כף החיים/אורח חיים/תמג

כף החיים ‏ אורח חיים תמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] חמץ משש שעות ולמעלה. פי' סוף שש שעות דהיינו תחלת שבע. פר"ח. וכל האוכל חמץ מתחלת שעה שביעית ולמעלה ביום י"ד לוקה מה"ת. הרמב"ם פ"א דין ח' וכתב המ"מ שם דכ"ה דעת הגאונים וכן עיקר יעו"ש. וכ"ה דעת הרא"ש והטור ודלא כיש מקילין שמביא בטור כמ"ש באו' שאח"ז. ומ"מ אינו עובר בבל יראה עד הלילה רק על עשה דתשביתו. מ"מ פ"ג דין ז' מ"א סק"א. ומיהו דעת רש"י בבבא קמא כ"ט ע"ב דגם משש ולמעלה עובר בב"י וב"י יעו"ש. והביאו ח"י או' א' אמנם דעת הלבוש רסי' תל"א כדברי המ"מ דאינו עובר ב"י עד הלילה יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים. א"ר או' א' מק"ח או' א' חמ"מ או' א' ר"ז רסי' תל"א. ח"א כלל קכ"ג או' א' וכתב דגם בדברי רש"י יש לפרש כן יעו"ש. וכ"כ החמ"מ שם.

ב

ב) שם. אסור בהנאה. מדאורייתא. הרמב"ם שם דין ט' וכן הסכים המ"מ שם בדין ח' יעו"ש. וכן פשט המנהג בכל ישראל לאוסרו בהנאה משש שעות ולמעלה והגס לבו בהוראה להתיהר בפני ע"ה להורות קולא בדבר על סמך בעל המאור ראוי לנזיפה דהא אפי' דברים המתירים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם כ"ש בדבר זה שכל חכמי ישראל אוסרים ואין דבריו של בעל המאור שהוא יחיד עומדים בפני רבים ועוד שהוא דבר שפשט איסורו בכל ישראל לפי שאבותיהם פסקו הלכה כדברי האוסרים. ב"י. וכ"פ הלבוש דאסור בהנאה מדאו' וכ"פ העו"ש או' א' מ"א סק"א. פר"ח. חק יוסף או א' חמ"מ או' א' ר"ז בסי' זה או' א' ובסי' תל"א או' ב' ח"א כלל קכ"ג או' א'.

ג

ג) שם. אסור בהנאה. ואי לוקין על ההנאה בלא אכילה עיין פר"ח מה שהאריך בזה ומ"ש עליו המט"י והנה"ש או' א' יעו"ש. וכן הא"א או' א' הביא פלוגתא בזה אי לקי על ההנאה יעו"ש.

ד

ד) שם. אסור בהנאה. ומשמע דאין חילוק דאפי' חמץ נוקשה ותערובת חמץ נמי אסור משש ואילך. עו"ש שם. חק יוסף או' ב ועיין לקמן או' ז',

ה

ה) שם. הגה. אפי' חמצו של עכו"ם וכו'. כן מסקנת הש"ס והפו' וכ"כ הטור סי' ת"ן וכן העלה מהריב"ש סי' ת' יעו"ש. ועיין באו"ה כלל ט"ל דין ל"ג בהגה בגליון שמסתפק בדין זה ואין ספיקו מוציא מידי ודאי. ח"י או' ב' ועיין לקמן או' י"ג וסי' תמ"ח או' ח'.

ו

ו) שם. ואסרוהו חכמים שתי שעות קודם וכו'. דחיישינן שביום המעונן יטעו ב' שעות אבל ד' זמן סעודה לכל היא ולא אתי למטעי. מ"א סק"ב. והוא מן הגמ' פסחים י"ב ע"ב.

ז

ז) שם. שתי שעות קודם וכו'. ואפי' חמץ דרבנן כגון חמץ נוקשה אסור ג"כ וכ"ש חמץ ע"י תערובת ח"י או' ג' חמ"מ או' א' מיהו בתשו' נוב"י סי' כ"א כתב להקל באכילת חמץ נוקשה בשעה חמישית וגם כתב שם דמותר לאכול מצה עשירה ע"פ עד חצות אפי' לדעת רמ"א שכתב בסי' תמ"ד סעי' א' בהגה שאין נוהגין לאכול מצה עשירה יעו"ש.

ח

ח) שם. מתחלת שעה ה' ואם יש מת בע"פ יוציאו המת לבה"ק ויחזרו לביתם ויאכלו ואח"כ יקברוהו. דרשות מהרי"ל. והמ"א סק"ב כתב דמוטב לאכול קודם ואח"כ יוציאו המת ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין לאכילה ואם לא יכלו אח"כ לאכול יאכלו מצה או בשר ודגים עכ"ל. מיהו הח"י או' ד' השיג על דברי המ"א הנז' והסכים כדברי מהרי"ל יעו"ש. ונראה דהולכין בזה כפי העת והזמן והמקום.

ט

ט) שם. אפי' הרבה ביחד וכו'. ואפי' כותח ויי"ש ואף שנקרא שם בעליו עליו מותר למכרו קודם פסח בשעת היתר לנכרי אף שיודע שלא יכלה קודם פסח. כן הסכמת האחרונים דלא כב"ח שמחמיר בזה. ח"י או' ה' א"ר או' ב' חק יוסף או' ה'.

י

י) שם. ובלבד שיעמוד עליהם וכו'. ואף אם מאכילה קודם שעה ה' צריך לזהר בזה דהיינו מליל י"ד. ר"ז בסי' זה אר ב' ובסי' תל"ג או' כ"ז,

יא

יא) שם. ויבער מה ששיירו ממנו. היינו כשתגיע שעת הביעור. ר"ז שם.

יב

יב) שם. אסרוהו גם בהנאה. משום דרובא טעו בין שש לשבע. רש"י פסחים י"א ע"ב.

יג

יג) שם. אסרוהו גם בהנאה. לפיכך אינו יכול למכרו לעכו"ם ולא ליתנו לו במתנה ולא להפקירו ולא להאכילו לבהמה חיה ועוף אפי' אינן שלו אלא של הפקר ואפי' חמצו של עכו"ם אסור בהנאה ולפיכך אסור להריח פת חמה של עכו"ם משעה ששית ואילך. ר"ז או' ג' ועיין לקמן סי' תמ"ז או' מ"ב וסי' תמ"ח או' ק"ז.

יד

יד) שם. אסרוהו גם בהנאה. ואם קידש בו אשה אינה מקודשת. טור. מיהו עיין באה"ע סי' כ"ח סעי' כ"א שפסק דהמקדש בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן או בחמץ דרבנן ושעות דאו' הר"ז ספק מקודשת יעו"ש.

טו

טו) שם. אסרוהו גם בהנאה. ואם שכח למכור קודם ומכר בתחלת שש מועיל המכירה. שו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' מ' וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה לה' פסח דמותר לאחר הפסח יעו"ש. וכ"כ בתשו' בנין עולם דאם מכר החמץ בשעה ששית דרבנן מותר לאחר הפסח כמו בחמץ נוקשה ומ"מ למוכר עצמו יש להחמיר יעו"ש. פ"ת. ועיין לקמן סי' תמ"ח או' צ"ט ואו' ק'.

טז

טז) היה בידו חמץ של הקדש או של נכרי שלא קבל עליו אחריות ה"ז רשאי למכרו בשעת איסורו כמו שהוא רשאי לשמרו שאין הנאה זו שלי. שה"ג ר"פ כל שעה.

יז

טוב) היה לו חמץ בע"פ במקום אחד והוא במקום אחר ובמקומו עדיין קודם התחלת שש והחמץ מונח במקום אשר לפי ערך שעות היום הוא אחר שש שעות אזלינן בתר מקום שהחמץ מונח שם. תשו' עונג יו"ט סי' ל"ו.

יח

חי) מצה כפולה בע"פ נהי דלא אסרינן כל המצה אלא אותו מקום שנכפל מ"מ אסור בהנאה ובעי שריפה. ב"ח בשם מהרש"ל.

יט

יט) שם שם הגה. ובשנת העיבור שהיום ארוך וכו'. דכששנינו אוכלין כל ארבע היינו לומר שאוכלין עד שליש היום בין שהשנה פשוטה שהיום קצר בין שהשנה מעוברת שהיום ארוך. ב"י סי' תל"א. ולפ"ז גם במדינות שאצלם בימי ניסן היום קצר הולכים ע"פ מקומם ואין אוכלים רק עד שליש היום של המקום ההוא.

כ

ך) שם בהגה. עד שליש היום. דרך משל אם היום ט"ו שעות מותר לאכול עד תחלת שעה ששית ולהי"א שכתב אח"כ בהגה מותר לאכול עד ה' שעות ומחצה. עו"ש או' א' מ"א סק"ג. חק יוסף או' ז' מק"ח או' ד' מט"י. ח"א כלל קכ"ג או' ג' ועיין לקמן או' כ"ב.

