אליה רבה/אורח חיים/תמג

אליה רבה ‏ אורח חיים תמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אסור בהנאה וכו'. ולענין קידושי אשה יתבאר באבן העזר סימן נ"ח, ולעיל ריש סימן תל"א העליתי דאין עובר בבל יראה עד הלילה:

ב

[ב] אפילו הרבה וכו'. אפילו כותח ומין שרף אין להחמיר כלל (שיירי כנסת הגדולה):

ג

[ג] יעכבנו וכו'. ואם הוא דבר שלא ימצא בריווח קונים בשעה חמישית מותר למוכרו קודם לכן, מיהו אם הוא במקום דיכול למכרו לכותים שיודע שיחזור לו אחר הפסח אסור למכרו מכירה חלוטה (מגן אברהם). וצריך עיון בדין ראשון מה בכך שלא ימצא בריוח קונים ניחוש שמא יבוא בעליו ויאכל כדפירש רש"י בפסחים דף י"ג ואדם רוצה בשלו, וכן משמע סימן רצ"ב סעיף י"ח ואפשר דכוונת דוקא קרוב ממש לשעה חמישית ועיין בסמ"ע שם:

ד

[ד] ימכרנו וכו'. צריך עיון הא בסימן רצ"ב שם סעיף ט"ז בפקדון שנרקב שיודיע למפקיד אם הוא בעיר ואין צריך למוכרו והכא ודאי אין צריך להודיע דכולי עלמא יודעין שחמץ בפסח אסור ואי נאמר דמיירי הכא שאינו בעיר וחיישינן שמא אי אפשר לבוא וליטול מכל מקום הא אפשר למפקיד למכור לכותים שהוא שם בעיר שלא יעבור עליו, ונראה לי דחיישינן שמא שכחו, מיהו בסוף סימן רצ"ב שם מוכח דלא חיישינן להכי ואולי הכא משום איסורא שאני:

ה

[ה] ואם לא מכרו וכו'. והנפקד חייב לשלם כיון דחייב למכרו הוה ליה למוכרו, מיהו אם החמץ עדיין בעין אומר לו הרי שלך לפניך (מגן אברהם), ודעת גיסי דהנפקד פטור דהא כתב בחושן משפט סימן רצ"ב שאינו חייב מדין שמירה אלא מדין השבת אבידה, עד כאן, ואני אומר דצריך עיון שם בנרקב הפקדון ולא מכרו אם חייב וכן בסימן רס"ז גבי אבידה, ובהגהות אשירי פרק המפקיד משמע דחייב גם מסתבר דמכירה זו הידוע הוי כפשיעה ולא דמי לשאר מכירה וצריך עיון:

ו

[ו] [לבוש] אם החליפו וכו'. דוקא לאחרים אבל לדידיה אסור, ואם שפחה שלו קנתה בלי ידיעתו מותר גם לדידיה כן משמע בב"ח ובמגן אברהם, ומה שכתב עולת שבת דנראה מתוס' מסוף פרק ב' דקידושין דאף לעצמו מותר ליתא, אדרבא תוס' חולין דף ד' אוסרין לדידיה וכן נראה מרבינו ירוחם דף מ"ה וכן משמע בהרא"ש ועיין סימן ת"נ סעיף ד' וצריך עיון. ונראה לי דלאחר שעה שש עד הלילה יש להתיר אף לדידיה כיון דלקצת פוסקים אין איסורו מדאורייתא סמכינן על רמב"ן ור"ן דחולין דמתירין לדידיה, וזה נראה דעת השולחן ערוך שכתב אחר שש משמע אבל תוך הפסח אסור לדידיה כן נראה לי. וחליפי חליפין משמע בהרא"ש פרק ב' דקידושין ובנדרים דף מ"ז דמותר לדידיה אף תוך הפסח, והיינו דיעבד דוקא אבל לכתחילה אסור להחליף. כתב חק יעקב ונראה לי דאף המחמיר לדידיה בחליפין תוך הפסח היינו דוקא פירות וכסות וכלים שהוא דבר הניכר ונראה אבל דמיו מותרין אף לכתחילה וכן כתבו תוס' דף ד' ע"ב, ולעניות דעתי אין הפירוש בתוס' כך דאין חילוק כלל בין פירות וכסות לדמים אלא דמחלקי בין קונה בדמי חמץ מידי דאסור כיון דלקיחה ניכר ונראה ובין מקדש בדמי חמץ דבקידושין זה אין נראה וניכר מה שקנה דמקודשת אבל דמים עצמו שקיבל עבור חמץ ודאי דאסור וכן הוא פירוש פיסקי תוס' בחולין שם, ומיירי דמכר בדמי שקיבל איסור הנאה כסות וכלים ודו"ק, וכן משמע בהרא"ש סוף פרק ב' דקידושין והוא ברור. כתב מגן אברהם אם לקח כותים החמץ ואחר כך נתן לו המעות לכולי עלמא אף לדידיה מאחר שקנה הכותים היין במשיכה דלא הוי דמי חמץ, עד כאן, וצריך עיון, כתבו תוס' חמץ שעבר עליו הפסח ונזרע גידוליו דינו כחליפי חמץ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.