אילת השחר/קידושין/עה/ב

אילת השחר קידושין עה ב

דף ע"ה ע"ב

תוד"ה ורבי ישמעאל. וצ"ל דהיינו מחששא דילמא ממזר בן ישראל ישא כותית שהיא עובדת כוכבים גמורה דהיינו שהיא מכותי וכותית וכו'. משמע שיש חשש איסור דאורייתא דאי מדרבנן למה לנו להחמיר מספק כזה, ואע"ג דישראל הבא על הנכרית לא בפרהסיא אין איסור אלא מב"ד של שם, צ"ל דזה מקרי בפרהסיא אע"ג דאין ידוע שהוא ישראל והיא נכרית. וכן מבואר ברעק"א כתובות (דף כ"ט) דרצה לומר דהי' שייך לומר דהבא על הכותית קנאים פוגעין בו אלא דא"א להורגו דאולי אינה נכרית, ולא אמרינן דכיון דאינו ברור שהיא נכרית ממילא אינו בפרהסיא וכשאינו בפרהסיא הא אין מותר לקנאים לפגוע בו, וע"כ דזה בפרהסיא, אלא דכאן רבותא יותר דמקרי בפרהסיא אפי' שלא ידוע לא עליו ולא עליה, דלא ידוע שהוא ישראל ולא ידוע שהיא נכרית.

בא"ד. אדרבה ב"ד של שם גזרו עליו כדכתיב הוציאוה ותשרף. מבואר דיש לב"ד של שם לגזור ולחייב ע"ז מיתה, וצ"ל משום דלדיני בן נח יש להם לתקן וזה יחייב אותה מיתה, ומ"מ אסור היום מפני גזירתו של אז. וצ"ל דלא תסור מכל אשר יורוך קאי גם על חכמים מדורות שלפני מתן תורה אע"פ שאז חל תקנתם לא מדין לא תסור אלא מדיני בן נח שנצטוו על הדינין, וצע"ק.

בא"ד. אין סברא לומר כן דכר' ישבב קאמר מאחר שאינו מפורש. פי' דאינו מפורש איסור חדש רק דאסור מחמת ב"ד של שם, ואמרו לי שכן משמע בתוס' הרא"ש החדש.

בא"ד. היינו אזהרה לתפיסת קידושין. צ"ל כמו דכ' במקנה שפירש בכונתם לאסור רק להתחתן אע"ג דאין זה במשמעות לשונם, ועי' בריטב"א דף ע"ח שכתב דבאלה דלא תפסי קידושין אין איסור כלל בקידושין, ובחינוך מצוה ר"ו כתב דיש איסור.

בא"ד. וצריך לומר דכיון דאין קידושין תופסין בהן הוי ממזר. לכאורה לפי"ז למה זה תלוי דוקא ברע"ק דהא אינו מחייבי לאוין, ואם יש סברא דכיון דלא תפס קידושין הולד ממזר אע"ג דאין לאו, א"כ ה"נ נוכל לומר לשאר התנאים, אמנם לפמש"כ אח"כ דלרע"ק לא בעי דומיא דאנוסת אביו לכן חייב אע"ג דלא תפיס קידושין כלל, משא"כ לשאר התנאים אינו ממזר אא"כ דומה לאשת אב לגמרי, לכן עכו"ם ועבד שבא על בת ישראל אינו ממזר לדידהו כיון דלא תפסי בהו קידושין אפי' לאחריני.

ועי' בחזו"א (לעיל דף ס"ז ע"ב) דממזרות הוא רק אם האיסור כל כך חמור שמחמתו לא תופס קידושין, משא"כ באשת איש לולא ההיקש אע"ג דלא תופס קידושין, מ"מ כיון שאינו מחמת חומר האיסור לא הי' הולד ממזר, וכאן לא משמע כן, דהא עכו"ם ועבד אין איסור מן התורה כלל ומ"מ הולד ממזר, אלא דיש לומר דאשת איש שאני דבעצם תופס קידושין אלא דהיא כבר תפוסה לכן לא הוי ידעינן דהולד ממזר.

בא"ד. וי"ל דע"כ ר"ע לא בעי דומיא דאנוסת אביו וכו'. לכאורה הא לא בעי דומיא דאנוסת אביו דשם יש איסור לאו הגורם דלא תפסי קידושין, וכאן הא אין לאו הגורם שלא יתפסו הקדושין, ואם דבכל זאת לא איכפת לן כיון דסוף סוף אין קידושין תופסין, וזה כלל דאם אין תופסין הוי ממזר אף שבשאר הדברים אינו שוה, א"כ מה הראי' מהא דלא בעינן דומיא לענין שאר דלכך לא צריך נמי דומיא לענין שלא יתפסו הקידושין לאחריני, דהא שאני שאר דברים דלענין זה לא איכפת לן אם לא דומה, אבל כל הלימוד הוא ממה שאין קידושין תופסין דומיא דאנוסת אביו, ובזה צריך שידמה דהיינו שיהי' אותו האופן שלא יתפוס קידושין.

תוד"ה השתא. ונראה ליישב הכי השתא ממזר הוי בעכו"ם ועבד כמו שאר פסולין שיפסול בביאתו מיבעיא כמו בשאר פסולין. יש לעיין הא שאר פסולין נולדו מאיסור ביאה באזהרת לאו, אבל כאן נהי דהוי ממזר מ"מ אין הביאה פסולה באיסור לאו, לפמש"כ התוס' לעיל בד"ה ורבי ישמעאל, א"כ אין ק"ו דמה להנך שיש בהן איסור לאו, תאמר בעכו"ם דנהי דעושה ממזר כשאר פסולין אבל אין זה כי תבעל לאיש זר כל כך דאין הביאה אסורה בלאו, וע"כ צ"ל דמ"מ פשיטא להו דלגבי ביאה לאיש זר אינו תלוי בהאיסור אלא במה דעושה ממזרות.

בא"ד. והר' שלמה מטרויש וכו'. יש לעיין דאם יש סברא שלא יהי' ולד ממזר דהוי כביאת בהמה, מהיכן נלמד דהוי ממזר דאולי באמת הוא כביאת בהמה ואין הולד ממזר, וע"כ דפשיטא להגמ' מסברא דאינו כביאת בהמה והוי ממזר, א"כ מה צריך להביא מהא דהולד ממזר, דמאותה הסברא שידע לומר בפשיטות דהוי ממזר, מאותו הסברא צריך להיות דיפסול, ואין כאן שום עדיפות להוכיח ממה דהוי ממזר מלענין לפסול.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א