אילת השחר/בבא מציעא/עה/א

אילת השחר בבא מציעא עה א

דף ע"ה ע"א

וכדברי הלל אף משום רבית. הקשה בתוס' הרא"ש כיון דמקפידים הן הא לא יחזיר יותר משלקח ולא יבואו לידי רבית, ותירץ דלפעמים בוש ונותן יותר אע"פ שמקפיד וכיון דבלבו אינו מוחל לכן הוי רבית, וכ"ה בתוס' לכן הוי רבית, וכ"ה בתוס' בשבת דף קמ"ט, ולכן בשאר בנ"א מותר דמחלי, נמצא דזה שנותן ומוחל מותר, משא"כ זה שנותן ואינו מוחל בלבו אלא דמתבייש לא להוסיף הוי רבית. וצ"ע דאי"ז כתמיד רבית, דהא אם יש סברא דאינו מוחל הוי גזל, ואם בכ"ז אינו גזל דהוה בכ"ז מחילה, אז כיון דבמחילה גמורה לא הוי רבית ה"נ במחילה הזאת.

תוד"ה וכדברי הלל. סתם בנ"א הם מקפידים ולא מחלי על מה שנתייקר ושוה יותר אלא משום שכר הלואה. הנה הסתפקו בסאה בסאה איך זה מעיקר הדין בלי מה שפוסק להחזיר סאה אם הי' חייב להחזיר סאה אע"פ שהתייקר, או דמעיקר הדין הי' חייב רק כפי השיווי שהי' אז, והנה כאן כשאנו דנין לאסור הלואת ככר בככר אם נימא דמעיקר הדין מגיע לו לשלם סאה אע"פ שהתייקר, מאי שייך לומר דאינו מוחל ונותן בתור רבית, כיון דזה מגיע להמלוה וכל מה שאסור סאה בסאה משום דמיחזי כרבית, א"כ מה מועיל מה דאינו מקפיד או מקפיד, דממ"נ אם מיחזי כרבית יש לאסור ואי לא לא אסור, וע"כ דמצד הדין סאה אינו מחייב יותר משיווי אלא דכשפסק סאה נותן מחמת שפסק ולכן אסרו, ובככר בככר ס"ל להלל דסתם אנשים מקפידים, ואפילו בהלואת ככר בככר ג"כ מה שמחזירים כשנתייקר הוא רק מחמת ההלואה והפסיקה, לכן אוסר הלל, ורבנן דמתירים ג"כ מודים דלולא הפסיקה לא הי' חייב להחזיר ככר, וכל מה שמחזיר ככר הוא מחמת דפסק, אלא דס"ל דלא החמירו בדבר מועט אע"פ שנותנים רק מחמת ההלואה כמש"כ התוס', [ועי' קוב"ש ב"ק אות ק"ל בשם הריב"ש ובחזו"א ב"ק סי' ח' ס"ק ט"ו, ועמש"כ לעיל דף ס' ע"ב].

ולא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך. לכאורה נכש ואעדור לא גרע מאומר אני מוכר לך חפץ שתשלם לי בחפץ אחר, ולעיל בתוס' דף ס"ג ע"ב כתבו דטרשא דר"נ דמותר הוא רק באין שומתו ידועה אבל בשומתו ידועה אע"ג דאינו אומר אם מעכשיו יהי' בפחות אסור, ולכאורה הי' להם להוכיח זה ממתני', דאם גם בשומתו ידועה מותר למה אסור כאן לומר נכש ואעדור עמך, דהא אינו אומר בפירוש אם תשלם לי כעת יהי' בפחות, א"כ אע"ג דמשלם לו אח"כ בטירחא ששוה יותר למה אסור.

אלא דיש לעיין מה האיסור בנכש ואעדור, אם מחמת דהעידור יותר קשה ואין זה משום דמלאכת עידור שוה יותר כסף, אלא דמה שזה יותר קשה הוא הרבית, ואז אינו דומה כלל להא דטרשא, דכאן ההתחייבות לטרוח יותר בעד טירחא קלה הוי רבית, אבל לכאורה איירינן לאסור מחמת שמלאכת עידור שוה יותר דאל"ה אינו אלא כרבית דברים, והא אח"כ אמרינן דר"ש אומר דיש רבית דברים, משמע דעד עכשיו לא איירינן ברבית דברים, ואע"ג דאיכא למדחי דגם קודם ידעינן דאיסור רבית עובר אפי' באינו מרויח ממון דוקא אלא דר"ש מוסיף רבית בדבור ממש, מ"מ משמע דהאיסור הוא מחמת שזה שוה יותר, וביור"ד סי' קע"ו סעיף ז' מבואר להדיא דהאיסור הוא מפני ששוה יותר. ובכלל יש לעיין דאפשר דרבית דברים אסור רק בהלואה גמורה, אבל ע"י מכר ושאר אופני אגר נטר אפשר דלא אסרו רבית דברים, וכאן דאינו דרך הלואה גמורה ומ"מ אסור, הרי מזה דלתת דבר בעד לשלם אחר זמן יותר ממחירו אסור בדבר ששומתו ידועה.

ונראה דהנה לעיל בדף ס"ג ע"ב הבאנו דברי הסמ"ג דמבואר מדבריו דשומתו ידועה הוא אם זה רחוק מן השיווי האמיתי ביותר משתות, ואפי' הטור דפליג בסי' קע"ג ס"ל כהתוס' דדבר שאין שומתו ידועה מקרי כגון פרה וטלית וצריך שלא יעלה הרבה יותר ממחירו, וא"כ ע"כ דקובע מה שזה מ"מ ניכר דאינו כשיווי המקח, ובניכוש ובעידור נראה דאינו תלוי אלא מחמת דזה ניכר שזה עבודה יותר קשה, ואפי' אם ההפרש במחיר לא יהי' כל כך גדול, מ"מ כיון שידוע שזה עבודה יותר קשה, ואף כי אם לא הי' חילוק במחיר לא הי' נאסר, מ"מ לא צריך שיהי' ידוע שזה הפרש גדול במחיר, וא"כ מכאן לא יכולנו לדעת דשומתו ידועה אסור, דהא כל מה דשייך לאסור הוא מפני שבזה ניכר שעושה מחמת אגר נטר, וא"כ יש סברא דאין רגילות שא' יעבוד יותר קשה לחבירו אם לא מחמת איזה דבר, וע"כ זה מחמת אגר נטר, אבל במחיר לפעמים אינו מקפיד כל כך ולא ניכר כ"כ שזה בעד האגר נטר, ולזה הוסיפו שם דהיכא דשומתו ידועה דהיינו שזה רחוק מן המקח לא אמרינן דאינו מתחשב כ"כ במחיר אלא זה ניכר דעושה זה בעד אגר נטר ואסור.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א