קרן אורה/שבת/קלה/ב
גמרא יליד בית נימול לא' לת"ק כגון שלקח שפחה לעוברה פרש"י ז"ל אפילו מישראל והכריחו לזה דאי מעכו"ם א"כ מאי פריך אלא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף מאי א"ל ואי מעכו"ם לא עדיפא מלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה דשפחה לעוברה וודאי אין השפחה צריך טבילה ולאו דומיא דלכם היא ע"כ פי' אפי' לקח מישראל אלא דצריך להבין כיון דשפחת ישראל היא א"כ מחויב במילה כדין באיזו רשות שיהיה. ובדברי הרמב"ם ז"ל ראיתי שעיקר מילת ח' בעבדים תלוי' אם הוא יליד בית היינו שנולד משפחת ישראל אשר נמכרה לו כדין עבדות לקבל עלי' כל מצות עבד וכיון שנולד ברשות ישראל הרי הוא ככל הזכרים למול בח' אבל אם קנאו לוולד משנולד מחוייב למולו בשעת קנין ולקח שפחה מעוברת גם כי קנין הוולד הוא בפ"ע ולא מחמת אמו אפ"ה חשוב הוא כיליד בית כיון שקנה אמו קודם לידתו ואין חילוק בזה אם טבלה קודם או לא עכ"פ יליד בית הוא כיון דאמו נקנית לישראל ע"ד שתטבול לשם שפחות לא איכפת לן בטבילתה אם יהיה קודם הלידה או אח"כ איך שיהי' הוא יליד ביתו והאדון מחוייב למולו. ובזה מיושב קושיית התוס' דלמא טעמא דרב חמא הוא משום דבלא טבילה לאו גיורת היא ולפי הנ"ל ניחא דהא דמחוייב למול הוולד לאו מחמת אמו הוא אלא משום דהוא יליד בית שנולד ברשותו וא"כ אפילו לא טבלה אמו עדיין כיון דסופה לטבול הרי הוא יליד בית אבל לקח שפחה לעוברה לאו יליד בית הוא כיון דאין לו חלק בשפחה הרי היא מקנת כסף ונימול לא' וכן לקח שפחה ע"מ שלא להטבילה נמי אין אמו בכלל שפחה אלא גוי' היא ואין וולדה בכלל יליד בית. אלא דיש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל לפי מה שנראה מדבריו דלקח שפחה לעוברה היינו שלקחה מעכו"ם והדק"ל אפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי נמי נימול לא' וצ"ל דהיינו הך דאמר רב משרשיא כגון שלקח שפחה ע"מ שלא להטבילה כיון דלמ"ד ק"פ כקנין הגוף ע"כ איצטריך לטעמא דלאו שפחה היא משום דלאו בת טבילה א"כ אפילו אם לקחה ע"מ שלא להטבילה ג"כ אינו נימול לשמונה דלאו יליד בית הוא ואצ"ל דלקחה לעוברי' לבד וכתב עוד הרמב"ם ז"ל דאם טבלה שפחה זו אחר שילדה נימול לח' ולא ידענא מאין הוציא דברים אלו ועיין בכ"מ ז"ל ובט"ז בי"ד סי' רמ"ז כתב כיון שטבלה נתבטל התנאי ואין זה מוכרח ונפלאו בעיני דברי שלטי הגבורים שכתב דנכרית שנתגיירה וטבלה לאחר שילדה נימול לח' מספק ולענ"ד אין בזה ספק ונימול לאחד וכמש"כ:
והנה עוד יש להבין בזה דאכתי מנ"ל דטעמא דרב חמא הוא' משום טומאת לידה דילמא משום דקודם טבילה אין לרבה עלי' קנין הגוף כדאיתא ביבמות ובש"ע י"ד סי' רמ"ז וא"כ לא הוי יליד בית וכבר דברנו קצת בזו הלכה בחי' יבמות בפ' החולץ. ולענין הלכה אי כרב חמא אי כת"ק הדבר פשוט דמספקא ליה להרמב"ם ז"ל ע"כ פסק דנימול לח' ואין מחללין את השבת. ולא זכיתי להבין דברי הכ"מ ז"ל בזה שר"ל דהרמב"ם ז"ל פסק כת"ק ומי הכריחו לזה הא ביוצא דופן כ' ג"כ דנימול לח' ואין מחללין את השבת ומש"כ ז"ל לבאר בדברי הרמב"ם ז"ל דלאו הא בהא תליא ג"כ תמוה אמאי לא ידחה שבת אם נימול לח' וראיתי להש"ך ז"ל בסי' רס"ז שהביא בשם ר' ירוחם דמילת עבדים אינו דוחה את השבת דלא נאמרו אלא בישראל ואני תמה א"כ איכא נ"מ בין ר' יונתן לר' יאשי' במילת עבדים אי דוחה את הצרעת דלר' יאשי' דדרש מבשר אע"פ שיש שם בהרת יקוץ א"כ ה"ה מילת עבדים דדוחין את הצרעת ולר' יונתן דיליף מק"ו בשבת א"כ אין מילת עבדים דוחה את הצרעת כיון דלא דחי' שבת וכן למאן דבעי למילף דדחוי שבת מק"ו מצרעת האי ק"ו שייך נמי בעבדים ולא מסתבר לחלק נמי בצרעת בין מילת בנים למילת עבדים אבל באמת לשון ר' ירוחם צ"ע דז"ל יליד בית ומק"כ שלא טבלה אמו ואין אמו טמאה לידה אם נימול לח' ואם מחללין עליו את השבת נחלקו בו הפוסקים משמע דהמחלוקת הוא היכא דאין אמו טמאה לידה דווקא אח"כ כתב הילכך אזלינן לחומרא ונימול לח' ואין מחללין עליו את השבת ואפילו טבלה אמו ואח"כ ילדה דלא אמרו כל שנימול בח' נימול בשבת אלא בישראל מזה משמע דפשיטא ליה האי מילתא והיה נראה קצת להגיה ואפילו טבלה אמו אחר שילדה וצריך אני לרב בזה ולשון הד"מ בסי' הנ"ל ג"כ אינו מובן ע"ש:
שם גמרא יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות כו' נראה הא דנקט להו בהדדי הוא משום דתרווייהו מהאי קרא נפקא אשה כי תזריע וילדה זכר יוצא דופן ילפינן מכי תזריע במקום שמזרעת אז וביום הח' ימול ומי שיש לו שתי ערלות דכתיב וילדה זכר ולא זכרים וכה"ג דריש רב שיזבי בפרק יש נוחלין לענין טומטום שנקרע ונמצא זכר ולפ"ז י"ל דאפילו לר"ש דאמר יוצא דופן אמו טמאה לידה היינו משום דרבי קרא ואם נקבה אבל לענין מילה שפיר דרשינן קרא דכי תזריע ורב אסי אתי לאוסופי דגם בזכר שאין לאמו טומאת לידה ג"כ לא נאמר בו וביום השמיני תדע דהא רב שרביא דאמר אין אמו טמאה לידה בטומטום שנקרע אתותב ממתני' דהמפלת ומסיק בתיובתא ועל הא דרב שיזבי מסיק בקושיא ועיין ברשב"ם ז"ל שם אבל מד' הרמב"ם ז"ל נראה דיש לחלק דאף דאמו טמאה לידה מ"מ ממילה בח' ממעטינן דלא מצינו בדברי הרמב"ם ז"ל לענין טומאת לידה מי שיש לו שתי ערלות משמע דוודאי מטמא בלידה ואפ"ה לענין מילה מספקא לי' ועיין במאור וברמב"ן ז"ל בפירקין מש"כ בהא דרב שיזבי אלא דלפ"ז הוי ליה להרמב"ם ז"ל להביא בפסקיו הא דרב שיזבי כיון דלא איתותב ולפי הנ"ל אפ"ל דרב הונא וחייא בר רב תרוייהו ס"ל כת"ק דרב חמא דאפילו אין אמו טמאה לידה נימול לח' ויוצא דופן שאני דילפינן מכי תזריע והדבר עמוק וצ"ע יותר. וצריך ליישב הא דאמרינן בפ' הערל על הא דתניא ושאר כל הנימולים לאתויי מי שיש לו שתי ערלות משמע מסתמא דהש"ס דאינו נימול לח' דאל"כ מאי צריך לאתויי כיון דהוי מילה בזמנה ואמאי לא פסקו הפוסקים כן ודוק היטב בכל הנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |