ספר המקנה/קידושין/עה/ב
ברש"י ד"ה ור' ישמעאל וכו' וזו באה מכותי וכותית וכו'. לכאורה משמע מדברי רש"ל ז"ל דאם הם מתגיירן לפנינו באמת ראוי' ליקח והיינו משום דקהל גרים לא איקר' קהל וכמ"ש תוס' ולפ"ז צ"ל דטעמא דר"א במתני' דכותי אסור בממזרת וודאי היינו דוקא אם לא נתגיירו אבל אם נתגיירו לפנינו אין בהן חשש איסור משום דקהל גרים לא איקרי קהל אך מ"ש רש"י ז"ל לקמן בד"ה ויש אומרים וכו' דלכך כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאין וכו' משמע דס"ל לר"א דקהל גרים איקרי קהל וליכא לפרושי משום דס"ל לרש"י ז"ל כמ"ש תוס' משום שנתערב ישראלים א"כ ה"ל לרש"י לפרושי ג"כ הכי דאפי' יתגיירו אסורין כמ"ש תוס' ונראה דס"ל לרש"י ז"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל שכתבנו לעיל כל גר שאמו מישראל אסור בממזרת א"כ לפי מאי דמשני דס"ל לר"א נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד נשר ועיקר פסולייהו משום שאין בקיאין בטוב גיטן וקידושין ואיכא למיחוש שמא הוא בת מישראלית ואסור בממזרת אבל לפי שינוי' דרב דימא דאין שום חשש ממזרת בהם אלא משום דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר א"כ ממ"נ אם אמו מישראל הוא ג"כ ממזר ואם יתגיירו לפנינו אין בו חשש איסור מ"מ אין בזה קושי' לשיטת התוס' לעיל דף ע"ד ע"ב בד"ה והרי גר וכו' דגר שאמו ישראלית מותר בממזר די"ל דהתוס' לטעמייהו אזלי שכתבו בד"ה ור' ישמעאל דגם ישראל נטמעו בהם א"כ דחיישינן שמא בא מן הכהנים שנטמעו בהן דמשמע דס"ל לר"א בהא כר"ע דכהנים כשרים הי' ותו די"ל דבנכרי ועבד הבא על בת ישראל עדיף טפי מגר הבא על בת ישראל ומודים בזה התוס' דהבן אסור בממזר כמו שיבואר בסמוך. אך אכתי קשה לפרש הכי לפירש"י דמתני' מיירי דלא נתגיירו דא"כ אמאי חשיב לכותי' בין הספיקות כיון דממ"נ אסור או משום שהוא נכרי או משום שהוא ממזר וכ"ש לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דבשתוקי ואסופי אית ביה נמי חשש נכרי ומגיירין אותו ואח"כ חשבינן ליה לשתוקי ואסופי וא"כ גבי כותי ע"כ מיירי נמי בהכי דאפי' נתגייר ונראה דא"ש. לפמ"ש לעיל דמתני' מיירי אפי' נתגייר והא דאסור בממזרת היינו משום דר' יוסף דס"ל דהוי כגר לאחר עשרה דורות ואסור ליקח ממזרות חדשה וא"כ מלתא דר' יוסף ודר' דימא צריכין זה לזה ולא הקשה אביי על ר' יוסף אלא דא"א לפרש הברייתא הכי אבל מתני' א"ש וכמ"ש לעיל בתוס' ד"ה כותי לא ישא כותי' דאף המקשה הוי סבר כן ודו"ק:
והנה לכאורה היה נראה ליישב קושיות התוס' דיתגיירו לפנינו משום דאיתא ביבמות דף ע"ח ע"ב אמר ר"ל ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת וכו'. וכתבו התו' שם ד"ה מי יתן וכו' דר"א ס"ל דמותרת ע"ש. ואף דמשמע דר"א דשמעתין היינו ר"א בן שמוע ור"א דהתם היינו ר"א בן הורקנוס מ"מ י"ל דסבר הכי דהא קאמר שם דפליגי בדון מינה ומינה וכמה תנאי בתראי ור' שהוא תלמיד ר"א בן שמוע סבר דון מינה ומינה כדאי' במנחות וא"כ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דגר שאמו מישראל מיקרי קהל ואסור בממזרת ואפשר דאפי' לדעת התו' דס"ל גר שנשא בת ישראל בתו מותרת לממזר היינו דוקא בגר כיון דהוי נשואה היתר ס"ל דהולך אחר הזכר אבל בנכרי הבא על בת ישראל דהולד הולך אחר ישראלים מודים דהוי קהל ואסור בממזרת א"כ ממזרת לאחר עשרה דורות מכותי שנשא ישראלית מיקרי קהל כיון שאמו מישראל ואסורה בממזר וא"כ אפי' אם יתגיירו לפנינו איכא חששא זו שמא הי' ממזרת לאחר עשרה דורות ואסורה להינשא לממזר אפי' אחר עשרה דורות אע"ג דבמתני' נקט כותי דמשמע אפי' כותי זכר אסור בממזרת וממזר אסור אפי' אחר עשרה דורות וא"כ אין כאן חשש אם יתגיירו מ"מ הא כבר כתבנו דמתני' א"ש כרב יוסף כיון דהיא ממזרת חדשה אסור משום גר אחר עשרה דורות דהא לפמ"ש ע"כ צריך לומר כן.
ולכאורה היה נראה לולי פירש"י ז"ל דא"צ לדחוקי כלל די"ל דאף למ"ד גירי אריות הן מ"מ מסתמא היו בהן כמה גירי אמת דהא כתב הריטב"א ז"ל דאף למ"ד גירי אמת הן אע"ג דבקרא מפורש את אלהיהם היו עובדין היינו נהי דכותים ראשונים לא נתגיירו ממש אבל דורות האחרונים פירשו מע"ז וקיבלו עליהם גירות גמור א"כ מה"ת לא נימא דאף למ"ד גירי אריות הן שלא ימצא בתוכן מקצת גירי אמת שהי' מקבלים עליהם גירות גמור א"כ שפיר איכא למיחש דאותם שנתגיירו באמת שנשא ישראלית וכיון דלשיטת הרמב"ם ז"ל גר שנשא ישראלית ה"ל קהל ואסור בממזרת וא"כ שפיר איכא למיחוש שמא הי' ממזרת והוא מגר שנשא ישראלית ואתי שפיר גם במתני' דלהכי אף אם יתגייר אסור בממזרת דשמא הי' מגר שנשא ישראלית ואסור בממזרת. וצ"ל דס"ל לרש"י ותוס' דאין סברא לומר כן ודוק:
בתוספות ד"ה ור' ישמעאל וכו' ולפירושו אם שקבל עליהם גיורת גמור ליכא למיחש למידי וכו'. ונראה הא דפסיקא להו דס"ל לר"א קהל גרים לא איקרי קהל היינו לפי שיטתם דעיקר קושיית הש"ס בזה כמ"ש תוס' לעיל בד"ה כותי לא ישא וכו'. וכתב בזה בספ"י דמלשון המתני' למאי דמשני רבא לעיל אע"פ שר"י אוס' וכו' משמ' דר"א לית לי' הכי וכו' ע"ש והוא דחו' קצת. ויותר נראה דא"ש לפי מה שכתבתי לעיל במתני' דהא דאוסר ר"א ספיקן בוודאין אינו אלא מדרבנן דעשו בספיקן נמי מעלה משמע דס"ל קהל גרים לא איקרי קהל דאל"ה הי' הספיקות אסורים לישא שום אשה בעולם כיון דאסרו חכמים לבוא בישראל אסורים גם בגרים וגם בפסולין וזה אין סברא כדאיתא במשנה בפ' השולח יבטל הכתוב אומר לא תוהו בראה לשבת יצרה וגו' וע"כ סבר דמותר בגיורת אך לפי שיטת הריטב"א והה"מ דר"א אוסר ספיקן בוודאין מדאורייתא משמע דחד קהל מיותר לקהל גרים איקרי קהל כמ"ש במתני' וק"ל:
בא"ד. לכך נראה לר"י לפרש דכי היכא דבנות ישראל נטמעו בהן וכו'. נראה דס"ל לרש"י ז"ל דע"כ צ"ל דליכא למיחוש כולי האי דאל"כ קשה דאפי' אי נימא דהולד כשר מ"מ איכא חשש ממזרות כיון דנטמעו בהם ישראל בנכרים דגרי אריות מ"מ כיון שהם מתנהגים בכל דה ישראל בגיטן וקידושין א"כ אם קידש א' מהם אשה ישראלית ואח"כ קידשה השני לא חששו לקידושי שני' ובאמת איכא למיחוש שמא הראשון נכרי והשני ישראל נמצא קידושי שני הוי קידושין ואיכא חשש ממזר מא"א וכן אם א' מהן היה לו בן מאשה אחרת ובת מאשה אחרת וקידשה הבן את הבת ולא חששו לאותן קידושין כדין המקדש את אחותו ובאמת יש לחוש שמא האב נכרי והוי קידושיו קידושין וכן כיון שהי' נוהגין דין יבום כדאמר לקמן שהיה מיבמין וכו' א"כ אם אביהם נכרי ואמם ישראלית הרי נשאו אשת אחיו מאמו והולד ממזר אע"כ דכולי האי ליכא למיחוש כיון דהוי ס"ס אם נתערב בהן ממזר ואפי' אם נתערב שמא לא זו הי' ואיכא נמי ספק בדידה ליכא למיחוש בולי האי ואפי' לר"ג דמחמיר באלמנות עיסה בספק חלל שנתערבו מ"מ הכא שגם השבי בספק כולי האי ליכא למיחוש א"כ ה"נ כיון שאין. ידוע אם נשא ישראל ישראלית בכל הדורות משעה שנתערב בהן ישראל עד השתא ואם הוא כן שמא לא זה הוא והשני נמי בספק ליכא למיחוש כולי האי ולא דמי להא דאמר לקמן דפסולים משום שאין יודעין בטיב גיטין וקידושין דאע"ג דהוי נמי ספק אם אירע פסול בגט מ"מ כיון דשכיח טפי כדאמר לעיל דף י"ג ע"א כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין וכו'.
וקשין לעולם יותר מדור המבול וכו' ה"ל כנתערב בהן פסול וודאי. ויש לדקדק דמה הוצרך ר"י לומר דנטמעו בהן בני ישראל הא כיון דכל מימרא דר' ישמעאל היינו מדברי ר' יוחנן בסמוך כדפירש"י ז"ל בד"ה ר"א דאמר כותי וכו' א"כ הא אמר ר' ישמעאל כהנים שנטמעו בהם כהנים פסולים היה א"כ הוי לר"י לפרש דאותן כהנים שנשאו בנות ישראל דהוי הולד ישראל גמור אלא שהי' פסולי כהונה. ואפשר דמשמע להו כהנים פסולים היינו שהיה פסולי קהל כדמשמע מלשון מן הקוצים שבעם ותו דס"ל דאין לפרש שהי' פסולי כהונה דלפי מה דס"ד דסבירא ליה כר"ע לא משכחת חלל אלא מבעולה לכה"ג אבל משאר חייבי לאוין דכהונה הוי הולד ממזר ודוחק לומר שהיה חללים מבעולה לכה"ג אך אין זה מוכרח דהא כתבו תוס' בסמוך דדוחק לאוקמא כר' ישבב א"כ י"ל דס"ל כר' סימאי אליבא דר"ע דלא הוי ממזר מפסול כהונה. ועוד אי נימא דהוי פסולי קהל קשה לי טובא דלמה הוצרך הש"ס לומר דסבירא ליה לר"א נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר הא אפי' הוי הולד כשר אכתי איכא חשש ממזרת בכהנים פסולים שנשאו בנות ישראל דהוי הולד ממזר ותו דאפי' אם הכהנים נשאו נכריות הוי הולד נכרי וממזר כדסבירא ליה לר"א לעיל בס"פ האומר דממזר שנשא שפחה הולד עבד וממזר כדכתי' לו הלך אחר פסולו וה"ה בממזר שבא על נכריות ועמ"ש לעיל בס"פ האומר וא"כ איכא למיחוש שמא היה אמו ואביו מישראל או אפי' אמו לבד מישראל כיון דהולד כשר מיקרי ישראל כמו שיבואר בסמוך ואסור לישא כותית שמא אביה מן כהנים פסולים ואמר מישראלית או אפי' נכריות בשנתגיירו אפ"ה יש בה איסור ממזרת לר"א וצ"ע ודו"ק:
בא"ד. בשלמא עבד אית בה לאו דלא יהיה קדש וכו'. נראה לענ"ד דט"ס הוא וצריך להגיה לאו דלא תהיה קדשה וכמו שתרגום אונקלס לא תהיה אתתא מבנות ישראל לגבר עבד וכו' איל לאו דלא יהיה קדש לא דריש ר' ישמעאל כתרגום כדאיתא בסנהדרין דף נ"ז ע"ב אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש וגומר וק"ל:
בא"ד. היינו אזהרה לתפיסת קידושין וכו'. לכאורה כוונתו להא דאמרי' בעבודה זרה דף ל"ו ע"ב אלא דאוריית' אישות דרך חתנות ואתא אינהו וגזרו אפי' דרך זנות וכו' אך בזה אין שום קושי' עלי הסוגיא דהא גבי כותי' הוי דרך חתנות כדפירש"י ז"ל בד"ה גירי אריות וכו' ויש לומר בכל א' מהן הוא בא מישראלית הנשאת לנכרי וכו' וכיון דהוי דרך חתנות שפיר הוי חייבי לאוין וכן הא דאמר דר' ישמעאל לית ליה דר"ע מדדריש קרא דאלמנה וגרושה מי שיש לה אלמנות וגירושין וכו' השתא ממזר הוי וכו' היינו נמי דלשון אלמנות וגירושין לא שייך אלא כשנשאת לנכרי וכיון דהוי דרך חתנו' הי"ל חייבי לאוין ואין לפרש פי' דבריהם שכיוונו להא דאיתא ביבמות דף צ"ב ע"ב גבי יבמה לשוק מספקא ליה לשמואל האי לא תהי' וגו' אי ללאו הוא דאתי אי דלא תפסי בה קידושין הא דאתי וכו' ולפירש"י היינו דאי אתי קרא דלא תפסי בה קידושין אין בה לאו כמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ט ע"ב ד"ה אי כרב וכו' ע"ש וכיון דאמרי' לעיל דף ס"ח ע"ב נכריות מנ"ל אמר קרא לא תתחתן בם ופי' לא תהיה לך בם תורת חיתון א"כ כיון דקרא אתי לתפיס' קידושין אין בה לאו אך זה אינו חדא דהתוס' חולקים ביבמות שם על רש"י ז"ל וסבירא להו דאפי' אי לתפיסת קידושין אפ"ה איכא בה לאו לעולם כמו שהוכיח מסוגיא דלעיל דף ס"ח ע"א ותו דמשמע כן מסוגיא דע"א דדרך חתנות איכא לאו דלא תתחתן ותו דלפי מה דמסיק לעיל דף ס"ה ע"ב דבנכרי' לא תפסי בה קידושין מקרא דאחר כן תבוא אלי' ובעלתה וגו' ע"כ קרא דבתך לא תתן לבנו ללאו הוא דאתי' כמ"ש תוס' שם בד"ה אמר קרא וכו' אע"כ כוונת התוס' כמ"ש בתחלה דליכא לאו אלא דרך זנות היינו דמסתימת לשון הסוגיא נו"ע הבא עב"י משמע אפי' דרך זנות. מיהא בעיקר קושיתם דס"ל אפי' ב נקום דאיכא לאו בדרך חתנות מ"מ היכא שבא עלי' בזנות כיון דאין בזה לאו לא הוי הולד ממזר וקשה דהא אמרי' בפ' החולץ דף מ"ה דכו"ע הבא עב"י הולד פגום מק"ו דאלמנה לכה"ג ע"ש משמע דאפילו דרך זנות הולד פגום אע"ג דאין בו לאו כמ"ש תוס' ונהי דבאלמנה לכה"ג י"ל דאפי' לרבא דס"ל לקמן דף ע"ח דאינה לוקה משום לא יקח אא"כ קידש ובעל מ"מ אית ביה לאו משום לא יחלל אבל בנכרי בזנות אין בה לאו וע"כ צ"ל כיון דדרך חתנות אית בה לאו ממילא הולד פגום אפילו דרך זנות ועמ"ש לקמן דף ע"ז. מיהו בל"ז קשה לפענ"ד לפי מה דאמר בסוגיא לעיל דף ס"ח ע"ב ובע"א שם דהאי קרא דלא תקח היינו דוקא אליב' דר"ש אבל לרבנן לאו זה אינו אלא בז' אומות אבל בשאר אומות לא מצינו ביה לאו אפי' דרך חתנות לרבנן דר"ש א"כ ע"כ צ"ל דהא דאמר הכא דהוי הולד ממזר לר"ע היינו אליבא דר"ש וזה דוחק וצ"ל כמו שתירצו התוס' דאף דליכא בהו לאו כלל אע"ה לר"ע הוי הולד ממזר מיהא הא קשה לי הא דאמר בפ' החולץ דכולהי אמוראי דמכשירים מודו שהולד פגום לכהונה מק"ו דאלמנה וכו' ואמאי הא לרבנן דר"ש אין איסור לאו בנכרי משאר אומת איכא למיפרך מה לאלמנה לכה"ג שהיא בלאו ויש ליישב לפמ"ש התו' דעכ"פ איכא איסור עשה בנכרי הבא עב"י מקרא דהוציאוה ותשרף א"כ כיון דקי"ל כראב"י ביבמות דף ס' דיש חלל מחייבי עשה דהיינו בעולה לכה"ג ואיתא נמי ביבמות דף ע"ד ע"ב דרבנן דר"ש ס"ל כראב"י דיש חלל מחייבי עשה א"כ אף לרבנן דר"ש איכא למילף מק"ו מבעולה לכה"ג וממילא מתורץ דאף דאינו דרך חיתון מ"מ הולד פגום משום איסור עשה ודוק:
בא"ד. מיהו קשה הוי לן למימר אליבא דר"ע וכו'. הנה לפמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ט בד"ה הכל מודים וכו' וטעמא אומר ר"ת דהוי כנו"ע שאין בה קידושין לשום אדם וכו' א"כ כיון דמצינו לר"ע דס"ל יש ממזר מיבמה לשוק כדאמר בסמוך בהדי' ואלא מפני מה אסורים שהי' מיבמות וכו' הרי דס"ל דיש ממזר מיבמה לשוק אע"ג דאין בה תפיסת קידושין לכ"ע וה"ה לנכרי ועבד ובאמת התו' ביבמות שם שינה שלשון התו' בשמעתין וז"ל שם ואמאי הוי ממזר משומרת יבם לשום תנא וכו' הרי דקושיתם שם באמת על ר"ע מ"ט וגם בתירוצם שינוי מלשון התו' דשמעתין וז"ל שם ואור"י דלמ"ד דהוי ממזר לר"ע וכו' פי' דלאו דיבמה לשוק נמי הוא בכלל ריבוי דוי"ו דולא יגלה הרי בהדי' דמיבמה לשוק הוי ממזר וממילא ילפינן לנו"ע אע"ג דלית בהו לאו ואינו בכלל ריבוי דויו. מ"מ כיון דאין בהן תפיסת קידושין לכ"ע ילפינן מיבמה לשוק דמפורש בהן ממזרת אבל התו' דשמעתין לא נחית להו דנו"ע הוי דומי' דיבמה לשוק כסבר' ר"ת שם לכך הקשה מנ"ל אליבא דר"ע וגם בתירוצם לא תירצו דילפינן נו"ע משומרת יבם כמ"ש שם אלא דע"כ ר"ע לא בעי וכו' דלאו שאר כגון עמוני ומואבי כו'. ונראה דבריהם דהכא היינו לפי הס"ד דרב דימא דלא ידע מהא דאר"ע שהי' מייבמין וכו' לכך הקשה מנ"ל אליבא דר"ע ונראה הא דפסיקא לתוס' דלא ידע ר' דימא מהך דריע אף דידע מהא דר' ישמעאל כפירש"י ז"ל בד"ה ר"א דאמר וכו' אלא משמעותא דר' יוחנן וכו' היינו משום דאי הוי ידע ר' דימי מהא דר"ע קשה מנ"ל דס"ל לר"א כר' ישמעאל דלמא ס"ל כר"ע דבאמת עיקר איסור הכותים משום איסור יבמה לשוק כדאמר ר"ע מפני שהי' מייבמין וכו'.
ובזה מובן סמיכות לשון התוס' וא"ת היכא אשכחן למה שכתב בתחלה דכי היכי דנטמעו בהני בנות ישראל ה"נ נטמעו בהם בני ישראל וכו' דאל"ה המ"ל דרב דימא יודע להך דר"ע והא דהוצרך לומר דס"ל בר"א כר"י דכותים גירי אריות הן היינו משום דלר"ע אין טעם למה שאוסר ר"א כותי לישא כותית דאף שיש בהן חשש ממזרות הא קהל גרים לא איקרי קהל ולא מהני טעמא דר"ע אלא לאסור לבוא בקהל ישראל לכך הוצרך לומר דס"ל כר"י דאמר גירי אריות הן ואיכא חשש שישא נכריות שלא נתגיירו אבל אחר שהקדימו תוס' לר"י צ"ל דאיכא חשש שיש בהן ישראל גמור שאביה ואמו מישראל א"כ איהי ס"ל כר"ע נמי כותי אסור בכותי' מהאי טעמא ע"כ צ"ל דלא ידע הך דר"ע ושפיר הקשה מנ"ל אליבא דר"ע:
ונראה דמהאי טעמא לא ניחא לרש"י ז"ל לפרש כפי' ר"י משום דס"ל לדוחק לומר דלא ידע מהך דר"ע ותו דהוה מוכח אדע מר"ע שהי' מייבמין דאל"ה מנ"ל אליבא דר"ע דהוה ממזר מנו"ע כמו שהקשו תוס'. ובזה מובן לשון הש"ס שאמר בתחילה ר"א כרבי ישמעאל ורבי ישמעאל ס"ל כר"ע דהוא מיותר ולא קאמר מיד דר"א ס"ל כר"ע לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל א"ש דע"כ הא דר"ע הוי ממזר מנו"ע נפקי מיבמה לשוק דאמר ר"ע שהי' מיבמין וכו' ולפי מה דמשמע לפום ריהטא משמעתין דר"י דר' יוחנן ס"ל דאסרו מפני שהי' גירי אריות ור"ע ס"ל שאסרו משום יבמה לשוק משמע דרבי ישמעאל ל"ל טעמא דר"ע אף דבוודאי לא פליגי במציאות שהי' פוטרין את הנשואות אלא דר"י ל"ל דהוי ממזר מיבמה לשוק וכיון דחזינן דר"א אוסר במתני' מתי' בהדי שאר ספיקות משום חשש ממזרת. גם כבר כתבנו בלשון רש"י ז"ל דמשמע ממתני' דאפי' נתגיירו אסורין לבוא בקהל משום חשש ממזרות וברייתא דאמר כותי לא ישא כותית אע"ג דקהל גרים לא איקרי קהל ע"כ צ"ל משום דס"ל כרבי ישמעאל דגרי אריות הן א"כ אי נימא דר"י ל"ל הא דר"ע דהוה ממזר מיבמה לשוק כדמשמע מפשטא דשמעתין דרבי יוחנן היא קצת דוחק לומר דר"א ס"ל כחומרא דשניהם דהיינו חומרא דר"י גירי אריות הן וחומרא דר"ע שיש ממזר מיבמה לשוק דמיני' ילפינן נו"ע להכי אמר בתחלה דאין זה תרי חומרא דאיכא למימר דר"י נמי ס"ל כר"ע והא דאוסר דוקא מחמת גירי אריות היינו דפשיטא ליה מסברא דנפשיה דגירי אריות הן וממילא דלא שייך בהו איסור יבמה לשוק כיון דנכרים הם ואין להם קידושין אבל למאי דהכריח הש"ס דר"י ל"ל דר"ע דהוי ממזר מיבמה לשוק דדמי לנו"ע וע"כ צ"ל דר"א ס"ל חומרא דר"י וחומרא דר"ע. ודוק:
בתוספות ד"ה השתא ממזר הוי וכו' ור"ש מקוצי פי' דלאו הא בהא תלי'. ובספ"י הקשה ע"ז דהא אמרינן לעיל ע"א מאן מיקל בהני תנאי רשב"ג וקאמר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו ע"ש ולענ"ד לק"מ נהי דהני תנאי אית כהו כלל זה כדאמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה וכו'. אבל כיון דאמר שם לאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר' יהושע ורבי יהודה בן בתירה וכו' הרי דר' יהושע וריב"ב פליגי על כלל זה ועיין באה"ע סימן ב' סעיף ה' די"א דקיי"ל כוותייהו דאלמנת עיסה כשירה ובתו פסולה וא"כ מאי מקשה הש"ס בפשיטות על רבי ישמעאל השתא ממזר הוה דילמא רבי ישמעאל ס"ל כוותייהו ונראה דבספ"י אזיל לשיטתו שכתב בשמעתין דהא דאמר רבי ישמעאל ס"ל דכותים גירי אריות הן היינו מההיא ברייתא דלעיל דחשיב תנא דברייתא כותי בהדי פסולי דאורייתא והיינו משום דאתיא כרבי ישמעאל דס"ל גירי אריות הן כפירש"י ז"ל בהחולץ וא"כ שפיר מקשה כיון דקאמר לעיל מאן מיקל בהני תנאי משמע ת"ק ס"ל האי כללא דכל שאין אתה נושא בתו וכו' ושפיר מקשה הש"ס מרבי ישמעאל גופא דס"ל הכא. אך לענ"ד גם זה אינו דהא התוספות ביבמות דף ס"ח ע"ב כתבו דהך כותי דקאמר ת"ק לאו משום דכותים גירי אריות הן אלא משום ספיקא דפסול כותי' ולאו רבי ישמעאל הי' ומה שהקשה בספ"י שם על דברי תוס' כיון דספק ממזר מותר מדאורייתא א"כ לא הוה חשיב ליה בהדי פסולי דאורייתא ונראה לענ"ד דס"ל להתו' דנהי דספק ממזר כשר לבוא בישראל אבל לינשא לכהן פסולה דלא התירה התורה אלא לאו דספק ממזר אבל לא לאו דפסול כהונה תדע דהא אמר בפרק החולץ דף מ"ד ע"ב דאפי' לרבי יהושע דס"ל אין ממזר מחייבי כריתות אפ"ה הוה הולד פגום לכהונה מק"ו לאלמנה לכה"ג מאי אמרת מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון דנבעלה לפסול לה עשאוה זונה א"כ כיון דלר' יהושע היא וולדה פסול לכהונה דלא מצינו דהתורה התירה בספק חלל וחללה איך נימא דלרבנן גרע טפי דכיון דהוי ספק ממזר מותר אפי' לכהונה. ותו דלפי מאי דקאמר לקמן דעבד ושפחה נתערב בהן הא לא התירה התורה ספק שפחה א"כ אפי' לרבנן דכותי' פסולה משום ספק ממזר' כדאמר לקמן לפי שאינן בקיאין בטיב גיטין וקידושין או נתערב בהן ממזר או עבד אפ"ה שפיר חשיב כותיה בהדי פסולי דאורייתא דלענין כהונה חשיבא דאורייתא והך ברייתא לאו רבי ישמעאל היא כמ"ש התוס' ביבמות שם מיהא יש ליישב לפירוש רש"י ז"ל דקושית הש"ס השתא ממזר הוה אתיא כפשטיה דלפמ"ש לעיל דלפי הס"ד המקשה דלא ידע מהך דר"א לקמן לפי שאינן בקיאין ואין שום פסול בכותי אלא ספק נכרי א"כ לפי תירוצם דרב דימא השתא דאין שום פסול דכותי אלא משום דכותים גירי אריות הן ע"כ ברייתא דלעיל דחשיב כותי בהדי פסולי היינו רבי ישמעאל הי' וכיון דת"ק מודה לרבי יוסי וס"ל נמי האי כללא דכל שאתה נושא בתו כדאמר רב חסדא מאן מיקל בהני תנאי שפיר פריך השתא ממזר הוה מפסיל בביאתו מיבעיא דהא ר' ישמעאל ס"ל הכי בברייתא דלעיל.
