אליה רבה/אורח חיים/קפב

אליה רבה ‏ אורח חיים קפב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אפילו ביחיד וכו'. כתב מלבושי יום טוב אין זה מפורש בר"ן, גם מהמדקדקין אין נראה כן, עד כאן. אבל רש"ל בתשובה סימן כ"ג וב"ח הסכימו דצריך כוס, גם הסכימו הב"ח ושיירי כנסת הגדולה דאף כשהוא יחיד יקח הכוס בידו דלא כמדקדקים, וכן כתב בתשובת מהר"ם מרוטנברג סימן תק"ז ותשב"ץ סימן ש"ג, וכן כתב מהרי"ו סימן קצ"ג, וכנסת הגדולה כתב דאפשר דמיירי כשנוטלו ואחר כך יניחנו וכן כתב מגן אברהם, ולא דייקי דהא סיים מהרי"ו תשב"ץ, ובתשב"ץ שם מפורש דלא יניחנו דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד ומבואר שם דבכל דינים הנזכרים בסימן קפ"ג צריך ליזהר אף ביחיד. עוד כתב הב"ח דאף המדקדקים לא אמרו אלא ביין דוקא:

ב

[ב] ולא יאכל וכו'. הטור למד זה מהבדלה, והקשה מגן אברהם דשאני הבדלה דאסור לטעום משום אסכרה. ולי נראה דהא בפסחים דף ק"ה אמרינן דמותר לאכול קודם הבדלה כדי שיברך על הכוס וכמו שכתבו הרשב"א בתשובה סימן שמ"ב ותוס' דף ק"ב וגם שאר קושיותיו אפשר ליישבן, מכל מקום אפשר להקל כיון דיש אומרים דברכת המזון אין טעון כוס:

ג

[ג] כוס כלל וכו'. לשון השולחן ערוך ויש אומרים שאינה טעונה אלא בשלושה ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל אפילו בשלושה, עד כאן, וכן צריכין להגיה בדברי לבוש ונחסר מדפוס מתיבת כוס עד כלל ובמקום תיבת אלא צריך לומר אפילו ודו"ק:

ד

[ד] [לבוש] ואם יין מצוי וכו'. ובקראקא אף שהיין מצוי מכל מקום כיון שהובא ממרחק הוי כאינו מצוי, מגן אברהם בשם הב"ח, ולא ראה בשיירי כנסת הגדולה שחולק עליו דכיון שהיין מצוי שם הוי מצוי כתב המרדכי אף במקום שיין מצוי כשיין נלקה באותו שנה הוי כמו אינו מצוי:

ה

[ה] חוץ מן המים וכו'. אף שרוב שתייתן מים, והוא הדין קווא"ס ובארשט אפילו ברוסיא כן כתב הט"ז וכן לוקריץ ששותין בפסח. כתבו אחרונים כששותין מי דבש שקורין מע"ד ושכר ואין יין מצוי יברך על מי דבש שהוא חביב ולא על השכר והוא בכלל שלא יהא שלחנך מלא וכו' ודוקא במקום דמי דבש הוא חמר מדינה, אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי שאר משקין כגון יין תפוחים ורימונים:

ו

[ו] ביוקר וכו'. מכל מקום אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו אם לא שצריך לקדש עליו, מגן אברהם והוא הדין להבדלה:

ז

[ז] לתוך ידו וכו'. היינו שעירה אחר כך לכוס קטן או ששופך מעט שעדיין שם מלא עליו. כתב אבודרהם הלכות הבדלה אם טעמו באצבעו לא פגמו כדחזינן בברכת המילה שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק ומברך עליו:

ח

[ח] אין בכך כלום וכו'. ולעניות דעתי יש לחוש לרשב"א ויש אומרים בסעיף ד' שהביא בית יוסף דאפילו לידו או כלי אחר צריך לתקנו היכי דאפשר, והב"ח שכתב דהכי נהגו עלמא משמע כדברי כן כתב להדיא בפסקי הבדלה, ובזה מתורץ היטב קושיות תוס' בפסחים דף ק"ה ד"ה שמע מינה טעמו וכו' עיין שם דיש לומר דהתם קאי לבית הלל אבל תירוץ תוס' דחוק ודו"ק, ועיין לקמן סימן רע"א ס"ק כ"ג וסימן רצ"ו סק"י:

ט

[ט] מחביות וכו'. ולכתחילה לא יניחה לשתות אפילו מפי הברזא (כנסת הגדולה). כתב הרוקח סימן שכ"ט כל היין שבשולחן כוס של זימון הוא, ונראה דלמדו מפרק שלושה שאכלו בעובדא דילתא:

י

[י] דקמא וכו'. לשון התשב"ץ סימן שי"ג שיין שבתוך הקנקן רבה עליו ומבטלו ופעם אחת בירך על הפגום אף על פי שלא היה יין הרבה בתוך הקנקן ולא היה יכול לומר קמא קמא בטל ובשעת הדחק היה, עד כאן, וכתב עליו בעל הגהה ומיהו נהגו העולם להוסיף מעט מים או יין עד כאן לשונו, וכן כתב הכלבו דף ל"ה. ולעניות דעתי דרצה לומר דכיון שנוהגין העולם להוסיף מעט מים ובמעט זה חשבו לו לתיקון הוא הדין כשמחזיר הכוס פגום לקנקן אף שיש רק מעט בקנקן זה הוא תיקונו. וזה נראה לי הטעם של מהר"מ מרוטנבורג שכתב דלא מהני מה ששופך לתוכו מעט יין שאינו פגום משום דסבירא ליה כתשב"ץ כמו שכתב הטור משמו דדוקא ברובו בטל, אבל להגהות תשב"ץ מהני תיקונו בין ששופך לתוכו מעט יין או שופך הכוס לקנקן שיש בו מעט יין, וכן נראה לי ברור פירוש מהר"ם מ"ץ שהביא הב"ח. ולפי זה השולחן ערוך ולבוש לא כיוונו יפה דבכאן פסקו לדברי תשב"ץ, ובסעיף ז' פסקו לדברי הגהות גם דלא כרש"ל וב"ח ואחרונים שהבינו דלמהר"מ אם שפך מכוס לקנקן הכל נעשה פגום ולכך החמירו דישפוך תחילה מעט מקנקן לכוס פגום ואחר כך מערה הכל כל מה שבכוס במעט מעט לקנקן כדי שיתבטל עיין שם כי לעניות דעתי אין צריכין חומרא זו:

יא

[יא] מים וכו'. היינו כשאין מתקלקל על ידי המים עד שאין ראוי לשתיה, והוא הדין בשאר משקין ולאו דוקא מים ועיין לקמן סימן רע"א ס"ק כ"ג מזה:

יב

[יב] ובשעת הדחק וכו'. מיירי שאין לו אלא כוס קטן פגום, אבל אם יש לו כוס גדול פגום יערה אותו לתוך כלי קטן, ובלבד שמחזיק רביעית, גם מיירי שכבר נמזג במים, ואם ימזוג עוד יתקלקל:

יג

[יג] [לבוש] מכוס שאינו וכו'. פירש הב"ח דוקא כשיש בכוס יין או מים שאינו פגום רביעית:

יד

[יד] [לבוש] של שטות וכו'. זה לשון עולת תמיד אשתמיט בלבוש שכן מבואר בשם הר"מ מינ"ץ, עד כאן, שכיוון למה שכתב הב"ח בשם הר"מ מינץ הטעם דכיון דקרי ליה בשם פגום הוי כמו פגימת המזבח וסכין של שחיטה דמהני סתימות הפגימה. והב"ח כתב דאיכא סמך מקרא דגורן ויקב שהגורן ממלא ומתקן היקב, ומשמע דבהרבה פירורין לא מהני דהקריבהו נא לפחתך, ועוד דהא צריך הדחה מפנים משום שיורי פת כדלקמן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.