אילת השחר/שבת/נג/א
אילימא שאינה קשורה לו כלל פשיטא דילמא נפלה כו'. צ"ע אמאי אמר משום גזירה ולא אמר דהוי משאוי, ועיין שו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ג סי' ס"ד) שפירש דכיון דהוא להנאתה אין בו איסור דאוריי', כמו שאמרו (לקמן קכ"ב א') שמותר להניח בהמתו לעמוד ע"ג עשבים ולתולשם בשבת. ועיין מג"א (סי' ש"ה ס"ק ט"ז) דאיסור שביתת בהמה הוא אפי' כשמוציאה מעצמה, משמע שאין מתחשבים בזה שהוא רצונה, ולא בכל מלאכות הותר מה שיש לו בו הנאה, אלא דוקא דרך אכילה שרי.
מהו ליתן מרדעת ע"ג חמור. תוס' פירשו שהספק הוא משום טירחה בשבת, וענין איסור טירחה הוא משום עובדין דחול. ואמנם כל ענין טירחה בשבת לא נתפרש לנו היטב, שהרי מותר להזיז משאות כל השבת, וכאן אסר תליית מרדעת משום טירחה.
הכא דמשום צער לא כל שכן. ויל"ע אם הוא משום צער בע"ח דאוריי', או שאינו שייך לזה, ובגמ' לא הביאו הכא הך עניינא דצער בע"ח [ובענין אם התירו איסור דרבנן משום צער בעלי חיים, עיין לקמן קנ"ד ב', ומשנ"ב סי' ש"ה ס"ק ס"ט].
מאי שנא מאוכף. רש"י פירש שהקושיא היא דאסור להניח, וכ"ש הוא מדאסור ליטול, ולפ"ז אין מובן מה תירץ שאני התם דאפשר דנפיל ממילא, הרי השאלה היא למה אסור להניח ולא למה אסור ליטול.
השתא ליטול אמרת לא להניח מבעיא. יל"ע דהא בדרבנן לא עבדינן ק"ו, כדאיתא בנדה (דף ז' ב') עיי"ש בתוספי הרא"ש, ופירש שם טעמא דכל גזירה דרבנן גזרו משום סייג ואין ללמוד זה מזה, וא"כ איך כאן לומד ק"ו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |