אליה רבה/אורח חיים/קפז

אליה רבה ‏ אורח חיים קפז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] צח ונקי וכו'. ויען שראיתי הרבה שינויים בנוסחאות רמיתי אנפשיה ועיינתי בראשונים לתקן נוסחת ברכת המזון כתיקונה וזה יצא ראשונה, וברחמים נותן לחם, כן הוא בר' דוד אבודרהם ולא בנוסחא הוא נותן. לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון יש נוהגים לומר מלת חסר החי"ת בקמ"ץ וסמ"ך בפת"ח, ויש נוהגין לומר החי"ת בחיר"ק והסמ"ך בפת"ח והם צריכים לומר גם כן יחסר היו"ד בשב"א והחי"ת בפת"ח וסמ"ך בציר"י כדי שיהיה שניהם מגזירה אחת כן כתב מטה משה, וכתב בשל"ה אני בחרתי בדרך הראשון. כי הוא זן ומפרנס לכל, כן הוא במרדכי ור' דוד אבודרהם ומטה משה ולא כארחות חיים שכתב כי הוא אל זן, ופירש במרדכי זן ומפרנס, זן באכילה ומפרנס בשאר צרכים, לכל ומטיב לכל, שני לכל מנוקדים הכ"ף בחול"ם לפי שהם מוכרתים ואינם סמוכים אבל לכל בריותיו שהוא סמוך וקרוב בקמ"ץ השי"ן של שאתה זן נקודה בקמ"ץ גדול כדי להרחיב האל"ף, וכן בתפילת שמונה עשרה מודים אנחנו שאתה, כן כתבו רד"ך ומטה משה. בכל עת ובכל שעה, כי עת הוא שש שעות וד' עיתים משתנים בכל יום, מבוקר עד חצי יום, ומחצי יום עד הלילה וכו' כן כתב מהר"ן ומטה משה. אנחנו מודים לך ולא אנו שהוא לשון קללה כמו ואנו הדייגים בפי כל חי ביו"ד ולא בפ"ה כי מילת פ"ה מוכרת כן כתבו רד"ך ומטה משה. עוד כתב רעינו בשב"א וחסיר וי"ו ולא רועינו בחולם, זונינו במלאפו"ם פירוש שמתפלל לפניו שיזון אותנו ולא בחול"ם וכן יש לפרש פרנסנו וכלכלינו שיפרנס ויכלכל אותנו, ומסקי אחרונים לומר בין בשבת בין בחול בונה ברחמיו ירושלים וירושלים ראשון בפת"ח וירושלים שני בקמ"ץ כי הסוף פסוק הוא וימתין מעט ואחר כך יענה אמן בלחש. כתב הבית יוסף בשם ר' דוד אבודרהם דאין לומר האל כי כבר אמר אלהינו, וכן כתב רב עמרם בברכה שלאחר המגילה אבל בנוסח הרמב"ם איתא האל אבינו מלכינו, עד כאן, וכן הוא בטור ומרדכי סוף ברכות ובתשובת רש"ל סימן ס"ד ומטה משה, לכן אין ראוי לשנות המנהג אלא יאמר האל אבינו אבל צריך טעם בזה. עוד כתב רש"ל ומטה משה שם שהביאו מהר"י לא היה אומר בוראינו, אלא אדירנו גואלינו יוצרינו, והאריכו בטעמים עין שם. ואני תמה דבנוסחת הרמב"ם ואבודרהם ראיתי שכתבו בוראינו ולא יוצרינו, לכן נראה לי שאין לזוז ממנהגינו שאומרים שניהם בוראינו יוצרינו. הטוב הה"א בפת"ח ואין לומר אלא שבכל יום וכו' דמשמע חס ושלום שתי רשויות הן, ולאותו אל שבכל יום ויום מטיב לנו אנו מברכין אלא יאמר אל בכל יום בלא שי"ן כן כתב הב"ח סימן קפ"ט בשם הכלבו ושל"ה, ובט"ז סימן קפ"ט כתב שאין לומר האל כלל. ולעניות דעתי אין לשנות המנהג כיון שכתב הכלבו ושאר פוסקים. כתב הטור דהרא"ש היה אומר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלינו הוא יגמול בעדינו, וכן פסק בשולחן ערוך וב"ח סימן קפ"ט ושכן המנהג, וכן נהגתי והוא נכון, לאפוקי מהנוהגים לומר הוא הטיב מטיב ייטיב, אלא כסדר הטבות מצאתי עתה בכלבו שכתב זה לשונו הוא מטיב הוא הטיב לנו הוא ייטיב לנו הוא גומלנו הוא גמלנו הוא יגמלנו תחילה בלשון הוה ואחר להבא על דרך ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך עד כאן לשונו, וכן כתב המרדכי בשם הפרדס ורבינו יונה, וכן כתב אבודרהם בשם הרא"ש, ואולי יש טעות סופר בטור וצריך לומר נמי כסדר הזה. עוד נשמע מפוסקים הנזכרים לעיל שאין לומר הוא יגמול בעדינו אלא הוא יגמלנו לעד וכן כתב מטה משה. כתב אור חדש וכל טוב ומכל טוב נכון לומר שניהם במלאפו"ם עד כאן, אבל ראיתי בתשב"ץ סימן שי"ז זה לשונו כל טוב בחול"ם. על שולחן זה אף שמסדרין דפין משולחן לשולחן כדרך שעושין בסעודות גדולות דלא מיקרי שתי שולחנות רק שיש שתי שולחנות ממש ועל כל אחת יושב בעל הבית בפני עצמו (צריך עיון בבה"מ מהר"ן בזה) רק שמזמנין ביחיד יברך על שולחנות אלו שאכלנו עליהם, וכן כתב בשם בה"מ. ולכאורה רישא וסיפא סותרים ואולי אורחא דמילתא נקט, והוא הדין כשעושין שתי שולחנות ממש בסעודה גדולה או בעל הבית אחד שאוכל עם בני ביתו על שולחנות ממש דמברך על שולחנות אלו שאכלנו עליהם. עוד כתב הרחמן הוא יברך אבי מורי ולא אבא, ואין לברך בעל הבית אף שדר אצלו אלא כשאוכל על שולחנו ואוכל מלחמו, איתא בירושלמי וברכת את לרבות בעל הבית. כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק יעקב בכל מכל כל כולם בדג"ש דבברכת המזון אינם סמוכים ליהו"א נ"ח. כן יברך אותנו כולנו יחד בני ברית, כשיש כותים או מומר לכותים בבית. ומה שכתב מגן אברהם סימן קפ"ט בשם הט"ז שיאמר דוקא אותנו בני ברית כולנו יחד אין קפידא כיון שאומר תוך כדי דיבור וקל להבין, ואדרבה לדבריו הוי כמו חזרה, כן כתב הכלבו. כתב אור חדש [ל"ו ע"ב] משמע דאין חילוק בין אשה לאשה ודלא כיש טועים כשיש חתונה אומר את החתן ואת הכלה ואת אחינו ורבותינו וכל היושבין והמסובין בכאן בה"מ, עד כאן. וראיתי בכלבו דף כ"ד שכתב דאומרים הרחמן הוא יתמוך ויסעוד ויכלכל וירחמיה מעלה מעלה החתן והכלה הנעימה וכל רבותי המסובין כמו שנתברכו וכו' כתב במטה משה ואמרו אמן ולא נאמר כמו בסוף ברכת המזון. ומגן אברהם בסימן קפ"ט כתב דאין יכול לגזור ואמרו אמן, מה שאין כן בעושה שלום שהוא של הקב"ה ולא הזכיר מדברי מטה משה. יש אומרים מעם ה' לא מאת והנכון שלא לשנות לשון הפסוק ולומר מאת ה' וידקדק בדיבורו שלא להבליע האל"ף וצדקה מאלהי ישעינו וכו'. הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולחיי עולם הבא כן הוא במטה משה וארחות חיים, אבל באבודרהם הוא הרחמן הוא יזכנו ויחיינו ויקרבנו לימות המשיח ולחיי וכו' ולא ידעתי היכן מוצאם לשנות נוסחאת ר' דוד אבודרהם כי מביא קרא לכולם. עוד כתב ר' דוד אבודרהם דבשבת שהוא מלך גדול נגד החול אומרים מגדול מלא בוי"ו וחולם בוי"ו הוא מלך גדול, ובחול אומרים מגדול חסר וי"ו וחיר"ק בלא יו"ד הוא מלך קטן, ועוד מגדיל הוא בתהלים ועדיין לא היה דוד מלך, ומגדול הוא בנביאים וכבר היה מלך, עד כאן. וכתב אחרונים דיום טוב וראש חודש דינו כשבת וסימן חודש ושבת קרוא מקרא. כתב הכלבו דעונין אמן אחר הרחמן וכן אחר כל תחינה ובקשה אף שאין בה שם וברכה וכן כתב של"ה. כתב במטה משה דיאמר הוא יעשה ולא והוא. וכתבו אחרונים דיש לומר אחר כי לעולם חסדו פסוק נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וכשיברך על הכוס יאמר קודם שמברך כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא אשא בגמטריא אהי"ה אשר אהי"ה:

ב

[ב] ויש אומרים שצריך וכו'. וכן הסכים הב"ח ודוקא במקום ברכת המזון, אבל שאר ברכות צריך לאמרן, והב"ח בסימן קצ"ב כתב נוסחא ארוכה מזה דיצא הביאו מטה משה. ותמיהתי דודאי יוצא בזה כמבואר בש"ס [ברכות] דף מ' וכל הפוסקים. גם מה שכתב ללמוד לקטנים פחות מבני שמונה לעניות דעתי כיוון דיצא בזה ילמוד להם ברכה זו. גם תמיהני מה שמשנה רחמנא מרא מלכא כדי להקדים שם למלכות הא רחמנא שם הוא כדאיתא בש"ס שם ואם כן שפיר לומר רחמנא מלכא מרא, וכן הוא בכל הפוסקים, וכן הוא לעיל סימן קסּ"ז סעיף יּ'. עוד הביא הב"ח סימן קצ"ב נוסח בדק הבית הקצר ברכה ראשונה כולה כתיקונה ואחר כך יאמר נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת וכו' ומשמע שם כשיש לו אונס ואין יכול להאריך יאמרנה, גם נראה לי ללמדם לקטנים פחות מבני שמונה ובמקום ברכה ראשונה ילמדם נוסחת ברכה בריך רחמנא שהזכרנו:

ג

[ג] [לבוש] שבזכות וכו'. עוד טעם בר' דוד אבודרהם דאלמלא ברית ותורה לא נתקיימו שמים וארץ:

ד

[ד] [לבוש] שהברית וכו'. במלבושי יום טוב חולק על טעם זה מפני שלא הזכיר בש"ס, וצריך עיון שמצאתי טעם זה בספר תניא וספר צידה לדרך:

ה

[ה] [לבוש] שהוא דאורייתא וכו'. לא כיוון יפה שהטור לא כתב אלא כיון דברכת המזון דאורייתא אבל ברית ותורה אינו אלא תקנות חכמים, וכן מבואר מחידושי רשב"א דף מ"טּ [ע"ב]. והשתא ניחא לי תמיהות נחלת צבי על שהשמיט השולחן ערוך הא דאמרינן כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה דלא יצא דזה הוי פשיטא בדאורייתא דברכת הארץ דאורייתא כדיליף בש"ס שם, אם כן דסבירא ליה דפשיטא כל המשנה ממטבע לא יצא אלא אפילו ברית ותורה ומלכות דהוה אמינא כיון דליכא בנשים ועבדים יצא קא משמע לן ודו"ק:

ו

[ו] [לבוש] כתב הכלבו וכו'. זה לשון בית יוסף כתב הכלבו בשם הראב"ד דנשים ועבדים לא אמרי להו דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו, עד כאן. וכתב בבדק הבית לבית יוסף זה לשונו תמיהני דעבדים איתנהו במצוות שהאשה חייבת, וגם על הנשים יש לדון משאינו נקרא אדם כשאין לו אשה הוה ליה זכר ונקבה גוף אחד ושפיר מצי למימר על בריתך שחתמת בבשרינו עד כאן לשונו, וכתב נחלת צבי שכן עיקר. ואני תמה שקושיא שניה אין לו שחר דמכל מקום גופין מחולקין הן גם זכות כניסת לארץ משום ברית מילה לא שייך בנשים, ועוד יש לדחותה מהרבה טעמים. ותמיא ראשונה נמי ליתא דמשמע דעת הראב"ד דגם נשים אינן בכלל תורה וכתב עבדים והוא הדין לנשים דכל שהאשה מצוה עבד מצוה וכן הבין לבוש, וכן הוא להדיא בש"ס ברכות דף מ"ט ע"א דקאמר רב לא אמר ברית ותורה יצא ברית לפי שאינו בנשים תורה לפי שאינו לא בנשים ולא בעבדים, הרי מבואר דגם נשים לא יאמרו תורה, וכן ברית אף דלא קיימא לן כרב אלא דלא יצא היינו באנשים דשייכי בהו ברית ותורה, אבל בנשים דלא שייך נראה דלא יאמרנו, וכן מבואר בתוס' ברכות דף כ' ד"ה נשים והגהות אשירי פרק מי שמתו וחידושי רשב"א לשם שכתבו דנשים לא מצו למימר על בריתך שחתמת ועל תורתיך שלמדתנו ועיין בלחם חמודות דף ס"א דיש תימא עליו מדברי תוס' ופוסקים אלו עיין שם. גם על הלבוש קשה מכל זה במה שמסיק דכיון דבנות קיום תורה ומצוות הן יאמרו על תורתיך, ועוד הא עיקר התקנה על לימוד התורה, גם לא נכנסו לארץ אלא בשביל זכות תורה ומצוות דאנשים, ובזה מתורצים נמי קושיית מגן אברהם. גם נראה לי דלשון הכלבו לא אמרו להו משמע קצת דגם עבדים לא יאמרו ברית, וכן משמע לשון רמ"א שכתב נשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה, וטעמא נראה לי דכיון דבזכות שניהם נכנסו לארץ ישראל אם כן חדא לא שייך לא יאמר גם השני, ואפשר דהיינו טעמא דאפילו בחיסר אחד מהן לא יצא ודו"ק. אך צריך עיון לי בחידושי רשב"א דף מ"ב בסברא זו, ומכל מקום נשים ודאי לא יאמרו שניהם, ומכל שכן שאם לא הזכירו אפילו עבדים אין מחזירין:

ז

[ז] [לבוש] דשייכא הכא וכו'. בירושלמי כל דבר שהוא לשעבר אומרו בברכה דלשעבר ודבר שהוא להבא אומרו בברכה שהוא להבא:

ח

[ח] [לבוש] וכן בפורים וכו'. ועיין לעיל במנהגים סימן כ"ט ס"ק ט"ו מה שהקשיתי דברי לבוש דידיה אדידיה ושם יתבאר לדינא, ועיין לקמן סימן תרפ"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.