כא

כא) שם בהגה. עד שליש היום. כתב הלבוש בסי' רל"ג דשעות הללו חושבין מעת זריחת השמש עד עת השקיעה. וכ"כ בל"ח פ' תה"ש או' י"ד. וכן הסכים מנחת כהן בס' מבוא השמש מאמר ב' פ"ט דבכל דברים של דברי סופרים שהוזכר בהם שעות ראוי לנהוג כדעת הלבוש בין להקל בין להחמיר יעו"ש. וכ"כ הרמ"ע באלפסי זוטא פ"ק דפסחים והביאו מחב"ר או' ב' וכ"כ הרב בית יהודה דף ק"ע ע"ד או' ס"ג בשם רבו. ר"ז או' ד'. אבל הב"ח סי' תל"א כתב דאלו השעות התחלתן מעה"ש עד צאת הכוכבים כמבואר בתו' פסחים דף ב ע"א ודף י"א ע"ב יעו"ש. וכ"כ בתה"ד סי' א' וכ"נ דעת העו"ש או' ב' וכ"כ הט"ז סק"ג דחלילה לנו לאכול אחר שליש היום מן עה"ש יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דשעות הללו התחלתן מעה"ש. וכ"כ בשו"ת בית יעקב סי' מ"ט. א"ר סי' תל"א או' ד' וכ"כ המט"י בשם מהר"ח אבולעפיא, וכ"פ ח"א שם, וכ"ה המנהג משום חומרא דחמץ חושבין שליש היום מעה"ש. ועיין לעיל סי' רל"ג או' ז'.

כב

כב) שם בהגה. וי"א עד ב' שעות קודם חצות. ונקטינן לחומרא כסברא הראשונה. ב"ח סי' תל"א. וכ"כ הט"ז בסי' זה סק"ג דהעיקר כסברא הראשונה. וכ"פ הפר"ח. ח"י או' ו' מט"י. חק יוסף או' ז' מק"ח או' ד' נה"ש או' ד' מיהו אם שכח ולא מכר חמצו יש לסמוך אדעת י"א ואם הוא יותר משעה עד חצות מותר למכרו. מ"א סק"ג א"ר שם. חק יוסף שם. מק"ח שם. חמ"מ או' ב'. מחב"ר או' ג' וכתב שכן הסכים המו"ק ומהרי"ש. ר"ז שם. ח"א שם.

כג

כג) [סעיף ב'] יעכבנו עד שעה חמישית. ר"ל עד תחלת שעה חמישית שאז נאסרבאכילה מדרבנן כמ"ש בסעי' הקודם אבל קודם לכן לא ימכרנו שמא יבא בעליו ויאכל אותו. גמ' ופירש"י שם. ואם הוא דבר שלא ימצא בריוח קונים בשעה ה' מותר למכרו קודם לכן מיהו אם הוא מקום דיוכל למכרו לעכו"ם שיודע שיחזיר לו אחר הפסח אסור למכרו מכירה חלוטה. מ"א סק"ד א"ר או' ב' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ו'.

כד

כד) שם. ואם לא בא בעליו וכו'. דאם היה הבעל כאן עליו לבער כדלעיל ססי' ת"מ. ט"ז סק"ד א"א או' ה' ואם הודיעו המפקיד שמכרו אין הנפקד רשאי ליגע בו ועושה לו מחיצה י"ט, א"א או' ד' ועיין לעיל סי' ת"מ או' מ"ו,

כה

כה) שם. ימכרנו לעכו"ם. מפני השבת אבדה לבעלים. חו"מ סי' רצ"ב סעי' י"ז. ומ"מ המפקיד ג"כ בכל מקום שהוא יראה למכרו לעכו"ם ולא יסמוך על הנפקד שמא ישכח. אחרונים.

כו

כו) שם. חייב לבערו וכו'. ואע"ג דהוא אינו עובר עליו מ"מ יבערנו שלא יעבור עליו המפקיד ואע"ג דאפשר שהמפקיד מכרו לעכו"ם בענין שלא יעבור עליו מ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי ושמא לא מכרו לפיכך חייב לבערו, ב"ח. ואם לא ביערו חייב הנפקד לשלם דמי הפקדון למפקיד דהא שומר חנם שהיה יכול להציל ברועים ובמקלות ולא הציל חייב ה"נ הו"ל למכרו קודם זמן איסורו ואין לומר דהמפקיד פשע שהו"ל למכרו לעכו"ם במקום שהוא דכיון דק"ל דאין הנפקד רשאי לסמוך ע"ז וחייב למכרו א"כ הו"ל למכרו ומיהו אם החמץ עדיין בעין א"ל הרי שלך לפניך. מ"א סק"ה. ח"א כלל ק"ך או' ה' מיהו הח"י או' ז' כתב על דברי המ"א הנז' דאין דבריו נכונים שהרי אמרו שאין הנפקד חייב למכרו אלא משום השבת אבידה לבעלים וא"כ אף בלא הרי שלך לפניך הוא פטיר יעו"ש. וכ"כ המט"י להשיג על דברי מ"א הנז' והסכים כח"י דאין חייב לשלם. וכן הסכים באבן העוזר. וכ"פ הר"ז או' ח' והי"א בהגה"ע כתב דלענין הלכה כיון שי"א שהנפקד חייב לשלם וי"א שפטור מלשלם המוחזק יכול לומר קים לי כמאן דפוטר ונפטר, ועיין זכ"ל ח"ב וח"ג בחלק חו"מ או' ק' דיני קים לי.

כז

כז) ואם היה החמץ משכון אצלו והגיע זמן איסורו ולא ביערו נראה דחייב הלוה לשלם מה שהלוה לו וההיזק של חמץ על הלוה כיון שהגוף שלו וכן אם המלוה מוכרו לעכו"ם בע"פ שאז החמץ בזול הוי ההיזק על הלוה. ע"ז סק"ד. ח"י שם. מט"י שם. אכן דעת המ"א סק"ה דאין הלוה חייב לשלם ורק שמסתפק אם לא מכרו המלוה אם יוכל לומר ללוה הרי שלך לפניך ויתחייב לשלם לו חובו יעו"ש והר"ז שם פסק בפשיטות דאין הלוה חייב לשלם ואם הוא בעין יכול לומר לו הרי שלך לפניך ויפרע לו חובו יעו"ש. ועיין לעיל סי' תמ"א או' יו"ד.

כח

כח) שם. גזל חמץ ועבר עליו הפסח ואח"כ אמר לנגזל הרי שלך לפניך אין החמץ נאסר. נוב"י סי' ך' ועיין לו במה"ת סי' ס"ה וסי' ע"ה, שע"ת או' ו' ומיהו עיין לקמן סי' תמ"ח או' ל"ח שכתבנו שם דדעת רוב הפו' לאסור יעו"ש.

כט

כט) שם אפי' אינו חייב באחריותו. וה"ה קטן שהפקיד אצל גדול בלא אחריות צריך לבער. חקת הפסח או' ה'.

ל

ל) [סעיף ג'] אם קנו שום דבר בחמץ וכו'. ואעפ"י שהוא אסור מדאו' ואפי' תוך הפסח אינו תופס דמיו דק"ל דאין לך איסורי תורה שתופסין דמיהם כ"א ע"ז ושביעית וכמ"ש בסוף פ"ב דקדושין בדברי הרא"ש. עו"ש או' ג' וכתב הפר"ח דל"ד אחר שש שעות עד הלילה מותר אלא ה"ה בחו"ה של פסח יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ה'. ר"ז או' ט'. ח"א כלל ק"ך או' ט'. ודלא כהא"ר או' ו'.

לא

לא) שם. אם קנו שום דבר וכו'. הב"ח כתב דדוקא אם שפחתו קנתה בלי ידיעתו אז מותר בעה"ב ליהנות ממנו אבל אותו האיש שקנה אסור ליהנות ממנו וכ"ה דעת הט"ז סק"ה. א"ר או' ו' אבל מדברי הש"ע משמע דאפי' לעצמו מותר בדיעבד ואפי' לא ביטל עו"ש שם. מ"א סק"ו. פר"ח וכתב דכן עיקר. וכן הסכים בשו"ת מקום שמואל סי' ט"ז יעו"ש. וכ"ה דעת חק יוסף או' יו"ד. מט"י. מק"ח או' ז' נה"ש או' ו' והר"ז או' י"ב כתב דיש לסמוך ע"ז בהפ"מ אבל במקום שאין הפ"מ יש להחמיר אפי' לא מכרו והחליפו עד לאחר הפסח שאינו אסור בהנאה אלא מד"ס. ודע דגם לדעת המחמירין אם לקח העכו"ם החמץ ואכלו ואח"כ נתן המעות שרי אף לדידיה לכ"ע. מ"א שם. וכן חליפי חליפין בדיעבד שרי אף לדידיה לכ"ע. א"ר שם ח"י או' ח' וגם דע דהא דבדיעבד שרי ה"ד אם כבר קיבל המעות אבל לכתחלה אסור לקבל המעות וכמ"ש לקמן סי' ת"ן סעי' ד' יעו"ש.

לב

לב) וכל זה דוקא חליפי החמץ מותרין אבל החמץ עצמו אפי' שנחלף וחזר וניתן לישראל מ"מ באיסור הראשון קיימא דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה. ח"י שם. מק"ח שם. חמ"מ שם. ר"ז או' י"ג.

לג

לג) שם. מפני שחמץ אינו תופס דמיו. וחליפיו מותרין. וה"ה בדגן שנתחמץ ועבר עליו הפסח ונזרע דגידוליו מותרין דחילופין כגידולין דמי. ח"י או' ט' א"ר או' ו' מיהו המק"ח שם כתב דגידוליו אסורין.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---