אליה רבה/אורח חיים/קפג

אליה רבה ‏ אורח חיים קפג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שיורי וכו'. פירוש ששרה בו פת והוא הדין כשקנחו במפה שרי, מגן אברהם. וטוב להדיח אפילו כשאין בו שיורי פת אם לא שהוא נקי וצח, משום הקריבהו נא לפחתך. כתב ברכות מהר"ם לא יטול הכוס בבתי ידים רק יסירם קודם, ועיין ס"ק ז':

ב

[ב] באלו הארצות וכו'. והבית יוסף כתב שנוהגין כן במדינותו אף שאין היינות חזקים כי יש בזה סוד הקבלה ועוד טעמים אחרים עיין שם. ועוד מצאתי להגאון מורינו הרב ליווא בספר נתיבות עולם דף מ' דאף במדינות אלו צריך שיתן לתוך כוס יין מעט מים משום שיין הביא יללה לעולם וכאשר מחבר היין למים אין היין מוכן עוד לילול אלא לברכה וכך יש לנהוג, עד כאן:

ג

[ג] לשם ברכה וכו'. כי חי פירוש בלשון אשכנז פרי"ש, וכתב רי"ו יוציאנו מהחביות מיד סמוך לברכה ואם כן נמי תשלח לחנוני לקנות סמוך לברכה כדי שיהיה ח"י מגן אברהם וטירחא הוא:

ד

[ד] מלא על גדותיו וכו'. אף שנשפוך קצת כשאוחזו בידו ויש שאין ממלאין אותו כל כך מטעם זה שנאמר ומלא וגו'. בש"ס למד עוד מזה שנוחל שני עולמות, ופירש בלחם חמודות דף מ"ה דים הוא מעריבו ודרום הוא יום שנאמר הולך אל דרום, ופירש רש"י לעולם ביום, ועולם הזה נמשל ללילה ועולם הבא ליום, עד כאן. והכלבו תירץ דשכר עולם הבא לא צריך קרא, אבל להודיע שכרו בעולם הזה הוצרך הכתוב:

ה

[ה] שלם וכו'. לשון הכלבו דף כ"ד לא פגום ולא נשבר, עד כאן. משמע דאפילו שבר מעט לא, וכן משמע ממהרי"ל שכתב לאסור בכלי שנפגם ונשבר קצת בשפתו, מיהו אפשר דפגום שיש בו חסרון מעט כדי חגירת ציפורן בעינן דהא אמרינן בריש פרק על אלו מומין דאין פגם בלא חסרון, מיהו בסדק מבואר שם דפוסל אף בלא חסרון. ואל תשיבנו דאין לדמות מומי קרבנות לזה דהא כתב בספר תורת חיים דף ע"ב דלהכי בעינן כלי שלם דומיא דמעשה מזבח עיין שם. כתב מהרי"ל דאף בנשבר בסיסו יש להקפיד, ומפרש שיירי כנסת הגדולה אף שיכול לעמוד בלא סמיכה ודלא כעולת תמיד, וכל זה בדאפשר אבל באי אפשר יש לברך ברכת המזון אף על כוס שבור כן נראה לי דלא עדיף מכוס פגום ובשיירי כנסת הגדולה מסתפק. גם נראה לי כשאין קפידא לברך בכיסוי של כוס וקנקן, ולא דמי לנטילת ידים לעיל סימן קנ"ט דהתם בעינן כלי הנעשה מתחילה לקבלה, מכל מקום בדאפשר בריווח יש להקפיד:

ו

[ו] [לבוש] בלא יו"ד וכו'. תימא לי על הלבוש דבאמת כתב ידכם בלא יו"ד בתפילין סימן קל"ד. ונראה לי דדריש ליה הש"ס מהנקודת שנקוד היו"ד בשב"א ודל"ת בציר"י, ואי היה משמע חדא ידא היה הנקודה היו"ד בסגו"ל והדל"ת בשב"א, והטעם כדי להראות חביבות קבלת הכוס ואחר כך יחזיק ביד אחת כדי שלא יהא נראה כמשאוי עליו:

ז

[ז] שמאל תחת וכו'. והב"ח השיג בזה על רמ"א דמשמע בבית יוסף דהוא הדין אם תופס הכוס בימין באמצע גבהו ומשים השמאל תחת הכוס, עד כאן. ולעניות דעתי דעת רמ"א כמו שכתב השל"ה דף קיבלתי להניח הכוס על כף הימין ואצבעות זקופות ודלא כאותן שנוהגין לאחוז הכוס דהיינו שאצבעות מקיפות את הכוס, עד כאן. ואם כן על כרחך מיירי הבית יוסף כשמניח השמאל תחת יד ימין ולא תחת הכוס דהא הימין תחת הכוס. כתב מגן אברהם על דברי של"ה הנזכר לעיל זה לשונו, וכן משמע בזוהר בראשית, ומכל מקום אינו מוכח כל כך דיש לומר דיקיפים באצבעותיו בדרך אחיזה, עד כאן. אבל בתשובת בית יעקב סימן קע"ד כתב כשאוחז בדופני הכוס כמו שמנהג לרוב בני אדם הוא איסור דהוי חציצה בין היין ובין ידו אלא יעמוד הכוס על חמישה אצבעות כמו שכתב בכתבי האר"י בסוד ה' עלין דסחרין וכו' או יאחוז באוגני כלי ומייתי ראיה מתוס' סוכה דף ל"ז גבי לולב עיין שם, ובאמת לאו ראיה דיש לומר דחכמים שתיקנו מתחילה לברך אכוס הכי תיקנו שיהא הכוס ביין ולא שייך בו חציצה, ועוד דהב"ח וט"ז סימן תרנ"א פירשו דברי תוס' דמותר לאחוז בדוחק בזה אין בו ממש, דלא כעולת תמיד שכתב דפליג על רמ"א, מיהו הט"ז תמה על רמ"א שפסק כשבלי הלקט נגד הטור להקל. ולעניות דעתי כיון דעיקר דין דלא יסייע הוא איבעיא דלא איפשטא, ומצאתי כתב כיון דשבלי הלקט כתב דלא מיבעי כשאינו נוגע בכוס הוי כמו ספק ספיקא וקל להבין, ומכל מקום אין להקל אם לא לצורך כמו שכתב התוס' בכוס גדול. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא ברכת המזון צריך לומר בשמחה גדולה, ויאמר למנצח בנגינות אלוקים יחנינו וגו' ואחר כך אברכה את ה' הפסוק סוף דבר הכל נשמע וגו', ואחר כך תהילות ה' וגו' ואנחנו נברך וגו', ונוטל בב' ידיו ויניחם בימין באופן שיהיה הכוס על חמישה אצבעותיו שלו על גבוהים ממש ויתן עיניו בכוס בכל ברכת המזון, ואם אין לו כוס ישים ידיו ימינא על שמאלו כנגד החזה ויסגור עיניו עד שיגמור כל הברכות עוד כתב דקודם שיניח הכוס בימינו יאמר וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה':

ח

[ח] מותר מזה וכו'. לא מן השם הוא זה דאם כן אמאי מותר להתחייב למיעבד הכי, אבל הטעם דמסייע אין בו ממש כמו שכתב בית יוסף:

ט

[ט] בו עיניו וכו'. להראות לחשוב שהותר לו לשתות יין לצורך מצוה ולברך עליו את השם וכשיהיה בליבו כך לא יצא להשתכר ואבודרהם הלכות שלוש סעודות, משמע מלבוש שיראה בכוס דומיא דמסובין ואין כוונתו שיראה לתוך הכוס. ומהאי טעמא נראה לי דהשמיט מה שכתב רמ"א על זה זה לשונו, ועל כן אין לוקחין כוס שפיו צר שקורין קלו"ג גלא"ז עד כאן לשונו ודו"ק. ובדרכי משה כתב עוד טעם בשם הר"א משום דאי אפשר לגמוע הרבה ביחד ורבא גמע גמוע משום חיבוב המצוה, עד כאן. אבל מהר"ש אידלש בסוכה דף מ"ט פירש דלשון גמיעה הוא לגימות דקות ואולי דלהכי לא כתב רמ"א טעם הר"א בהגהות (שולחן ערוך). שוב ראיתי שגם הט"ז ומגן אברהם השיגו על רמ"א ומתירים לברך בקלו"ג גלא"ז כשאי אפשר בקלות באחרת:

י

[י] לאשתו וכו'. כדי שתתברך, וכתב הפרישה, ומהאי טעמא נתפשט המנהג קצת שלא לשתות בין איש לאשתו. כתב מגן אברהם דבסוף פרק שלושה שאכלו משמע אפילו לא אכלה עמהם משגר לה, ועיין בפירוש רש"י וירא גבי שרה:

יא

[יא] [לבוש] שמאל לימין וכו'. כתב מלבושי יום טוב אפילו בכוסות גדולות ובשבת חנוכה וראש חודש, עד כאן. ולמד הנחלת צבי מזה דאף בכוסות גדולות צריך להגביה טפח ודלא כקצת שאומרים שאין מגביהין כיון שאין יכול לתת עיניו בו ולפי מה שכתבתי בס"ק י' שיתן עיניו בכוס ולא במה שבתוכו פשיטא דאין חילוק:

יב

[יב] משהתחיל המברך וכו'. פירוש דקילו מהמברך זה רשאים להשיח עד שיתחיל המברך ומכל מקום כתב להחמיר מאחר שר"י ורי"ו מחמירין:

יג

[יג] והמברך עצמו וכו'. אפילו בתוך הברכה דדוקא השומעים אינם יוצאים לפי שכשדיברו דילגו לשמוע מהמברך מה שאין כן כשהמברך משיח שאז אינו מדלג כלום, ולפיכך אפילו אם באותו פעם שחו גם השומעים יצא, מלבושי יום טוב ולחם חמודות:

יד

[יד] [לבוש] לחזור ולברך וכו'. פירוש כל אותו הברכה, ודוקא אם לא שמעו במה שהוא מעיקר הברכה ולא מה שהוא משום שופרא דלישנא בעלמא כן כתב עולת תמיד. וגדולה מזו מצאתי בספר החינוך דף קס"ט עזרא ובית דינו תיקנו הברכות ואין ראוי להוסיף או לגרוע בנוסח שלהם, ומכל מקום בדיעבד מי ששינה או ששכח קצת מנוסח הברכה כל זמן שהזכיר עיקר משמעתו ואמר חתימתה כתיקונה אין מחזירין אותו, עד כאן. אך צריך עיון במה שכתב אותו הברכה הא בסימן קפ"ח סעיף ז' דכל שלוש ברכות חשובות כאחת, ועוד הא כתב מגן אברהם נראה לי דאם שח במזיד חוזר לראש כדלעיל סימן קי"ד סעיף ז', עד כאן, משמע לראש ברכת המזון, ודוחק לחלק גם דין זה דשח במזיד צריך עיון לי בתרומת הדשן סימן י':

טו

[טו] יאמר בלחש וכו'. והב"ח מסיק שלא יברך רק צריכין לשמוע ולהבין עיין שם. ונראה לי דוקא כשמבינים בלשון הקודש דאם לא כן לכולי עלמא טוב לברך לעצמן כדמשמע סימן קצ"ג סעיף א', והיינו שדקדק הב"ח וכתב לשמוע ולהבין. והנחלת צבי בסימן קצ"ג כתב שטוב שישמע מפיו ולברך אחריו כל מילי ומילי, עד כאן, וכן משמע בדרכי משה, מיהו כשאין מבין בלשון הקודש נראה לי דאין צריך לכך כדאמרינן:

טז

[טז] באימה וכו'. כתב של"ה דף פ"ב ראיתי מהמדקדקים נזהרים לשום בגד עליון בשעת ברכת המזון כמו בשעת התפילה ומנהג טוב הוא ובפרט כשיש זימון, עד כאן וכן כתב הב"ח. עוד כתב דישים גם הכובע על ראשו ולא יברך במצנפת קטנה אפילו ביחיד. כתב הבית יוסף כתב ארחות חיים אבל מיסב מתעטף ומברך, נראה מכאן שיכול לברך כשהוא מיסב עד כאן לשונו. ונראה דלא פסקו בשולחן ערוך משום שהוא נגד הש"ס סוף פרק שלושה שאכלו דקאמר הילכתא בכולהו יושב ומברך. וצריך עיון שגם באבודרהם ראיתי שכתב כארחות חיים, וכתב שהוא ירושלמי משום שמתעטף רשאי להסב. מיהו מצאתי בסמ"ג דף ק"י שהביא לירושלמי וכתב עלה בש"ס שלנו פוסק בכולן יושב ומברך, אלמא דאין חילוק בין מתעטף, ואין הלכה כירושלמי זה וצריך עיון:

יז

[יז] מהלך וכו'. וכל שכן שמברך כשהוא רוכב:

יח

[יח] [לבוש] לטוב עין וכו'. פירש רש"י שונא בצע, וגומל חסד בממונו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.