אילת השחר/שבת/קמא/א
ואם היה מאכל בהמה. והיינו כשיש לו בהמות, או שבהמות מצויות שם בעיר, אבל כשאין בהמות מצויות הוי מוקצה, עיין שו"ע (סי' ש"ח סכ"ט) ומשנ"ב (שם ס"ק קי"ט).
ושל כובסין לא יגע בו. ופירש"י שתוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה. מבואר שדבר מהודק יש בו סתירה, ויל"ע דלפי"ז יהא אסור להניח תפילין של ראש ולחולצן בשבת, דהא צריך להדקן (משנ"ב סי' כ"ז ס"ק ל"ו), וההידוק וההסרה הוי כבנין וסתירה [ובשו"ע סי' ל"א הא מבואר דאסור להניחם בשבת ויו"ט רק משום שהם עצמם אות ואם מניח בהם אות אחר הוי זלזול לאות שלהם, ויש אופנים דמותר עי' משנ"ב שם], ואפשר דבאדם לא שייך לומר שההידוק והפירוק הוי כבנין וסתירה.
כיון דמשני אפי' טובא נמי. עיין ב"י (סי' שכ"א) בשם שבלי הלקט שפירש דטחינה בקתא דסכינא הוי שינוי כ"כ גדול שאפי' מדרבנן אינו אסור, ובהא גופא פליג רב יהודה וס"ל דבזה לחוד אין די להתיר לכתחילה, אלא בעי שינוי נוסף שיטחון חדא חדא.
לינגיב נפשיה ברישא והדר ליסליק. עיין שעה"צ (סי' שכ"ו סק"י) שדקדק מלשון הגמ' שצריך להתנגב קודם שיוצא מהנהר [וכ"ה בחי' הר"ן], אבל הרי"ף והרא"ש כתבו שיתנגב ביציאתו מהנהר.
בנין חקלאה הוא. היינו בנין גרוע של בעלי הכפריים (משנ"ב סי' ש"ב ס"ק כ"ח), וצ"ע אטו בנין בעלי הכפריים אין שייך בהם בנין, הרי סו"ס בנה בית. ובשיטה להר"ן פירש דכיון שאין בו אלא איסור דרבנן, כל שאינו מתכוין שרי, וכ"כ הריטב"א, וצ"ע למה אסור רק מדרבנן, הרי סו"ס בנה בית. ועכ"פ מבואר דבנין חקלאה שהוא עראי אין בו מדאורייתא איסור בונה כלל, כיון שאינו דרך בנין אע"פ שמבטל ליה שם, והנה החזו"א (סי' נ"ב ס"ק י"ג) אוסר לתלות תמונה [סדין המצויר] על הקיר אם אין דרך להסירם ומבטל ליה התם, משום בונה, ולכאו' מוכח דעצם הביטול חשיב בנין ואע"פ שאינו עושה "כותל", [וגם אינו מתכוין שיהי' כותל] ולמה בטיט אין איסור זה שמבטל ליה לכותל. והי' אפשר לומר דכל מה שהביטול לכותל חשיב ליה כבונה הוא רק בדברים שבונים בהם כגון עץ וכדו', אבל בטיט שאין בונים בו אין איסור. [ואפי' סדין המצוייר דמיירי בו החזו"א עשוי למחיצה], ולפי"ז תמונה העשויה מנייר מותר לבטלו לכותל, דאין עושין כותל מנייר.
והנה רבא לא הקשה אהא דמתיר בקרקע דיש לחוש לאשוויי גומות, דע"ז אינו יכול להקשות שרב יהודה לא חשש שמא יבא להשוות גומות, ורק מקשה אהא דפשיטא ליה שבבנין אסור משום בונה, וזה אינו, דהוי בנין חקלאה.
מכסכסו מבפנים. הא דבניקוי בגד אין בו איסור של בורר, משום שהלכלוך לא נעשה חלק מהבגד, ולא דמי לירק המלוכלך בעפר שאסור לרוחצו (משנ"ב סי' שי"ט ס"ק כ"ח) דשם הוא דבוק היטב.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |