אילת השחר/קידושין/סג/א
לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. יש לעיין דהא ודאי בעבד משוחרר אי"צ פסוק דאסור לעבוד בו, א"כ כיון דס"ל דאדם מקנה דבשלב"ל והוא משתחרר תיכף כשקונה אותו, א"כ ל"צ קרא לאסור לעבוד בו, ולומר דזהו גופא משמיענו דאדם מקנה דבשלב"ל, לא משמע בשום דוכתא דהני דס"ל דאדם מקנה דבשלב"ל יליף זה מקרא, דמשמע דזה מסברא, וא"כ על מה בא הפסוק [ובתפארת יעקב גיטין דף מ"ה הקשה בקצת שינוי דאיך נילף על שאר דוכתי, דהתם ע"כ דגזה"כ הוא דאע"ג דלא נשתחרר מ"מ אסור לעבוד בו, ואיך נלמוד מזה דאדם מקנה דבשלב"ל].
תוד"ה כגון. ומיהו קשה לפיר"י שפירש מעכשיו מהני אפי' נתקרע הגט א"כ ל"ל במשוך פרה זו מעכשיו לאחר ל' יום דקא מוקי לה ר' יוחנן אפי' בעומדת באגם דמקום ראוי למשיכה פירוש ולא מיבעיא בחצירו הא אפי' ברה"ר קיימא קנה כיון דאמר מעכשיו. וברעק"א הקשה דהא ודאי ידעינן גם בלי הר"י דמעכשיו מהני לענין דאם נקרע השטר קנה, כמבואר לעיל דף ס' ע"ב איכא בינייהו שנתקרע הגט, דלמ"ד ע"מ כאומר מעכשיו מגורשת אפי' אם לפני שנתקיים התנאי נתקרע הגט, וא"כ קושיא זאת קשה גם בלי ר"י דלמה צריך דוקא אגם ולא מהני אם עומדת ברה"ר בסוף שלשים.
והנה עיקר החידוש דר"י הא הוא דאע"ג דלא קנה ממש עכשיו, דהא כ"ז שאינו שלו לא שייך שישחרר את העבד לעצמו אלא דמהני לענין שאם נקרע, והיינו כמו שביארו האחרונים דכעת כבר קנה על אח"כ, וזה מצינו רק בדבשלב"ל דהקנין אינו יכול להועיל שיקנה ממש מעכשיו, אלא שקנה כעת על הזמן שיהי' בעולם, אבל בדבר שבא לעולם כגון מעכשיו אם תתני מאתיים זוז אז אם יקויים התנאי מגורשת ממש מעכשיו [ובחידושי הגר"ש הכהן נוקט דבדבר שבא לעולם לא מצינו כזה דבר שיקנה כעת על אח"כ, ולדברינו זה גופא מה שהתוס' דנים וכמו שיבואר].
והנה בהא דמעכשיו ולאחר ל' מבואר לעיל דף נ"ט ע"ב מחלוקת רש"י והרמב"ן לפי הצד שזה תנאי, מהו התנאי, דלרש"י התנאי אם לא אחזור בי, והרמב"ן חולק דאין במשמעות דבריו תנאי כזה, אלא דנכנס בתנאו שיהי' להם יום הל' דהיינו דלא ימות, דאם ימות אינו רוצה שתתקדש, והיינו משום דאז הא אינו צריך אשה ולמה לו לקדשה שתזקק ליבום, וזה מונח במה שאומר ולאחר ל' דהיינו שיהי' בחיים ביום הל'. וכ"ז שייך בקידושין וכדומה, אבל כשמוכר פרה לא מסתבר לתלות כונתו דאם ימות אינו רוצה למוכרה, דאם אינו צריך הפרה בחיים כ"ש דאינו צריך אותה אם ימות, ובכלל במכירת חפצים אין לאדם נפק"מ ואינו חושב על שמא ימות, וע"כ צריך לומר דכונתו שיקנה כעת הפרה על אחר ל' וכמו בדבשלב"ל, לכן בלי ר"י לא מצאנו שיש כזה ענין קנין שקונה כבר כעת על אחר זמן, וכיון דאומר מעכשיו ולאחר ל', ע"כ צריך לומר דבזה לא כלתה קנינו כיון שעומד בסוף ל' במקום הראוי למשוך, אבל להר"י דיש ענין קנין כזה שקנוי עכשיו הזמן שלאח"כ, א"כ קשה להם דגם בדבר שבא לעולם נימא שיקנה אפי' אם יקרע השטר לאחר ל'.
