אליה רבה/אורח חיים/תמד

אליה רבה ‏ אורח חיים תמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ארבע עשר שחל וכו'. יש להם להביא מים ללוש בליל ארבע עשר ולא בערב שבת שמא יקדים או יאחר ויחלל שבת (מטה משה), ונראה לי שיש טעות סופר וצריך לומר ליל שלושה עשר דהיינו ליל חמישי כמו שכתב רמ"א סימן תנ"ה, והבית יוסף כתב דאפילו בין השמשות אסור משום הכנה, והוא הדין האופין ביום טוב שני אסורין לשאוב בין השמשות ביום טוב, אלא ליל ערב יום טוב, ואם שכח לשאוב ליל חמישי ישאוב בערב שבת מבעוד יום או יצוה לכותים לשאוב בין השמשות או יקח מים השאובין בביתו כיון דאי אפשר בענין אחר (מגן אברהם), ואם הבור בחצירו יש להתיר על ידי הדחק למלאות על ידי הרבה אנשים זה אחר זה בכלים קטנים. בשבת לא יאריכו בתפילה אלא יאמרו אותה בנחת שמא יבוא עת איסור חמץ, ספר חסידים סימן שי"ד. שכח להפריש חלה מעיסת חמץ בערב שבת אסור לאכול מפת ולא מהני תקנה לאכול ולהפריש למחר כמו בשאר שבתות דהא צריך לבערו (מגן אברהם סימן תפ"ו):

ב

[ב] ועיין לעיל סימן רצ"א. כן צריך לומר ושם בארתיו:

ג

[ג] ואי אפשר לקנחן וכו'. אבל באפשר אסור להדיחו כמו שנתבאר סימן שכ"ג ועיין סימן תע"ג ס"ק י"ג כתבתי דמותר ליתן המרור במים ועיין סימן תנ"ט סעיף ד' דיטילנו לצונן. יש אנשי מעשה שמבשלין כל התבשיל בכלי יום טוב מהר"מ ולכך אין ליתנו בקערה חמץ אם לא כשאין רותח שיד סולדת או יערה לכלי אחר של יום טוב ואחר כך יערה לקערה חמץ, מיהו בדיעבד עיין סימן תנ"א ס"ק ל"ט:

ד

[ד] [לבוש] קודם שעה חמישית וכו'. ודעת מגן אברהם בסוף סימן תמ"ו דמותר לטלטל בשעה חמישית כיון דראוי לכלבים:

ה

[ה] על מנת וכו'. לאו דוקא אלא הוא הדין בסתם, וכן פסקו מטה משה ושיירי כנסת הגדולה ומגן אברהם, והשתא ניחא הא דמתיר בסימן שכ"ה סעיף ב' דשם מיירי שנותן לו בסתם ובהרבה חמץ הוי כאומר לו בפירוש להוציאו, ודלא כעולת שבת, ועיין בחק יעקב וקיצרתי כיון דלית לן רשות הרבים כתבו אחרונים דמותר לצוות בפירוש ואם אין כותים לכבד הבית כתב מהרי"ו יכבד הישראל בבגד. וכתב הב"ח שהמנהג ליתנו לכלבים שמזונותיו עליו ולא לחזיר. ואי מותר לפזר לרוח בשבת עיין סימן תמ"ו ובמגן אברהם דאסור. ועיין סימן תנ"ז סעיף ב' אם שכח למכור חמצו שיש לו בחדר מיוחד בערב שבת יתן בשבת לכותים החדר עם מסירת המפתח ואם אי אפשר במתנה ימכור ולא הוי כמקח וממכר דאין עושה רק לינצל מאיסור חמץ.

ו

[ו] סעודת אירוסין וכו'. וקשה הא אין עושין סעודת אירוסין בערב שבת וכל שכן בערב פסח ובסימן רמ"ט כתבתי תירוצים בזה. כתבו ט"ז ומגן אברהם דלאו דוקא אירוסין אלא הוא הדין סעודה שניה של סבלונות וכן סעודת קנין שעושין עכשיו בשעת השידוכין הוי מצוה ועיין לקמן במנהגים סעיף ל"ד:

ז

[ז] [לבוש] ובפחות מכזית וכו'. וצריך לומר ובפחות מכזה פירוש פחות מכביצה אך אחר שש דאי אפשר בביטול צריך לחזור אבל בפחות מכזית אין צריך לחזור לעולם:

ח

[ח] [לבוש] דבמקום ביטול מצוה וכו'. שם מבואר דאחר שש שאי אפשר לבטל יחזור דעשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעה עובר עליו מה שאין כן במילה ואינך, ומכל מקום נראה לי דמת מצוה עדיף מהשבתת חמץ אפילו בפסח שהרי דוחה אפילו פסח שיש בו כרת (מגן אברהם), וקצת קשה דסותר עצמו שכתב דחמיר ממילה ופסח כיון שכל שעה עובר עליו אף שיש במילה ופסח כרת:

ט

[ט] [לבוש] דסגי ליה בביטול וכו'. ודעת כסף משנה פרק ג' דבזה אף אחר שש דאי אפשר ביטול אינו חוזר, דלא כמשמעות רש"י ור"ן ומגיד וצריך עיון:

י

[י] לצורך עצמו וכו'. ואפילו הלך לערב כדי לילך ללמוד לפני רבו חשיב דברי רשות (טור) והוא ירושלמי, וכתב הט"ז ואיני יודע למה לא העתיק השולחן ערוך, עד כאן. ולעניות דעתי משום דמשמע בבית יוסף דרמב"ם חולק אירושלמי, וטעמו נראה לי על פי מה שכתב בלחם משנה פרק אלו עוברין שכתב צריך עיון על הרא"ש וטור שפסקו כן הא בירושלמי קאמר כאן שנא רבי המעשה גדול מלימוד דקאמרינן ליה רשות גבי שחיטת פסחו ומל בנו, עד כאן, ובש"ס דילן נמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, אם כן יש לפסוק כש"ס דילן ועוד דאי לירושלמי לא מקשו תוס' פסחים דף מ"ט ד"ה לשבות וכו' מידי ולמה הוצרכו לפרש דמיירי שהלך לשמוח בבית אוהבו או קרובו וכן פירש הר"ן הא יש לנו פירוש הירושלמי אלא דלא סבירא ליה הכי כדאמרן. ובזה נראה לי לפרש מה שכתב בשלטי גיבורים אלו עוברין דפירש דמיירי שיכול ללמוד מאליו בביתו, עד כאן, אם כן תמוה מנא ליה לירושלמי דמעשה גדול מתלמוד הא שאני הכא דיכול ללמוד בנתיים בביתו אלא צריך לומר נראה לי דבאמת דירושלמי מפרש דאין יכול ללמוד בביתו ורק השלטי גיבורים פירש כן דברי הטור דפסק זה וקשיא לן קושיא הנזכר לעיל מש"ס דילן דתלמוד גדול לכן פירש דהטור מיירי ביכול ללמוד בביתו, ומכל מקום נראה לי לתרץ עיקר קושיא על פי הש"ס בבבא קמא דף י"ז הא למיגמר כדפירש רש"י שם דלמיגמר מעשה עדיף, מיהו התוס' פירש איפכא עיין שם, גם מצאתי בירושלמי תלמוד גדול הדא דתימא בשיש שם מי שיעשה אבל אין שם מעשה קודם. והשתא ניחא לי הא דרמב"ן השמיט בבית חמיו משום דאפילו אחר שהלך לסעודת אירוסין הדין כן אף שאפשר לקיים על ידי אחרים, כי אזיל לשיטתו דלא סבירא ליה כירושלמי הנזכר לעיל מה שאין כן הטור דסבירא ליה כירושלמי כתב בבית חמיו דוקא שאי אפשר לקיים על ידי אחרים ודו"ק. והנה הדרישה תמה על הטור למה אמר שהלך לערב כדי לילך למחר ללמוד אפילו אם הולך עתה ללמוד נמי ותירץ דרבותא קאמר דאף דבזה שמערב ללמוד למחר אם חוזר ומבטל כל היום מחר מתלמוד תורה, עד כאן, ולעניות דעתי על פי שראיתי בירושלמי אפילו יכול לילך ולשבות ולחזור לחמצו מכל מקום אינו מערב, ואם כן אי מיירי שהלך עתה ללמוד תורה פשיטא דחוזר דחיישינן שימשוך אחר לימודו ולא יחזור כדלעיל סימן תל"א אלא פירש לערב כדי שילמוד למחר דלא חיישינן כלל שימשוך בעירוב ולא יחזור לחמצו נמי חוזר, גם צריך עיון על הרא"ש דנראה לו כפירוש בירושלמי המעשה קודם לתלמוד היינו דאף שאפשר לבער החמץ אחר העירוב מכל מקום המעשה דביעור קודם מצות הלימוד, אבל הרא"ש פירש המעשה על המילה וסעודת אירוסין ושחיטת פסח וצריך עיון:

יא

[יא] [לבוש] דמשמעות המשנה וכו'. דעת הט"ז ועולת שבת לדינא כמשמעות המשנה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.