ובזה מתורץ מה שהקשו תוס' מסוגיא דיבמות דף ס"ט דמקשה התם לר"ע מאי כי תהיה לאיש זר כי תיבעל אלמנה וגרושה ל"ל ולא מקשה כפשטא השתא ממזר הוי מפסל בביאתו מיבעי' כמ"ש מהרש"א ז"ל די"ל דלפי האמת אין זה קושי' דאיכא למימר ר"ע כר' יהושע דלית ליה האי כללא דכל שאתה נושא את בתו כנ"ל והכא לא מקשה הש"ס אלא לפי הס"ד דליכא פסול בכותי אלא משום ספיקא דנכרי דמוכח דהך ברייתא דלעיל ר' ישמעאל הי' אבל לפי האמת ליתא להאי כללא וממילא מתורץ נמי דלא תקשה ר' יוחנן אדר"י דס"ל לר"י אליבא דאמת כר' יהושע וכר' יהודא בן בתירא דקי"ל כוותי' דלית ליה האי כללא דכל שאתה נושא בתו וכו' והש"ס לא הקשה הכא אלא לפי הס"ד השתא כן כר' לענ"ד ליישב פירש"י ז"ל כפשטא אבל מ"מ אין זה קושי' על הר"ש מקוצי דהא לשיטת התו' בד"ה כותי לא ישא כותי' וכו' דאף המקשה ידע דאפי' לרבנן איכא פסול בכותי משום ספק ממזרים אלא דהוי קשה ליה בכותי לא ישא כותית משום קהל גרים לא איקרי קהל א"כ א"צ לאוקמי ברייתא דלעיל כר' ישמעאל וליכא לפרושי קושי' הש"ס השתא ממזר הוי מפסול בביאתו מיבעי' כנ"ל ודו"ק:
בא"ד. ונר' ליישב הכי השתא וכו'. לכאורה קשה דהא ע"כ צ"ל דהא דמקשה שם לר"ע דהאי כי תהי' כתיב וכו' היינו ע"כ לר' ישבב דס"ל לר"ע אפי' בחייבי עשה דהיינו במצרי ואדומי אין קידושין תופסין וכמו שכתב רש"י שם דאין הוי' לכל הפסילים בו וכמ"ש תוס' שם דליכא לאוקמי בבעולה לכה"ג אבל למ"ד דמודה ר"ע בחייבי עשה איכא לאוקמא קרא דכי תהי' במצרי ואדומי וא"כ מאי קשה הכא דלמא ר' ישמעאל לא ס"ל כר"ע אלא בחייבי לאוין ולא בחייבי עשה ונר' דהר"ש מקוצי ל"ל הך תירוצא דאסקי תוס' לעיל בד"ה ור' ישמעאל אלא כמ"ש תוס' בתחלה דטעמא דהוי ממזר לר"ע מנו"ע היינו משום עשה דהוציאה ותשרף וא"כ כיון דס"ל כר' ישבב ע"כ כי תהי' היינו כי תיבעל אבל לפמ"ש תוס' לעיל ע"כ צ"ל כמ"ש תוס' בתחלה דר"י אליבא דר' ישמעאל קאמר ואין להקשות על התוס' דהכא ודהתם דה"ל להוכיח כפשטא מסוגי' דיבמות דאי נימא דהשתא ממזר הוי וכו' משום דהא בהא תלי א"כ קשה למה לי קרא דכי תהי' לאיש זר לר"ע הא בל"ז ידעינין דפסולה לכהונה מהאי ק"ו דהשתא ממזר הוי וכו' ז"א דאיצטרך קרא למלקות כדקאמר שם דף ס"ח ע"א כתב רחמנא האי ללאו וכו' ע"ש תדע דע"כ צ"ל כן לר"ע דאל"כ קשה מאי משני ביבמות דאיצטרך לר"ע אלמנה להחמיר וגרושה להקל אכתי קשה ל"ל קרא כי תהי' דממשמעות דאלמנה נפקא דמשמע מי שיש לו אלמנות וגירושין דוודאי לר' ישמעאל נמי איצטרך אלמנה וגרושה להחמיר ולהקל אלא דיליף ממשמעות הכתוב וע"כ צ"ל דאיצטרך קרא למלקות וכן צ"ל מ"ש תוס' שם ביבמות ד"ה כי תהי' וכו' וא"ת לוקמא בסוטה וכו' דליכא אלא עשה דנטמאו וכו' רצונם דאע"ג דר"ע ס"ל בסוטה ריש פ' כשם דונטמאה א' לתרומה ובל"ז אסורה מ"מ איצטרך קרא דכי תהי' ללאו למלקות דאין לפרש כוונתם דעשה כשנבעלה לבעלה דלאו נמי איכא אלא דתפסי בה קידושין כדאית' ביבמות שם דף מ"ט וכבר כתבנו בסמוך הנר' לענ"ד ליישב קושיתם ואמנם לולי דברי תוס' בשמעתין ויבמות שם שהקשו דלמא קרא בבעולה לכה"ג או סוטה שבא עלי' הבעל בדרך היה נראה דעיקר הקושיא אף אי נימא דאיכא לאוקמי לר"ע בחייבי עשה מ"מ קשה למה לי קרא דאלמנה וגרושה נילף נו"ע דלא תפסי בהו קידושין בק"ו מחייבי עשה דתפסי בהו קידושין כפי' רש"י ביבמות דף ס"ח ע"ב בד"ה עבד כנעני וכו' ואית דמפרשי וכו' ועוד ק"ו חייבי לאוין פוסלין וכו' ותו דהוא גופא הוי ק"ו מה חייבי עשה אין איסורין שוה בכל כמו נו"ע שהרי מותר בגרים ובפסולים וכה"ג יליף בפ' החולץ דנו"ע הבא עב"י הולד פגום ק"ו מאלמנה שאין איסורה שוה בכל אלא דאיכ' למיפרך דמ' לחייבי עש' שהו' מצרי ואדומי שהולד ג"כ מצרי משא"כ בנו"ע שהולד כשר ואין ללמוד ממצרי שני דאינו מפורש בקרא ור' יוסי מכשיר באמת במצרי שני כדלעיל אבל לר"ע דס"ל נו"ע הולד ממזר שפיר איכא למילף מק"ו ומהאי טעמא נראה דהא דאמר ר' ישמעאל מניין לכו"ע ולא אמר נמי מניין לחייבי כריתות אלא דחייבי כריתות כיון דהולד ממזר ילפינן בק"ו מחייבי לאוין דנפקא מכי תהי' ונראה דהתוס' לא דקדקו אלא על לשון הש"ס דמשמע כי תהי' כי תבעל דמשמע שאין קידושין לשום פסול אבל באמת הקושי' הוא לכ"ע והיינו דקאמר הכא השתא ממזר הוי וליכא למיפרך שכן הולד פסול אפילו אי מיירי קרא בחייבי עשה והיינו כמ"ש תוס' לעיל דמסתמא סוגי' זו דלא כר' ישבב ולפמ"ש א"ש הא דלא קאמר הש"ס ביבמות הניחא לר' סימאי משום דלפמ"ש באמת הקושיא לכ"ע.
ויותר נראה דס"ל להתוס' דע"כ ליכא למימר הכי דא"כ תקשה לת"ק דלעיל בברייתא דס"ל אפי' מצרי שני פוסל דלמה לי קרא דכי תהי' אלמנה וגרושה לנו"ע נילף מק"ו ממצרי שני וכ"ש לפמ"ש בספ"י דהא ת"ק דר"י דלעיל הוא רבי ישמעאל הרי דס"ל לר' ישמעאל עצמו דמצרי שני פוסל א"כ למה לי קרא דאלמנה וגרושה לנו"ע נילף מק"ו ממצרי שני אלא דאיכא למיפרך דמה למצרי שכן נקיבות כזכרים משא"כ בנו"ע דבנקיבות ליכא אפי' עשה מדאורייתא כדאי' בע"א דף ל"ו ע"ב גבי נכריות וכן גבי שפחה כמ"ש לעיל בתו' ד"ה ור' ישמעאל וכו' דלר' ישמעאל אין איסור שפחה מפורש בתורה דדריש לאו דלא יהא קדש אזהרה לנשכב כנ"ל. ובזה א"ש נמי הא דר' ישמעאל מנין לכו"ע ולא אמר מניין לחייבי כריתות משום דבחייבי כריתות איכא למילף בק"ו מחייבי לאוין וליכא למיפרך מידי גבי עריות אחי בהן נמי זכרים כנקיבות כדאי' ביבמות דף ע"ו ע"ב עריות יוכיח ודו"ק:
בתו' ד"ה שאין ממזר וכו' אע"ג דיש תנא וכו'. לכאורה הי' נראה ליישב קושייתם לפי שיטת ר"ת ביבמות דף מ"ט בתו' ד"ה הכל מודים וכו'. דשומרת יבם חשיבא לאו בת תפיסת קידושין לכ"ע כמו נו"ע א"כ כיון דאמר ר"א אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות וכו' והיינו דבני צרות שנשאו לשוק כב"ה לא הוי ממזר לדברי ב"ש א"כ מוכח דס"ל לר"א דמיבמה לשוק לא הוי ממזר אע"ג דאין קדושין תופסין בה כדס"ל לר' יוחנן ורב ור' ינאי ביבמות דף צ"ב ע"ב וע"כ צ"ל משום דאין בה תפיסת קידושין לכ"ע כסברת ר"ת וא"כ ממילא דמהאי טעמא אין ממזר מנו"ע כיון דאין בה תפיסת קידושין לכ"ע ושפיר מקשה ונראה דס"ל לתו' דע"כ ליכא למימר דלב"ש דאין ממזר מיבמה לשוק משום דאין בה תפיסת קידושין לכיע דהא טעמא דר"ת שם כתבו התוס' שם דהוי כנו"ע שאין בה קידושין לשום אדם וליבם כאי לאו בת קידושין הי' דאית בה וכו' דטעם זה לא שייך לב"ש דס"ל ביבמות דף כ"ט ע"א דמאמר קונה ביבמה מדאורייתא א"כ ה"ל כמו שאר אשה כיון דאית בה קידושין כסף ושטר וא"כ ע"כ לאו מהאי טעמא ס"ל לר"א אליבא דב"ש דלא הוי ממזר מיבמה לשוק אלא כאידך טעמא שכתב ר"ת שם כיון שיבמה עומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קידושין ואין ראי' מזה על נו"ע כמ"ש תוס' שה ושפיר הקשו תוס' אבל אין זה מוכרח כ"כ דהא כמה אמוראי שם דף כ"ט ס"ל דב"ש מודה דמאמר אינו קנין גמור מדאורייתא א"כ י"ל דסוגי' קאי אליבי' ותו דכבר כתבנו לעיל דף י"ד דאף לב"ש לא חשיבא בת קידושין ליבם ע"ש ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |