אילת השחר/שבת/קמ/ב

אילת השחר שבת קמ ב

דף ק"מ ע"ב

קניא ממנה אסור. ופירש"י דלהסקה קאי. ועיין משנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ס"ה) דגם עץ בעלמא אם יחדו לכך אינו מוקצה ושרי להוציאו. ולפ"ז בעצים שנותנים בנעלים מותר להוציאם ולהכניסם שמיוחדים הם לכך. אבל הניירות שנותנים בנעלים חדשות הוו מוקצה, שאינם עומדים לשימוש, ומיד כשמשתמשים בנעלים זורקים אותם.

האי כישתא דירקא אי חזיא כו'. צ"ב מה החידוש בזה, הרי פשיטא דאם ראוי לבהמה אינו מוקצה, ואם אינו ראוי לבהמה הוי מוקצה, והנה מהכשות עושים שכר כמבואר בב"מ (דף מ"ב ב'), ופשוט דמה שראוי לעשות ממנו שכר אינו מפקיע ממנו שם מוקצה, דעתה אינו ראוי כמות שהוא.

תליא דבשרא שרי. ופירש"י דנאכל חי באומצא. והנה בזמנינו אין דרך בני אדם לאכול בשר חי, [אבל דגים פעמים טועמים ממנו כשהוא טחון לפני בישולו [כדי לדעת כמה תבלין ליתן], וא"כ היה צריך להיות שאינו מוקצה, ואע"פ שאין אוכלין ממנו כמויות גדולות, מ"מ מחמת שטועמים ממנו לפעמים חל עליו שם מאכל, וכדמצינו כעי"ז בביה"ל (סי' ש"ח ס"ו) לענין גרעיני תפוחים].

בר בי רב דזבין ירקא. הא דנקט בר בי רב, משום שרובם עניים, ואה"נ שעצה זו צריכה לכל מי שעני, ועוד אמרו ששקד על תקנת הת"ח העניים יותר משאר עניים, ברם להלן א"א לפרש כן, שאמר דבר בי רב שאין לו ריפתא לא לבצע, שאינו בוצע בעין יפה, ומה זה ענין לבר בי רב יותר משאר עניים, ואפשר שת"ח ישמע לנו, משא"כ שאר עניים עמי הארץ. ועיין מאירי ומהרש"א.

ליזבין אריכא כו'. יל"ע אמאי כל אלו הדברים אינו סתירה ל"בטחון", דאם בוטח בקב"ה למה צריך להשתדל להרויח עוד מעט ירק, ובאגרת הגר"א כתב לאשתו שלא תצא לשוק לקנות, אלא תשלח שליח, אפי' שיעלה הרבה יותר יקר, משום היד ה' תקצר וכו', והיינו שהבוטח בה' אין לו לעשות שיקולים איך ירויח יותר, אמנם שם הוא מפני החשש שעלול להיות כשתצא לחוץ, וכמו שאמר שם שעיקר הגדר הוא בבדידות שלא תצא מפתח הבית לחוץ פן תכשל בלה"ר וכו'. ויל"ע למה לא חשש כן על השליח שיכשל בזה.

לא ליבצע בצועי. ופירש"י לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו ולאחר שעה מעט מפני שאין לו דרך שביעה, אלא יצרף ויאכל יחד. יל"ע שהמשנ"ב (סי' קנ"ז סק"ד) כתב שעדיף לאכול ב' פעמים ביום, מאשר סעודה אחת ביום שימלא בה כריסו, ולמה כאן אמר לאכול הכל בבת אחת. [ואמרו די"ל דכאן הי' כדי שביעה אבל עדיין פחות משיעור שימלא כריסו].

האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי. יל"ע דהרי אמרי' בפסחים (דף ג' ב') דשעורים הוא מאכל בהמה, ולמה יאכל אדם מאכל בהמה, ועיין רמב"ם (דעות פ"ד ה"ט) שלחם שעורים הוא מאכל רע לגוף, ולמה יאכל מאכל המזיק.

ובב"מ (דף ק"ז ב') אמרי' שפת שחרית וקתון של מים מבטל פ"ג חלאים, ופירש"י למי שאין לו יין, ומבואר שכיון שיותר בריא עדיף לשתות יין, אע"פ שיכול לשתות מים, והנה בגמ' כאן מסיק ולאו מילתא היא, ולא נתפרש אי קאי רק על מילתיה דר"פ שבסמוך, או גם על מילתא דרב חסדא, ועיין רש"ש. וגם הגמ' דב"מ אפשר דקאי לפי המסקנא דהכא דלאו מילתא היא.

עבר משום בל תשחית. אינו מובן מה שייך כאן בל תשחית, וכי משחית איזה דבר. ואפשר שעובר בבל תשחית שעולה יותר כסף ומפסיד כסף לחינם. ואיסור בל תשחית הוא אפי' בפרוטה אחת, וגם למי שהוא עשיר גדול, כמש"כ רבינו יונה בשע"ת (ש"ג סי' פ"ב).

לא לישדר מאניה לאושפיזיה כו'. והיינו שילבנו בעצמו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א