אילת השחר/קידושין/לט/א
ספק לי ואנא איכול. כתב הר"ן דבכל איסורין אסור לספק ויעבור על לפני עור. ולכאורה הא המקבל לא יענש כיון דלדידי' יהי' ספק המותר, דע"כ כונת הר"ן דהלפני עור הוא באופן שע"י שיתן לו יהי' מותר לו לאכול לפי טעותו, דאל"כ איך עובר לפני עור כיון דלא יאכל, דהא איירינן במי שאינו אוכל מאכל האסור לו עפ"י דין, הרי דאיסור לפני עור אינו מפני שיענש אלא עצם הדבר שמוסר לו לאכול דבר שאליבא דאמת זה דבר איסור עובר בלפני עור, ורק בערלה דזה היתר במציאות לגבי מי שלא יודע, דאינו אוכל דבר איסור כלל לכן מותר. וצ"ע מש"כ רש"י בע"ז דף ו' ע"א בד"ה ולפני עור, דלכן עובר בלפני עור על שמכשיל את הבן נח באיסור משום דיענש, ותיפוק לי' דעובר עבירה.
סתום ספיקא ואבד ודאה. משום דהם מקילין כמש"כ רש"י, וצ"ל דאע"ג דלא אסר הפירות דהא רק צריך לסתום הספק, אבל אי עשה ספק הפירות מותרין מ"מ אסר להם לספק, אלא דאם היו נותנים והי' להמקבל ספק הי' מותר, ומ"מ כיון דאסור להם לעשות ספק לכן צריך ומותר לאבד.
ומש"כ שצריך לגנוז פירותיהן, צ"ע דאם זה של ערלה הא צריך לאבד, וע"כ לגנוז עד שיבורר, ולמה יגנוז סתם פירות שאין ידוע אם הם מערלה, והא אמרינן סתום ספיקא, הרי דספק מותר ולמה צריך גניזה.
למעוטי זרעים שבחו"ל. דשדך משמע מיוחד וחו"ל לא הקנו לך מן השמים, ומ"מ בירושלים למ"ד לא נתחלקה לשבטים דאין זה מיוחד לכל א' אסור לזרוע כיון דמיוחד לכלל ישראל ובשדה של אחרים ג"כ עובר. ועי' בריטב"א דמביתך דכתיב במזוזה אינו נתמעט חו"ל כיון דדרשינן ביאתך ותלוי במי שדר בה, ולכאורה לפי"ז שוכר בית צריך להיות חייב מה"ת, דאם צריך בעלות ממש הא חו"ל אינו נקרא בעל הקרקע דלא הקנו לו מן השמים, ועי' בתוס' ע"ז דף כ"א דמשמע דתרי ביתך כתיב וא' ממעט שכירות, א"כ למה לא נמעט גם חו"ל מהאי קרא כיון דבעי שיהא שלו.
לא קי"ל כר' יאשיה. מבואר דאילו אסור כלאי הכרם בחטה וחרצן או שאסור אפילו אם זרע לא במפולת יד אז הי' אסור גם בחו"ל. נמצא דזריעת כלאי הכרם באופן האסור מה"ת כגון חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אסור אפי' בחו"ל, ולא רק דנאסר בהנאה מה שנזרע אלא גם אסור לזרוע, וכ"כ להדיא בתוס' ר"י הזקן, וכן מבואר בטור דכתב דמין א' וחרצן או שני מינים בין הגפנים מותר לזרוע לכתחילה בחו"ל, הרי דשני מינים עם חרצן במפולת יד אסור אפי' בחוץ לארץ, ובהאי עובדא דקזרע בין הגפנים אין גורס הריטב"א חטי ושערי אלא דזרע בי גופני, ולכאורה לגירסתנו קשה דנהי דקי"ל כר' יאשיה דאינו אסור משום כלאי הכרם מ"מ יהי' אסור משום חטי ושערי, אמנם ל"ק דמטעם חטי ושערי אין איסור משום דאין אסור לזרוע בחו"ל כלאי זרעים, אלא דהי' ס"ד דזה כלאי הכרם כיון דזה בין הגפנים ואז אסור לזרוע אפי' בחו"ל, וע"ז אמר דקי"ל כר' יאשיה דמחמת כלאי הכרם אין איסור אלא במפולת יד, וכיון דכן אינו עושה שום איסור דמצד ב' מינים הא אין איסור כלאי זרעים בחו"ל, ומחמת כלאי הכרם שזה אסור גם בחו"ל הא זה דוקא במפולת יד.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |