיר ר"ת. והנה על הר"ן קשיא לי מאי הקשה דילמא מיירי הך עובדא שגורם נמי שלא ינשרו העלין ותהיה חמתה מרובה, והא דהתיר בלח היינו שהיה שלא בשעת אכילה ושתיה כדפירש שם, ודעת הטור והשולחן ערוך נראה לי דתירצו קושיית הר"ן דהך עובדא לכתחילה קאמר משום מראית עין, דאין הותר אלא לנאותה, ור"ת קאמר שלא יהא פסול בדיעבד:

יח

[יח] ויש אומרים וכו'. וכן הסכים הב"ח. ולעניות דעתי עיקר כסברא ראשונה כדפירשתי לעיל, וכן הרא"ש ורבינו ירוחם ומרדכי ואגודה הסכימו לר"ת:

יט

[יט] [לבוש] ויש אוסרים וכו'. וראוי להחמיר לענין מעשה (ר"ן וב"ח) ושלא בשעת אכילה ושתיה מותר. כתב מגן אברהם נראה לי דאם הגשמים נוטפין מהסכך מוטב לפרוס סדין, משיאכל חוץ לסוכה מיהו לא יברך לישב בסוכה, דספק ברכות להקל עד כאן. ולפי מה שכתבתי לעיל דעיקר כר"ת נראה לברך:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.