חתם סופר/שבת/קמ/ב

חתם סופר שבת קמ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בר בי רב דזבין ירקא וכו' כל הנהו צריכים ביאור רחב מה תועלת בזה ולמה דוקא בר בי רב גם המהרש"א בח"א לא פי' בכאן כלום. הנראה לנו בעז"ה. עיין מה שפירש"י בחומש עץ ארז ואזוב אם הגביה עצמו כארז ישפיל עצמו כאזוב וכן אמרו ז"ל ומנחליאל במות ומבמות הגי נמצינו למדין כי כך היא המדה כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו ואם אח"כ מתגאה הקב"ה חוזר ומשפיל אבל אם משפיל עצמו יותר כדרכן של צדיקים כל עוד שמשפיע להם טובה משפילים עצמן יותר כמו שדרשו ז"ל אפסוק לא מרובכם מכל העמים וכו' השפעת טובה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר וכו' א"כ הקב"ה מאריך טובתו לנצח. והיינו טעמא דהלל שהי' עניו ביותר וקבל הנשיאות מבני בתירה שנראה קצת גאות חלילה אבל אדרבא שאז יכול יותר להראות ענוותנותו שאחר שהשפיע לו ה' טובה יתירה השפיל עצמו והיינו האי בר בי רב דזבין ירקא שקונה לו מדות עניוות דוגמת אגודת אזוב הנ"ל ליזבן אריכא לשון גדולה כמו ריכא ובר ריכא (וכמו שמואל שנקרא אריוך עיין לעיל דף י"ג רשי' ד"ה שמואל קרי אריוך וכו') מאי הוה כישא כי כישא שיהי' לאחר שעלה לגדולה כמקדם ואורכא ממילא פי' ממילא יאריך ימים על ממלכתו:

והאי מאן דבעי למיזבן קניא היינו מדת הסבלנות לעולם יהי' אדם רך כקנה וא"ל יהי' קשה כארז ליזבן אריכא כנ"ל שבלא"ה אינו ניכר כיון שאין לו מה לעשות ואי יהי' אח"כ טונא כי טונא פי' נושא עליו משא הציבור ולהיות להם עבד ולא מושל עליהם ואורכא ממילא יאריך ימים על ממלכתו כי בלא"ה אוי לרבנות שמקברת את בעליה:

מיהו מצינו בב' מקומות אין העניוות טוב כל כך הא אמרי' לקמן קמ"ה ע"ב ת"ח שבבבל שאינן כל כך בני תורה כמו ת"ח שבארץ ישראל וגם מתגוררים בארץ נכרי' ואינן בני מקומן לכן מצויין בבגדים שיתכבדו בעיני הבריות והיינו דקאמר האי בר בי רב דלא נפישא לי' ריפתא לחמה של תורה לא ליכול ירקא עניוות כנ"ל כיון דבלא"ה גריר מתגורר בארץ נכרי'. עוד אמרו ז"ל נהוג נשיאותך ברמה וזרוק מרה בתלמידים וא"א להצליח בלימוד התלמידים אם אינו נוהג ברמה וכן אמרו לעיל למ"ד ע"ב כל תלמיד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה ע"ש והיינו דקאמר בעניותא לא אכלי ירקא כשהייתי עני בתורה כנ"ל ובעתירותא כשעולה לגדולה להרביץ תורה משום באתרא דעייל ירקא ענוותן ליעול בשרא וכוורא בתמי' היינו סעודת התורה ומובן ודו"ק:

בר בי רב דלא שכיח לי' ריפתא לא ליבצע ביצועי עיין פירש"י אוכל השתא מעט פת ולאחר שעה מעט פת תוכחת מוסר לגאוני הזמן בלא לב ולב ידברו ויפתוהו בפיהם אלף שעורים בכל זמן לא יספיק להם מהטעם לפי שאינו מעמיקין עצה להגדיל תושי' ועוד כת אחרת רעה מהם מדלגים כעין פסחי' ועורי' מקפצי' על ההרים מבלים זמן זמנים טובא בלי לימוד מסכתא כלל כ"א מעט במסכתא זו ומעט בזו והואיל ולא שכיחא לכו ריפתא לא ליבצע ביצוע כ"א לקבוע כסדר מסכתא א' ולהעמיק בה כדי שביעה:

האי בר בי רב וכו' לא ליבצע דלא עביד בעין יפה וכו' רש"י לא פי' בכאן כלום עיין במס' ברכות מ"ו וברמב"ם פ"ז מהל' ברכות הלכה ב' ג' המתבאר שם דלעולם בעה"ב בוצע שיבצע בעין יפה אבל אם כולן בעלי בתים לעצמן או כולן אורחים ואוכל כל א' מפתו הגדול בוצע וע"ז הזהיר ר"ח כאן אם כל המסובין שווין ומכבדין לבר בי רב לבצוע כי הוא הגדול אפ"ה אם א"א לו לבצוע בעין יפה לא יבצע:

היוצא ממנו לדעת מוסר נראה כן בש"ס דנדרים אמרו משה שלמד תורה עם כל ישראל נהג בו טובת עין נמצינו למידין שכל הלומד ברבים מקרי טוב עין ומאן דלא חכים כולי האי לא יעשה כן שאינו יכול לפרק כל הקושי' כמו שאמרו לעיל קי"ד ע"א איזה ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור ששואלין דבר הלכה בכל מקום ואומרה אפי' במס' כלה ע"ש בתוס'. וכיון שהתורה נקראת לחם לכן בא במשל מי שלומד ברבים כמי שבוצע ונותן מפרוסתו לאחרים אבל מאן דלא שכיחא לי' ריפתא לא ליבצע משום דלא מצי למיעבד בעין יפה כנ"ל עין יפה ואמר מעיקרא לא הוה בצענא כנ"ל עד דשדאי ידי בכולי מנא ואשכחי בי' כל צרכי היינו בכל מקום אפי' במסכתא כלה כנ"ל:

האי מאן דאפשר לי' למיכל נהמא דשערי וכו' לא קאמר הכי בר בי רב דאפשר כמו בכולי שמעתא היינו טעמא משום דבר בי רב בודאי לא אפשר לי' בנהמי דשערי שפת חיטין יפה לזכרון וכן רב פפא בשיכרא מה"ט לא קאמר בר בי רב משום דחמרא וריחנא פיקחין וצריך בר בי רב לשתות מעט אם אפשר לו ולרן קאמר נמי בר בי רב דלא שכיח לי' משחא רמשי במי' דחריצי דוקא אי לא שכיח לי' משחא אבל בלא"ה לא משום דהאי מישחי היינו שמן ערוב ומבושם כמבואר בברכות והוה בכלל ריחני:

וע"ד הלצה ע"פ מה שנראה לי שנולד לן זה מנהג לחדש חידושים יותר מדאי וכל א' בונה במה לעצמו זה בכה וזה בכה אפשר לחפש לן זכות שגזרו כן גאוני קדמונינו ז"ל שראו שכחה שגוברת בעו"ה בעולם וא"א לאוקמא גירסא אכן ע"י החידושים בכל דף ועמוד עי"ז זוכר הכל ומילתא דתמיה מידכר דכירא והנסיון מעיד לנו ע"ז ויודע אני בעצמי. וא"כ אף אם החידוש אינו נכון כ"כ מ"מ מועיל לשכחה כנ"ל. ואפשר שזהו פי' הש"ס אנן כאצבע בבירא לשכחה ומוסיף אידך ואנן כאצבע בקירא לסברא. שלכאורה אין זה מענין הראשון אכן לפי הנ"ל א"ש שבתחלה הי' כאצבע בבירא לשכחה מ"מ הי' אפשר להועיל ע"י חידושי' אבל עכשיו אנן כאצבע בקירא לסברא ג"כ ומה לעשות עוד. וידוע ששמן זית מחזיר תלמודו של עי"ן שנים כמבואר סוף הוריות ע"ש הא קאמר האי בר בי רב דלית לי' מישחא היינו זכרון הנקרא ע"ש שמן זית נימשי במים דחריצי בתורת החריצים הידועים בזה"ז חרוץ ושנון ודו"ק:

בר בי רב דבעי למיזבן אומצא ליזבן אונקא דאית בי' תלתא מיני בשרא מבואר ע"פ מה שאמרו ז"ל לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד וכ' בתוס' שם הלומד ש"ס בבלי יוצא ידי כולם. שבלול במקרא במשנה ותלמוד. בבל קרי אונקי ע"ש בן אדם האנק בשברון מתנים האמור בגלות בבל גם נקרא בית השחיטה בעו"ה גם מרומז בצוואר חורבן בהמ"ק כפירש"י בחומש על פסוק ויוסף בכה על צואריו וע"ש צוארך כמגדל השן וע"ז אמר האי בר בי רב דבעי' למיזבן אומצא אומץ בתורה ליזבן אונקא ש"ס בבלי שבלול משלשתן דאית ביה תלתא מיני בישרא כנ"ל ודו"ק:

האי בר בי רב דבעי למיזבן כותניתא וכו' היינו שרוצה להתחבר עם חברים טובים היינו כותניתא כיתא נאה ליזבן מדנהר אבא ביישנים גומלים רחמנים דלא כמנהג עולם כל המתחצף יותר מתכבד יותר וכל דאלם גבר אבל לא תשגיח באלו כ"א מדנהר אבא מבני אברהם ביישנים וכו. וליחוורה כל תלתין יומין היינו לחוורין לשון לבן ילבין חטאתיו אחת לשלשים יום כמבואר בס' יוסף אומץ שהי' החברים מוכיחים זא"ז כל ער"ח ויקיים לו מדותיו כל תריסר ירחא שתא ויבוא ביום הדין שהוא ר"ה ויו"כ נקי לביתו של מעלה ואנא ערבא פי' כי כל ישראל ערבים זה בזה ודו"ק:

האי בר בי רב לא ליתב אציפתא חדתא דמכלי' למאני היינו אותם המתחברים בבתי המשתאות לדבר שטות הרבה ולחקור אחר החידושים המתחדשים לבקרים מכלים ימיהם בהבלי העולם ות"ח היושב מתגנה ואמרו ת"ח המרבה סעודה בכל מקום לסוף מחריב את ביתו וכו' וקרי' לבני' בר מיחם תנורא עיין בפסחים וצפצפה שיש לה כמה פיות כעין מגל כידוע בש"ס דסוכה פ' לולב הגזול ע"ש היינו לא ליתיב אצפתא חדתא במקום שמצפצפים חדתא חדושים כנ"ל דמכלי' מאני' היינו שמכלים כבודו דר"י קרי למאני' מכבדותיו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף