אילת השחר/שבת/נב/ב
שאל תלמיד אחד מגליל העליון את ר"א. צ"ע למה הוסיף "מגליל העליון", ומאי נ"מ היכן הוא דר, ואפשר שעי"ז יותר יתקבל המעשה [עי' עירובין דף ס"ג א' שלא תאמר משל הי'].
רש"י ד"ה טהורות בא"ד ומיהו בעודן מחוברות לכלי מיטמו עם הכלי דהוי יד לכלי. מכאן משמע דדין מחובר לכלי טמא הוא מדין יד ואילו במשנה כלים פי"ב מ"ב ומובא גם בב"ק צ"ב ב' ועיי"ש ברש"י ד"ה המחובר לטמא משמע דזה שתי דינים שונים, שיש דין מחובר לטמא טמא גם אם אינו יד. וכבר העיר בתפארת ישראל במשניות שם על רש"י כאן, דמחולין דף קי"ח דמצריך פסוק לידות, הרי דזה שתי דינים שונים [וכן מוכח ממשנה דכלים פי"ח מ"ז דמחובר לטמא טמא אף אם אינו יד].
רש"י ד"ה הואיל ואדם מושך בהן את הבהמה, חשיב ליה כלי תשמיש דאדם. לכאורה הא הכל לצורך הבהמה ולמה זה כלי דאדם. אמנם כעין זה בנדה ה' ע"ב ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין אפילו בכלי מונח ע"ג קרקע, מבואר דכל שיש לו שייכות עם אדם יש לו דין כמו דבר שנשאלין. ה"נ שיש לו שייכות עם אדם הו"ל כלי המשמש לצורך האדם.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |