אליה רבה/אורח חיים/תקיד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקיד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] ויש אומרים וכו'. וכן נראה לי עיקר (רמ"א), וכן פסק רש"ל וב"ח:

ב[עריכה]

[ב] בית אחר וכו'. יכול לאכול בבית כותים (במרדכי שבבית יוסף לא משמע הכי וצריך עיון), ונראה לי דהוא הדין כשישרפו כלי אכילה אין לו כלים אחרים מותר לכבות (מגן אברהם) וכן כשאש הרבה ומזיק לתבשיל (ט"ז סימן תקי"ב ס"ק ג'), ועיין סימן תק"ב סעיף א' בהגה דמשמע דוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קודם לכן (מגן אברהם סימן תק"ז ס"ק ח'):

ג[עריכה]

[ג] [לבוש] או מקום אחר וכו'. פירוש שיכול לעשות אש במקום אחר. כתב כנסת הגדולה סימן תר"ח דאסור לשתות הטוטי"ן שקורין טוב"ק משום מכבה ולי נראה דאסור משום מוגמר דאינו שוה לכל נפש:

ד[עריכה]

[ד] [לבוש] כדי לשמש וכו'. אפילו בעילות מצוה וכפיית כלי על הנר מותר אפילו בשבת (רש"ל סימן ל'). מחיצה מותר ביום טוב והט"ז האריך להקל כרוקח באם אין לו מחיצה או כפיית כלי לכבות הנר ונראה לי להקל ביום טוב שני של גלויות חדא הא הר"ן הביאו בית יוסף סימן תצ"ו מתיר וכן בעבודת הקודש דף מ"ב וכן לכבות משום הפסד ממון כמו לכחול עיין שם, ועוד הא ראיתי בשבלי הלקט דף ל"ח הכריע כר' ישעיה דמותר לתשמיש ומשום הפסד ממון אפילו ביום טוב ראשון וכן פסק בסוף ספר תניא וכן כתב אגודה פרק ב' דביצה בשם ראבי"ה ורשב"א:

ה[עריכה]

[ה] [לבוש] כדי שיתרחק וכו' ויכבה וכו'. פירוש שישאר כך אבל אם ממשיך השמן קצת מן הפתילה כדי שיוכלו לאחוז הפתילה ולהוציאה קצת טפי ממה שהיתה תחילה חוץ לשמן ויחזור ויטה השמן אליה מותר כדי שתדלק יפה מותר (ט"ז), וכמדומה שלא עיין במהרי"ל שכתב שמש בית הכנסת אי אפשר לו לתקן פמוטי של בית הכנסת בעוד הן דולקין דבנגיעתו יפחת מהן השמן דוקא כשכבו יחזור ויתקן וידליקם, עד כאן. מותר לילך ונר של שמן דולק בידו גם אם מנענע ושמא ימשוך השמן מפתילה דלא הוי פסיק רישיה אכן לנטות השרגא לצד אחד למשוך הוי פסיק רישיה ואסור (מהרי"ל שם), ולפי זה היה אפשר להתיר על ידי כותים דפסק רישיה שרי בו כמו שכתב סוף סימן רנ"ג וסימן רע"ז סעיף ג' ועיין סימן רע"ו ס"ק וסימן תר"ף:

ו[עריכה]

[ו] [לבוש] וכל שכן להסתפק וכו'. צריך עיון דהא באגודה פרק ב' דביצה כתב המסתפק דמחייב משום מכבה מיירי בשבת דאילו ביום טוב היה יכול לכבות ולהסתפק השמן, עד כאן, וכן יש לפרש פירוש רש"י [ביצה] דף כ"ב דהמקשן פריך על מה שהטה כדי לכבות בלא צורך להסתפק ולא מייתי דין המסתפק אלא ללמוד מינה דכשנוטל שמן הוי מכבה, מיהו בעבודת הקודש ורוקח ורבינו ירוחם אסרו במסתפק וכן משמע בשאר פוסקים וצריך עיון שלא העיר הבית יוסף ואחרונים מזה, וגדולה מזו כתב עבודת הקודש אסור ליתן ביום טוב שפופרת של ביצה ואפילו של חרס מלאה שמן ונקובה על פי הנר שתהא מנטפת כדרך שאמרו בשבת עיין ריש סימן רס"ה גזירה שמא יסתפק:

ז[עריכה]

[ז] [לבוש] אלא עושה חוצה וכו'. אין דבריו מדוקדקין בזה דבריש סעיף ג' כתב טעם דתוס' [ביצה] דף כ"ב דמיד מכבה והקשה הרא"ש עליהם משפופרת ריש סימן רס"ה דמטפטף תמיד לאור הנר ולמה הוי כיבוי במסתפק מעט ולכן כתב טעם אחר והוא זה דוקא כשעושה חוצה וכו' ואם כן לא היה לו בהג"ה לכתוב מה שכתב בפנים או היה לו לכתבן במחלוקת, והנה הב"ח ריש סימן רס"ה הקשה אמאי אסר בשפופרת ותירץ כטעם דתוס' הנזכר לעיל דמיד מכבה וכו' ותמיהני הא הרא"ש הקשה על טעם דתוס' משפופרת, ואפשר דסבירא ליה כמו שכתב בים של שלמה סימן כ"א לתרץ קושיית הרא"ש דחיישינן בשפופרת שיטול כל השמן שיפסיק הטיף טיף והוא כמכבה, או כמו שתירץ הט"ז דגזרינן כשמסתפק משפופרת יסתפק גם משמן שבנר עצמו. והנה במגן אברהם ס"ק י"ט הקשה על המתירין לחתוך הנר באור מהא דשפופרת עיין שם, ולא קשה מידי דסבירא ליה תירוצים הנזכרים לעיל וכתוס', ועוד דאף להרא"ש יש לומר דמותר בזה כמו מרבה פתילות להבעיר וכמו שכתב הוא גופיה ס"ק ו' אך בסמוך אברר גם בזה לאיסור, והנה בעולת שבת כתב לא אבין דברי רש"ל דמה בכך אם יקח הכל הא השמן שבשפופרת אינו מחובר עם השמן שבנר וכשלוקח השפופרת אינו מכבה האור, עד כאן, ולעניות דעתי דברי רש"ל פשטן דכיון שמטפטף תמיד טיף טיף אם כן דולק הנר תמיד עם הטיף וכל שאין נוטל הכל עדיין מטפטף ונשאר האור צלול כמו שאינו נוטל, אבל כשנוטל כולו פוסק הטיף ומכבה האור, אך קשה לי על תירוץ רש"ל מפסחים דף י"א דפריך ר' יהודה דמתיר בשפופרת אר' יהודה דגזר שיאכל מחמץ כשיבדוק בתוך הפסח דילמא שאני בשפופרת דלא גזר כולי האי שיאכל כולו מה שאין כן בחמץ דאף במקצת אסור ולתירוץ ט"ז הנזכר לעיל פשיטא דקשה ודו"ק:

ח[עריכה]

[ח] בנר אחר וכו'. והוא הדין בנר זה עצמו הקשה הט"ז מה שכתב סימן תק"ב סעיף ב' דמותר ליקח עץ ממדורה וכו' וכמדומה דמאן דפסק שם לקולא הכא נמי כאן בפתילה צריך עיון על רמ"א ורש"ל דפסקו לתרוויהו באחד לקולא ובאחד לחומרא, עד כאן, ובאמת תוס' דף כ"ב לא כתבו אלא שלא ליקח פתילה ולהניחה בקרקע משמע דלנר אחר מותר, ולכך תמיהני על ים של שלמה סימן כ"ט שכתב זה לשונו, כתבו תוס' והרא"ש אחריהם דאסור ליקח וכו' ולהניחה לנר אחר, עד כאן, דליתא דלא כתב כן אלא הרא"ש אבל מתוס' משמע איפכא, שוב ראיתי שגם רבינו ירוחם דף כ"ט כתב גם נמי הכי בשם תוס' ואפשר שלפניו היה התוס' אחרת. ולענין תמיהת ט"ז על רמ"א ורש"ל למדתי יישוב נכון ממה שכתב מהרי"ל זה לשונו, אסור ליטול פתילה מנר זה וליתן לחברתה דמתוך דפוחת טיפת שמן ממנו חייב משום מכבה, עד כאן, ונראה פירושו דבנטילת הפתילה אי אפשר שלא יטיף טיפה לאיבוד או במה שנדבק בידיו לכך אסור ואם כן כיון דבמדורה לא שייך זה לכך התירו, ומה שכתב עולת שבת דחוק:

ט[עריכה]

[ט] להוסיף פתילות וכו'. והוא הדין דמותר לכפול נר של שעוה כדי שישרוף במהרה עיין סעיף ט' (מגן אברהם), ובאמת זה נכלל ביש מתירין לחתוך נר של שעוה וכו' שכתבו רמ"א ולבוש בסעיף ג', והנה דעת רש"ל שם דלטעם הרא"ש דלעיל אסור לחתוך אפילו באור וכן כתב הב"ח וכן משמע במגן אברהם שהבאתי אבל דעת הט"ז בס"ק ז' דהרא"ש מודה בזה דמותר דהוי כמרבה פתילות שיבעיר מהרה עיין שם שהאריך וכן משמעות הלבוש בסעיף ג' שכתב שאין זה גרם וכו' ורמ"א כתב שכן המנהג. כתב הט"ז מותר להטות נר של שעוה או חלב למטה קצת כדי שיתוך השעוה ויחזרנו למעלה וכן עושה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרוף כל הנר דעל ידי הטייה זו הוא מבעיר טפי ודמי למרבה בפתילות, עד כאן, ואין דעתי נוחה בהיתר זה כיון שטיפת שעוה או חלב הולכין ממנה לאיבוד ושאני מרבה בפתילות דהכל נשרף ועיין ס"ק שאחר זה, ועוד ראה זה מצאתי בספר עבודת הקודש דף מ"ג לרבות בפתילות אם לרבות אורה מותר ואם לקרב כיבויו אסור שזה גורם לכיבוי שלא לצורך אוכל נפש, עד כאן, וכן משמע בספר המנהיג דף נ"א, ולפי זה ר"ן שהביא בית יוסף נמי מיירי לרבות אורה וכן מוכחין דברי ר"ן בבירור למעיין שהביא ראיה מבישרא אגומרי והתם אין מכוין, ורמ"א ולבוש ואחרונים שכתבו בשם הר"ן דאפילו כדי שיכבה מותר לא דקדקו במקור הדין, והשתא ממילא מבואר דאסור לטעם הרא"ש דאילו לתוס' מותר כיון שאין מכבה מיד, לכן נראה לי לאסור בחותך באור ובמרבה פתילות לכתחילה ועוד הא הגהות מיימוני ומרדכי והגהות אשירי ואור זרוע אוסרים:

י[עריכה]

[י] נר של שעוה וכו'. כתב כנסת הגדולה סימן שי"ד אסור לחמם נר שעוה לדבקו במנורה דהוי ממרח, עד כאן, וכתב עליו מגן אברהם ולי נראה דאם אינו משפשפו לא הוי מירוח אלא דאסור לידבק גזירה שמא ימרח, עד כאן, ותמיהני שמהרי"ל כתב בשם אור זרוע שאסור לדבקו באמצעיתו לכותל כדי שיכבה כשיגיע לשם דחייב משום מכבה, עד כאן, ואפשר דמהרי"ל מיירי כשאין מחמם דאז ליכא למיגזר משום ממרח, וכנסת הגדולה ומגן אברהם מיירי לדבקו במנורה שיעמוד בטוב שלא יפול וכשמגיע אינו מתכבה:

יא[עריכה]

[יא] [לבוש] יש אומרים שאין להתירו וכו'. כן כתב בית יוסף ורש"ל לדעת הרא"ש שכתבתי בס"ק ז' דכל שנוגע בנר עצמו הוי כיבוי אבל הב"ח כתב דהרא"ש מודה דמותר ליתן דבר המונע ולכך מתיר נמי לתוחבו בחול או לתת סכין או שאר כלי הניטל על נר כדי שלא ישרוף אלא כשיעור שירצה וכתב כן בשם רש"ל ותמהתי באליהו זוטא דבים של שלמה אוסר לכתחילה, ועתה מצאתי שרש"ל כתב כן בביאוריו לסמ"ג דף נ"ב וסותר עצמו גם נראה לי ראיה לפירוש הב"ח בטור דלאו דוקא רוצה להדליק קאמר שראיתי בספר צידה לדרך שלא כתב כלל רוצה להדליק וכן הט"ז ומגן אברהם פסקו להתיר בכל הנזכר לעיל דדוקא ליקח מגוף דבר הדולק אוסר הרא"ש אבל כשנותן דבר חוצה לה מותר ומשמע מדברי מגן אברהם דאפילו לתוך מים מותר ליתן חתיכת הנר ובזה החמיר אם לא בצורך קצת, אך צריך עיון במהרי"ל הנזכר לעיל דאוסר במדבק ואפשר דאור זרוע לטעמיה דאוסר בהגהות אשירי גם לחתוך באור ואנן דקיימא לן דמותר מותר גם להדביק, אך ראיתי בגליון מרדכי דעל קלף ז"ל גרם כיבוי ביום טוב אסור כגון להדביק עד חצי נר בכותל כדי שתפול ותכבה אם אחז האור יתן מים עליו דגרם כיבוי זה מותר מפרישות סמ"ק עד כאן לשונו, ואולי במדבק הוי כנוטל מגוף דבר, ולפי זה נראה לי דאין להשים נר בכלי שקורין צווענג"ל אם לא קודם שמדליקו כי נכבה כשמגיע לשם (ובגן נטע טעה כדרכו בספרי אליהו זוטא וחשב שמהרי"ל כתב כן), ובסוף סימן תפ"ח כתבתי עוד מזה:

יב[עריכה]

[יב] יש מתירין וכו'. כבר כתבתי דראוי לאסור לכתחילה. כתב רש"ל שם אם היה חתיכת חלב או של שעוה מונח בנר דלוק ונוטל אחד מן החתיכות הרחוקות מותר לכתחילה אף להרא"ש דהוי כגרם כיבוי שעושה חוצה לה, עד כאן, וכן הסכימו אחרונים וכן משמע סימן תק"ב סעיף ב':

יג[עריכה]

[יג] מותר להעמיד וכו'. הקשה מגן אברהם דהא בריש סימן רע"ז אסור לפתוח דלת וחלון נגד הנר ולא חילוק בין יש רוח לאין רוח והא דבסעיף ב' דדוקא ברוח מצויה אסור לפתוח היינו במדורה דמדינא שרי רוח מצויה רק שגזרו אטו אין מצוי, עד כאן, ולמה שפירשתי שם בש"ס לא קשה מידי:

יד[עריכה]

[יד] [לבוש] על ידי הכלי וכו'. לשון רמ"א סכין ומבואר בבית יוסף דאפילו אין הנר דולק אסור:

טו[עריכה]

[טו] [לבוש] יש מוחין וכו'. תימא דבסימן תק"ב מחלק בין מכבה והוא ממהרי"ל שכתב דלא פליגי דיש מתירין מיירי באין מכבה ויש מוחין במכבה וכן כתב רמ"א שם, ואין ספק דלבוש וט"ז פלוגתא זו בבית יוסף כאן וכתבן ולא זכרו מהכרעת רמ"א דלעיל, גם על הט"ז בסוף סימן זה יש לתמוה:

טז[עריכה]

[טז] [לבוש] ליקח אוד וכו'. קשה דכבר סתם ליזהר בזה בסימן תק"ב סעיף ב' וצריך לומר נמי כיון שראהו בבית יוסף כאן כתבו ולא זכר מהא דלעיל:

יז[עריכה]

[יז] [לבוש] מותר למחוט וכו'. אפשר דכלי אסור כמו שכתב סעיף י' (מגן אברהם):

יח[עריכה]

[יח] [לבוש] אבל אם כבה בשבת וכו'. בסוף סימן תק"א תמהתי על הלבוש ושם נתבאר כל סעיף זה:

יט[עריכה]

[יט] שאינו צריך וכו'. והעולם אין נזהרין ויש להם על מה לסמוך ורש"ל ואחרונים מיהו בנר שעשו לכבוד או שמרבה להראות עושרו. כתב הט"ז הוי לצורך כבוד היום וכן מה ללמוד או לילך לאורו הוי צורך (מהרי"ל), והרא"ש כלל ה' סימן ח' כתוב דריבוי נרות אף שאינן לאורה היא שמחה:

כ[עריכה]

[כ] של בית הכנסת וכו'. הבית יוסף כתב בשם תשובת הרשב"א שמסתפק בזה ונהגו להקל, עד כאן, ובעבודת הקודש דף מ"ג לא מסתפק בלילה רק ביום, וגם ביום סיים הבא להדליק אין מונעין אותו:

כא[עריכה]

[כא] ויש מצוה וכו'. משמע אפילו אין שם אדם בבית הכנסת שרי מהאי טעמא (מגן אברהם):

כב[עריכה]

[כב] ולתקן וכו'. נראה לי אפילו להעמיד נרות של שעוה לצורך הלילה אסור (מגן אברהם), וצריך עיון בסוף סימן תרס"ז ועל כל פנים נראה לי מותר להביא נרות מביתו לבית הכנסת:

כג[עריכה]

[כג] אם רוצה וכו'. פירוש שיודע בבירור שידליק אבל מספיקא לא, וכן משמע מב"ח:

כד[עריכה]

[כד] [לבוש] סמוך לחשיכה וכו'. כן כתב תוס' ועיין סימן תפ"ח ס"ק [ז']:

כה[עריכה]

[כה] על גבי אילן וכו'. ואם אין שורשי אילן גבוה שלושה מותר בית יוסף ועיין סימן של"ו סעיף ב':

כו[עריכה]

[כו] וחיישינן שמא וכו'. כן כתב בית יוסף בשם הר"ש דבשקיל ומניח לא הוי משתמש באילן וכבר הקשיתי בסימן רע"ד ס"ק י"ג דלבוש סותר עצמו, במה שכתב שם טעם דשקיל ומניח וכו' ובאמת בשולחן ערוך הכי דכתב דחיישינן שמא יבוא ומשתמש באילן וכו' דהיינו כדלעיל דחיישינן שיטול וזה הוי משתמש באילן והיינו ממש כמו שכתבתי לעיל בשולחן ערוך וראיה לזה דהא גם הרמב"ם פרק ד' כתב כן והוא סבירא ליה טעם דשקיל ומנח כמו שכתב המגיד פרק כ"א מהלכות שבת ולאפוקי ממגן אברהם שהבין דשולחן ערוך סבירא ליה כהרא"ש דליתא. כתב מגן אברהם צריך עיון להרא"ש דהא איתא בעירובין דף ל"ב כשנוטל עירובו מעל גבי אילן הא קא משתמש באילן, ואין לומר דפריך דליגזר שמא יעלה באילן דהא על כרחך מיירי שמניח למטה מעשרה וליכא למימר לעלות, ועוד דהוה ליה לשינויי גזירה לגזירה הוא דעלייה גופיה גזירה היא שמא יתלוש, עד כאן, ותמיהני עליו דבעלייתו קרוב לודאי שיתלוש וכמו שכתב בית יוסף בשם הכלבו דפסיק רישיה הוא, ותדע דאם לא כן תיקשי למה אסרינן להניח נר על גבי אילן מערב יום טוב הא הוי גזירה לגזירה אלא על כרחך דבעלייה קרוב לודאי שיתלוש, או צריך לומר דכולה חדא גזירה הוא וכמו שכתב הוא גופיה בס"ק ז' ואם כן מאי הקשה אש"ס דעירובין, ועוד הא סתמא אמרינן דאין מניחין נר על גבי אילן משמע אפילו פחות מעשרה וכמבואר בכלבו ובית יוסף דלעיל, אלמא דגם בפחות מעשרה חיישינן שיעלה, או משום דלא פלוג וכמו שכתב הוא גופיה בסימן של"ו ס"ק ב', ועוד במה נפשך אי סבירא ליה דהרא"ש מתיר ליטול חפץ מאילן בשבת כבר הקשה בסימן של"ו מגמרא מפורשת דאפילו מכלכלה אסור ליטול, ומהרא"ש גופיה דאוסר בסוף סימן תרפ"א, ואי סבירא ליה דהרא"ש אוסר ליטול חפץ אם כן מאי הקשה מגמרא דעירובין, ובדעת הרא"ש נראה לי דסבירא ליה דמותר ליטול חפץ מאילן בשבת ויום טוב רק לכתחילה אין להניח מבעוד יום דבר הצריך לשבת או יום טוב ואם הניחו לא יטול ובזה מיושבין כל הקושיות. ומכל מקום לדינא כתבתי בסימן רע"ז דבכל ענין לא יטול:

כז[עריכה]

[כז] [לבוש] והוא הדין שאר וכו'. רמז לכל הפירושים שהביא בית יוסף שמשימין קש באויר הנר שלא יפלו הדפנות יחד וכשנתייבש נוטלין אותו אסור ליטלו ביום טוב וכן שני כלים שמחוברין יחד בתחילת עשייתן אין פוחתין אותן לשנים וממילא דאם נדבקו אחר עשייתן מותר לפחתן:

כח[עריכה]

[כח] ומדליקה וכו'. פירוש קודם הדלקה דאם כבר הנר דולק נתבאר בס"ק ח' דאסור:

כט[עריכה]

[כט] [לבוש] שאסור לגודלה וכו'. והוא הדין דאסור להתיר קליעתה או נר של שעוה הקלועה (מגן אברהם), ובשבלי הלקט דף ל"ח כתב אין גודלין פירוש שעושין אותה כעין שטווין צמר גפן על ידי כלי אומן, עד כאן, וצריך עיון:

ל[עריכה]

[ל] מותר להסיר וכו'. הט"ז מסיק דאסור אפילו ליקח בין שתי אצבעותיו דאי אפשר שלא יצמצם ליקח הפחם לחוד בלא מעט מהפתילה והוי תיקון כלי ולא התיר אלא להטות באצבעו ראש הפתילה קצת ובפתילה של שמן נוגע בו באצבעו ונפרד ונופל לארץ עד כאן דבריו בקצרה. ובעיני זה חומרא חדשה דודאי אפשר שיטול בראש הפחם ואף אם יטול מהפתילה הוי דבר שאין מתכוין והא דדייק מדנקט הרמב"ם ניפץ ראשו בידיו מלשון ניפוץ במליחת בשר ולא נקט חותך נראה לי משום דלא שייך לשון חותך ביד וכן הבית יוסף נדחק בזה, ולעניות דעתי הדברים כפשטן, וכן בשיירי כנסת הגדולה כתב דנהגו היתר ביד ומשמע אפילו להסיר בין ראשי אצבעותיו, ומה שכתב הט"ז בשם רש"ל דאין להקל שמא יבוא למחוט בכלי שהוא אב מלאכה, עד כאן, צריך לומר דהיינו משום תיקון כלי דאי משום כיבוי הא כתב הט"ז בסימן רע"ה דאין חיוב מן התורה, ולעניות דעתי דאף בכלי היינו מדרבנן ולא מדאורייתא דלא הוי תיקון ממש וכן נראה בריש הלכות שבת שכתב דכל מקום שנאמר אין עושין או אסור אינו דאורייתא, ועוד שראיתי הראב"ן ורשב"א ור"ן והרא"ש וטור ורבינו ירוחם וספר צידה לדרך מתירין אף בכלי, ואם כן די לנו שמחמירין כרמב"ם דאוסר בכלי ולא להחמיר יותר, וזה לשון עבודת הקודש מחטין את הפתילה בין ביד בין בכלי וברגל להסיר ראשו השרוף אף שמכבה מה שמסיר שמכבה לצורך מותר כמבעיר, עד כאן, ועיין סימן רע"ה ס"ק:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.