בא"ד. מבואר דבסודר דהדר למרי' לא מהני לאחר זמן [עיין בשו"ת הרשב"א חלק ד' סי' ר"ב דכתב דאי חליפין מהני מתורת כסף, אפי' אם חליפין קני ע"מ להחזיר, יועיל אפילו אם בינתיים החזיר הסודר לפני זמן שצריך לחול, ועיין במרדכי שכתב דחליפין מהני לאחר זמן אף בלי מעכשיו].
וצ"ע דברי התוס' דאף אי לא הדר למרי' מ"מ הא נותן לו הסודר לגמרי שיהי' שלו ויש לו רשות לעשות כרצונו, נמצא דלאחר ל' אין כבר מה שיעשה הקנין והו"ל כנתאכלו, ובקנין חליפין הא צריך שיהי' כלי בשעת החלות קנין [והנה בהא דאמרינן לעיל דף נ"ט אע"פ שנתאכלו המעות, ג"כ צריך ביאור, דהא הר"ן ביאר, וכ"ה בריטב"א לעיל דף מ"ו, דיש לה כבר רשות להוציא והוא שלה לגמרי, א"כ אף כשישנו הא ג"כ אין כסף שיעשה הקנין דהא הכסף הוא כבר שלה, וא"כ מאי שנא נתאכלו או לא נתאכלו, ואולי דאם היינו אומרים דנתאכלו לא מהני אז קידושין לאחר ל' הי' אסור לה להוציא קודם, וע"כ הי' צריך להיות כסף מזומן שלו בשעת החלות], ואולי יש לדחוק דזה עצמו כונתם דהא יש לו לעשות הכל, ממילא אינו קונה לאחר זמן אפי' אם לא החזירו, אלא דנקטו דהדר למרי', להראות בזה שכונתו שיהי' תיכף שלו הסודר, דאח"כ הא כבר מחזירו, אבל אה"נ דגם בלא החזירו לא מהני [וברמב"ם פ"ט מגירושין הל"ה מבואר בעושה גירושין לאחר זמן דהו"ל כפקדון עד הזמן ההוא ולכן צריך שיהי' במקום שייחדה אותו, ואע"ג דבגט צריך נתינה ואז אין כבר נתינה, כתב הכס"מ פ"ט מגירושין הל"ג דלגבי הדין נתינה מספיק נתינה של היום על אחרי ל' ולא אמרינן ע"ז כלתה, ועיין בר"ן גיטין דף ע"ח דבנותן גט לשם פקדון ואח"כ יאמר דיהי' לגירושין מגורשת בנתינה הקודמת].
תוד"ה יפר שמא תעדיף. וי"ל דהא נמי דברים שבינו לבינה שלפי שא"א לצמצם ליהנות משלה מה שהיא חייבת לו וא"א שלא יהנה יותר מן הראוי לו ויאסר אף בשאר מעשה ידיה ולכך צריך [נ' דצ"ל יכול] להפר. יש לעיין הא מה"ת אין שום דבר ששייך לבעל מנכסי אשתו, וזה הא בודאי לא נכתב בתורה שזה יהי' מהדברים שיכול להפר, וע"כ דאחרי שתיקנו חכמים דשייך לו מעשה ידיה אמרינן דג"ז נכלל בדברים שבינו לבינה, ועדיין נצטרך לומר דזה מחמת דדיני ממון עכשיו אחרי תקנ"ח מדאורייתא שייך לו דלכן מהני הפרה מה"ת, ויש כאן חידוש במה דנאסר בממון ששייך לו בגרמת הנדר שאליבא דאמת הנדר לא חל ע"ז אלא שנגרם איסור ע"י שחל הנדר דלכן יכול להפר, וזה כעין מש"כ הר"ן בתשו' (הובא בשב שמעתתא ש"א פ"ג) דבנדר שלא לאכול בשר ביום פסח, אז אם ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא אז גם בין השמשות כבר אסור מחמת הנדר, לכן אפשר כבר להתיר את הנדר משום דמקרי דהנדר כבר חל, משא"כ אי ספיקא דאורייתא לקולא, וה"נ כאן מה דא"א לצמצם יוצא דיהי' אסור ליהנות ממה שמגיע לו עפ"י דין מחמת הספק, ואי מה"ת מותר ליהנות מזה שוב אין כאן דברים שבינו לבינה מה"ת ואיך יועיל הפרתו, וע"כ משום דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, ואע"פ שסוף כל סוף אין ודאי דהוא אסור, מ"מ כבר דינו כחל הנדר ודאי וה"נ כאן, אע"פ שאליבא דאמת אין אסור מה שזה שלו אלא דיהי' מוכרח לא ליהנות, מה שנגרם ע"י הנדר מקרי דהנדר אוסר.
ומ"מ צע"ק דבשלמא התם לא נימא דבין השמשות יתיר רק מה דעי"ז נאסר כבר בין השמשות ולא כל הנדר משום דלא שייך להתיר קצת, אבל כאן דיכול להפר חלק מהנדר א"כ יתיר רק שיוכל ליהנות מה שזה קרוב לעשר סלעים שזה נגרם לו להיות אסור ע"י הנדר, אבל לא יפר את כל הנדר, דהא זה הנדר כבר לא גורם לאסור ואין כאן לגבי זה בינו לבינה.
ועדיין יש לעיין דהא אם אפשר לצמצם והוי ספק על הקצת שגובל עם מה שמגיע לו דזה אינה יכולה לאסור, הא מקור הספק הוא אם זה שייך לו או לא, ולכאורה נפסוק בזה ככל ספק דהממע"ה ולא יוכל להוציא ממנה מעט הזה, וא"כ יהי' מותר ליהנות מזה וממילא לא יוכל להפר כיון דזה אינו יכול לזכות, ובפרט להראשונים דס"ל דגם תפיסה לא תועיל, א"כ בממון הזה אין לו שום זכות ואיך יפר.
אילימא עד דאמר אבא אין אימא מציעתא וכו'. ברשב"א ביאר דבהתנה שיאמר אין אפי' אם אמר מקודם לא, יכול לומר אח"ז אין, ויחולו הקידושין, כמו באומר ע"מ שאתן מאתיים זוז וחזר ואמר לא אתן יכול לקיים תנאו אח"ז והקידושין יחולו, משום דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. משמע מדבריו דכשאומר שאינו רוצה לקיים התנאי הוי חזרה מהקידושין, דאל"כ למה הוצרך לומר משום דהוי כאומר מעכשיו, דאפי' לא הוי כאומר מעכשיו יכול אח"כ לקיים תנאו, דהא משום אמירתו דאינו רוצה לקיים התנאי אינו גורם שאינו יכול לקיים אח"כ תנאו אם ירצה ויחולו אז הקידושין, וע"כ דהוי חזרה מהקידושין, לכן הוצרך לומר דכמעכשיו דמי ולא מהני חזרתו מהקידושין. וצריך לחלק מהא דגיטין ל"ד לענין קיום התנאי, דאע"פ דלפי"ז יוצא דהגט בטל מ"מ אין בזה ביטול הגט, וכאן ע"י דאומר דאינו רוצה לקיים התנאי שעי"ז יועיל הקידושין הוי כאומר דמבטל וחוזר מהקידושין, ורק מחמת דאמר מעכשיו לא מהני הביטול.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |