חתם סופר/שבת/קמח/ב

חתם סופר שבת קמח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנח להם לישראל מוטב שיהי' שוגגין וכו' פסק הלכה בדבר דאורייתא שאינו מפורש בתורה ישער בנפשו אם לפי אומדנא דילי' לא ישמעו לו עד הכאה וקללה לא יתחיל להוכיח כלל כי מוטב שיהיה שוגגין אבל בדבר המפורש בתורה אין לו לסמוך על אומדנא דיליה וצריך להוכיח בפועל עד הכאה וקללה. ולעיל כ"ה ע"א הללו צדיקים גמורים וכו' פי' הם סמכו על אומדנא ולא מיחו אע"פ שלא טעו בשיעור שהרי העיד הקב"ה גלוי לפני וכו' מ"מ נענשו שלא הי' להם לסמוך על אומדנא של עצמם ועיין בס' ברכי יוסף א"ח סי' תר"מ בשם מהר"ח אבולאפיא. וכ' בתשב"ץ ח"ב הני מילי אם שגו רוב הציבור אבל איזה יחידים מוטב שיזידו הם ולא יגררו רוב הקהל אחריהם ע"כ צריך להוכיחם בכח:

תוספת יה"כ וכו' עד שתחשך וכו'. מדלא קאמר עד ספק חשיכה ש"מ עד צאת הכוכבים קאמר ולא עד ממש דהא א"א לצמצם אלא זמן מועט סמוך לצאת הכוכבים ובו נכלל בין השמשות דר' יוסי ואי משום בין השמשות דר' יהודה כיון דלא ברירא לן הילכתא כמאן לא מצינא מחינא להו כדלעיל קמ"ה ע"ב אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך וכו' ע"ש. ואמנם עכ"פ מ"ט לא מחינא משום תוס' יה"כ אע"כ בדאורייתא לא מחינן וכ' תוס' פרק המביא שמזה מוכח דתוס' יוה"כ יש לו שיעור דאל"ה הא קא מוספי הא פורתא וכ' ר"ן שם דלמ"ד ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא לא מוכח מידי. דצריך להוסיף כ"ש קודם בין השמשות ע"ש ואין מכאן ראיה דס"ל להתוס' כהרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא אלא דס"ל שאינו לחומרא מה"ת. נקוט האי כללא ג' שיטות יש. אית מאן דיליף מאשם תלוי דמה"ת לחומרא. ואית מאן דס"ל היכי דלא איקבע איסורא ליכא למילף מאשם תלוי וכניסת שבת לא איקבע אלא יציאת שבת כמ"ש תוס' פ' ספק אכל אבל מ"מ איננו לקולא אלא כל החרד יחוש לנפשו ומ"מ אין לנו למחות בידם אי לאו דתוספת יש לו שיעור כמ"ש תוס' פרק המביא הנ"ל. ואמנם רמב"ם ס"ל ספיקא התירה התורה לגמרי ויליף מקרא ולא תזנה הארץ עי' מ"ש פ' ט"ו מאיסורי ביאה הל' כ"ט ואין כאן מקום להאריך בזה:

איתמר הלוואת יו"ט. לרבותא דרבה נקיט הכי דלר' יוסף הל"ל שאלת יו"ט אלא כח דהיתרא דרבה עדיף. ומיושב קושי' ש"ך ח"מ סי' ר"ח אשלטי גבורים דמוכיח משמעתין דמקח הנעשה באיסור מהני והקשה ש"ך הא עכ"פ הוה גזל וניתן ליתבע. ולק"מ דא"כ אינו הלואה וניתן ליתבע ומאי רבותא דהלואה משאלה ה"ל למינקט שאלת יו"ט אע"כ נעשה הלואה וזמנה ל' יום אע"ג דנעשה באיסור וא"ש:

הלוואת יו"ט. י"ל בשבת רבה מודה דלא התירו אלא משום שמחת י"ט ודפריך ש"ס ממניח טליתו היינו מסיפ' דקרבן פסח דעדיף משמחת יו"ט. ורמב"ם לא מייתי הך דינא בשבת אך הטוש"ע מייתי ליה:

השוחט את הפרה וכו' יש לעיין לדעת הריטב"א הנ"ל שאסור להניח משכון ביו"ט כ"א לזכרון דברים ואפי' יהי' נגד החוב מ"מ איננו אלא לזכרון דברים ומשכון כזה שביעית משמטתו כמבואר סוף פרק הדיינים. ובי"ט ניתן ליתבע כדתנן במתני' אם אינו מאמינו מניח טליתו וכו' וא"כ לק"מ משחט הפרה דלמא מיירי שהניח משכון לזכרון דברים ואי לאו שביעית מטעם יו"ט הי' תובעו אבל מטעם שביעית משמט משכון כזה שאינו אלא לזכרון דבר:

והנה בירושלמי מביאו הר"ש הקשה הא הקפת החנוני אינו משמט ומשני הא מני ר' יהודה היא והדר פריך וכי הלואת ר"ה ניתן ליתבע ומשני כיון שראוי להאמינו ראוי לתבעו וכו' ע"ש שנדחק בפירושו. ונלע"ד לפרש כפשוטו דפריך איך מיתוקם כר' יהודה הא כל עצמו לא אמר ר' יהודה ראשון ראשון משמט משום שהי' לו לפרוע הראשון כשלקח השני. ומדלא פרע זקף הראשון במלוה ומשמט זה הוא סברת ר' יהודה ותינח בחול אבל בר"ה שהוא יו"ט וא"א ליקח מעות ואפי' משכון על הראשון א"כ כשלקח השני לא הו"מ לפרוע הראשון ולעולם לא זקפו במלוה וא"כ אמאי משמט ומשני כיון שהי' ראוי להאמינו שהרי נותן לו בלי משכון ש"מ שמאמין לו א"כ יכול לתובעו ביו"ט וליקח ממנו משכון לזכרון דברים וזה מותר ביו"ט ומדלא תבעו ממנו משכון צ"ל ראשון ראשון משמט כנלע"ד פי' הירושלמי בפשיטות. ולפ"ז י"ל ש"ס דילן אהא סמיך דע"כ מיירי בלא ניטול ממנו משכון הוה כהקפת החנות וע"כ דה"ל לתובעו משכון ולא תבע ממנו והשתא דמיירי בלי משכון שפיר קשה ארב יוסף וא"ל כקושיתינו הנ"ל שלקח ממנו משכון דאל"כ תיפוק לי' משום הקפת החנו'. אמנם רמב"ם פסק משנה דהקפת החנוני ודפרה והשיג עליו הראב"ד ז"ל ע"ש. והנה יש לעיין הא מיעוטא דהקפת החנוני נפקא מקרא כל בעל משה ידו לאהקפה כמ"ש ר"ן והאי מיעוטא גבי זה דבר השמטה הוא דכתיב והיינו שצריך לומר משמט אני ומזה אימעט הקפת החנוני דאם מאליו ישלם לו אינו צריך לומר משמט אני. אבל בקרא דלא יגוש לא כתיב מיעוטא וא"כ י"ל גם הקפת החנוני לא יגוש בב"ד אם אינו משלם מאליו וא"כ מאי פריך בירושלמי דלמא מתני' דהקפת החנוני מיירי ממשמט אני ודפרה מיירי לענין לא יגוש וצריך לומר ירושלמי סמיך אש"ס דילן דמקשה ארב יוסף ומוקי לי' במשמט וא"כ קשה ממ"נ ומש"ה מוקי כר' יהודה וא"כ למאי דקי"ל כרבה ולק"מ קושי' ש"ס שפיר קי"ל כתרתי מתניתא. מיהו רש"י כתב דקוש' ש"ס גם לרבה ובלא"ה דוחק לומר דרמב"ם מחלק בהקפה בין משמט אני ללא יגוש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף