חיי אדם/א/מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם א מו

כלל מו
דין מים אחרונים וכוס של בהמ"ז (סי' ק"פ קפ"א קפ"ב קפ"ג)

א יזהר כל אדם ליטול ידיו קודם בהמ"ז וזה נקרא מים אחרונים ואין צריך ליטול אלא עד פרק ב' מן האצבעות דהיינו ב' פרקים שלמעלה מזה לא יגיע הלכלוך מן המאכל וישפיל ידיו כדי שתרד הזוהמא והמברך הוא נוטל בראשונה עד ה' ואם המסובין רבים מתחילין מן הקטן ונוטלין דרך ישיבתן ואין מכבדים במים אחרונים וכיון שמגיע לחמשה האחרונים יטול המברך תחלה (סימן קפ"א):

ב אם אין לו מים מותר ליטול בכל מיני משקים ובכל מינו מים אע"פ שפוסלין לנט"י ולא ירחץ במים חמין שאין מעבירין הזוהמא (שם):

ג אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי מפני שרוח רעה שורה עליהן ואם אין לו כלי מותר ליטול תחת השולחן במקום שאין עוברים בני אדם. ולכתחלה יעב ידיו קודם שיברך (שם):

ד אין להסיר המפה והלחם עד אחר ב"המז. וצריך שיהיה הפת מונח על השולחן בשעת ב"המז אבל לא יביא פת שלם ואם מונח פת שלם המיקל ואינו מסירו לא הפסיד דדוקא לכתחלה אסור להביא דנראה כעורך שלחן לעבודת כוכבים אבל אם כבר מונח מותר ונוהגין לכסות הסכין בשעת ברכת המזון או להסירו (סימן ק"פ):

ה אם המסובין הם ג' חייבים לברך ב"המז על כוס אם הוא באפשר על היין מצוה מן המובחר ואם אין לו יברך כי לשאר משקין שהם חמר מדינה ששותין באותו מקום. ובשעת הדחק אף על (קוואס) שהוא שתיית עניים בכל השנה אבל לא על יאגדע קוואס או עפיל קוואס וכ"ש לאקריץ (סי' קפ"ב):

ו הכוס לא יהיה פגום ואם הוא פגום יכול לתקן במעט שאר משקין שנותנין לתוכו ואפילו על ידי מים ובלבד שלא יהיו פגומים (שם):

ז הכוס שמברכין עליו צריך שיהיה שלם ואפילו אם נשבר הבסיס שלמטה פסול ואפילו פגימה בשפת הכלי פוסל אם חסר כל שהוא וכן נסדק אפילו לא חסר אם לא בשעת הדחק. וטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ כדי שיהיה נקי ויהיה מלא ומקבלו בשתי ידיו ולא יחזיק אותו בשתיהם אלא נותנו בימינו ומגביה טפח מן השולחן כדי שיראו אותו כל המסובין ולא יסיח דעתו ממנו ולכן יסתכל בו תמיד ואיטר יד יקח בימין דידיה שהוא שמאל כל אדם (סימן קפ"ג):

ח משנתנו הכוס למברך לא ישיח המברך וכן המסובין ראוי שלא ישיחו ומכל שכן שאסור להפסיק בשום דבור בשעת ברכת המזון ויקדימו לסיים כל ברכה קצת קודם המברך כדי שיענו אמן (שם):

ט אחר ברכת המזון יברך על כוס שבירך עליו ויטעום המברך כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית עכ"פ. ומצוה שישתה רביעית שלם כדי שיוכל לברך ב"א ומשגרו לאשתו אפילו לא אכלה עמהם (ססי' ק"צ):

י אף על גב דבקידוש י"א דלא מהני שתיית אחרים אלא דוקא המקדש צריך לטעום כדלקמן כלל ו' בהלכות שבת בדין קידוש אבל בשאר דברים לכ"ע אם אין המברך רוצה לטעום יטעום אחד מהמסובין כשיעור ול"נ דהטועם הוא יברך כמ"שכ המ"א ואין שתיית ב' מצטרפין ומ"מ מצוה שיטעמו כל המסובין. ובדיעבד אם שתו בין כולם מלא לוגמא יצאו (שם):

יא גדול מברך ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי ואם הגדול מוציא ליחה שקורין (הוסטין) יברך אחר והני מילי שאין שם אורח אבל אם יש שם אורח מברך האורח אף על פי שבעל הבית הוא גדול ממנו כדי שיברך לבע"הב [א] ואם בעל הבית נותן הכוס לאורח לברך ואינו מברך מקצר ימיו דכתיב ואברכה מברכיך וזה לא רצה לברך לבעה"ב. ואם הבעל הבית רוצה לוותר על ברכתו ולברך בעצמו או לאחר שמשלם לו בעד מזונות דזה אין צריך לברך לבעל הבית רשאי (ר"א):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.