אילת השחר/שבת/קמח/ב
לא תלוה אשה ככר לחבירתה כו'. מבואר דבלא שהיו עושים דמים היתה צריכה להחזיר ככר דוקא ויש בזה חשש רבית. ועיין שו"ת הריב"ש (סי' שצ"ו) שכתב דהלוה דבר מחבירו צריך להחזיר אותו דבר שלוה, ואינו יכול ליתן דמים, והיינו דאמרי' דאין ללוות ככר עד שתקצוץ דמי הככר, דאם צריכה להחזיר דוקא ככר הר"ז ריבית, אבל אם אין שום חיוב להחזיר ככר, ואפי' לכתחילה אפשר להחזיר דמים, אין החשש לרבית, דהא כשתתן דמים אין רבית. ועיין מש"כ באילת השחר בבא מציעא (דף ס"ג ב' ודף ע"ה א').
והנה חכמים פליגי על הלל וסברי דאינה צריכה לשומה במעות, ופירש"י בבבא מציעא (דף ע"ה א') דאין מקפידים על שיעור מועט, וכתבו תוס' להלן (דף קמ"ט ב') דאפי' כשבפועל נותנת יותר אין בו איסור ריבית, וכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' קס"ב ס"א), ונראה דאין נ"מ בין מחזיר דבר ששוה מעט יותר, לבין מחזיר כמות בפועל מעט יותר, כל שאין דרך בני אדם להקפיד עליו הר"ז מותר. ומיהו נראה דאם לוה ביצים קטנות אסור להחזיר ביצים גדולות, אף שההפרש ביניהם קטן, לפי שעצם הדבר שקבעו מידה לכל גודל לעצמו מוכיח דאנשים מקפידים ע"ז, והלא אם יהא להיפך, שלוה ממנו ביצה גדולה ומחזיר קטנה ודאי יקפיד על כך.
הלואת יו"ט. וברש"י ב"מ דף ע"ה א' הזכיר גם שבתות, וכן פירש המאירי דה"ה שבת, ואע"פ שבגמ' פירשו טעמיה דמ"ד ניתנה ליתבע כדי שלא ימנע משמחת יו"ט, י"ל דגם בשבת יש מצות עונג שבת, וצע"ק דא"כ אמאי נקט הלואת יו"ט ולא הלואת שבת שהוא מצוי טפי. וי"ל שהדרך שנוטלים אוכל ביו"ט משום שאפשר לבשל ולהכין, וגם מותר הוצאה משא"כ בשבת.
דאי אמרת ניתנה ליתבע אתי למיכתב. והיינו דחכמים תקנו שבי"ד לא נזקקים לזה, דהא על בי"ד מוטל החוב לדון, ורק משום שעשו תק"ח מיוחדת לכן אין נזקקים, והנה רב יוסף פשיטא ליה מסברא שדבר זה צריך לתקן בו שלא יגבוהו בי"ד, אבל לא הוא תיקן דבר זה, דהא מקשינן עליה ממתני', אלא ע"כ דפשיטא ליה שהוא תקנה מוקדמת.
לא בעינא דליקום בדינא ודיינא. בשיטה להר"ן מפרש שהוא כדי שלא יכפור בו הלוה, וצ"ע דהא כשירצה למכור המשכון צריך ללכת לבי"ד, ומה הרויח.
מערים איערומי. ופירש"י לאחר יו"ט לוקח ממנו שום חפץ ומעכבו. יל"ע למה חבירו נותן לו חפץ, ואם כבר נתן לו איך תופסו ומעכבו, הרי תפיסת פקדון נמי גזל הוי, [ועי' קצוה"ח סי' ד' סק"א. וע"ע בזה מש"כ באילת השחר ב"ק (דף ק"ה ב').
[לכאו' נראה דאם שומר חושב לגזול הפקדון שנמצא ברשותו עובר באיסור לא תגזול, כי החפץ נמצא ברשותו, וממילא כשחושב לגנוב יש כאן פעולת גניבה, ופלוגתא דב"ש וב"ה (ב"מ מ"ג ב') בחושב לשלוח יד בפקדון, שם הנידון להתחייב עליו מדין שליחות יד, אבל איסור גזילה יש לכו"ע במחשבתו. ורק אם לא הי' ברשותו צריך מעשה נטילה להתחייב בגזילה כמש"כ רש"י ב"מ כ"ו ב' ד"ה עובר].
מקדיש אדם פסחו בשבת. יל"ע דאמנם ההקדש יכול לעשות בשבת, אבל המינוי בממון איך יעשה בשבת, וברש"י בזבחים (דף נ"ו ב') מבואר דמינוי הוא בדמי הקרבן, הרי שצריך לשלם דמים דוקא. ואפשר דהעיקר שיהא קנין, ואם מקנה במשיכה או בהגבהה ויש לו ממונות בקרבן די בכך. אבל זה ודאי דאין די באמירה בעלמא שיאמר לו שממנהו על הקרבן וצריך לכל הפחות איזה מעשה, דהא ילפינן בקדושין (דף מ"א ב') דין שליחות ממינוי על הקרבן פסח. ועיין אילת השחר זבחים (דף נ"ו ב' על רש"י ד"ה למנויו). ובתירוץ הגמ' דמיירי שהקדישו מע"פ ורק בא לימנות בשבת, ע"כ צ"ל שעושה היום קנין, דבאמירה בעלמא לא חל מינוי. והא דלא איכפת לגמ' שעושה קנין בשבת, דמותר לעשות קנין לצורך מצוה, ורק בעי לדחות דאסור להקדיש בשבת, שהוא איסור חמור טפי, ואפי' לצורך מצוה אסור.
והנה חזינן שאע"פ שהקרבתו דוחה שבת, מ"מ יש צד שלהקדישו אסור, הגם שהוא איסור דרבנן, ודמי להזאה בשביעי שאסור בשבת ערב פסח, אע"פ שאיסורו דרבנן, כדתנן בפסחים (דף ס"ה ב').
רועה הרגיל אצלו. ופירש"י מקדיש ליה רועה מע"ש כו'. מבואר שאפשר להקדיש קרבן פסח עבור חבירו, וצ"ע איך מהני הקדש דידיה עבור חבירו. ועיין חזו"א או"ח סי' קכ"ד סק"ו [האחרון] כתב שהוא מדין זכין. וצע"ק דהא אינו נותן לו ממונות אלא הקדש. ולכאורה י"ל שמועיל מדין עבד כנעני, שכשם שאפשר ליתן דמים לאדון של עבד כנעני ונחשב כאילו העבד נתן, ה"נ אפשר להפריש קרבן עבור חבירו ונחשב כאילו חבירו מפריש, וצ"ע.
הקדש עילוי מדרבנן. והיינו דכיון שלא חל בהקדישו מידי אין זה הקדש. ונראה דעכ"פ דוקא בשבת זו של ערב פסח שבא להקריבו מש"ה שרי להקדישו הך הקדש, אבל בשבת קודם לזה אסור, דכיון שאינו מקריבו היום למה יקדישו, הלא סו"ס יש כאן מעשה הקדש. ולפ"ז נראה דה"ה שאסור להקדיש בשבת בכור, דאמרינן בנדרים (דף י"ג א') שיש מצוה להקדישו, אע"פ שאין בהקדש זה שום חלות קדושה, מ"מ עצם הדבר שמצוה להקדישו יש בזה מעשה הקדש ונראה כמקח וממכר ויש בזה איסור להקדישו בשבת.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |