תוספות הרא"ש/קידושין/לט/א

תוספות הרא"ש קידושין לט א

יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. תסי' לי אמאי קרי ליה ספק כלאים הא חזי ליה לנוי דקא לקיט כלאים ופרש"י דכל הכרם נסוע ירק וירק הנמכר חוצה לו מספקא לן אם אותו מאותו כרם או מאחרי':

תני חדש. תמיהא לי למה צריך למחוק אף לימא דקאי אכלאים דבכה"ג אשכחן פ' מקום שנהגו גבי הא דתניא בראשונה היו נותנים סאה ללפת ולקפלוט וי"ל דכלאים דרבנן וחדש מדאורייתא אין שייך לו' דקאי אף החדש אכלאים דלשמו' דאמר הלכות מדינה ערלה וכלאים תרוייהו מדרבנן אפי' הכי תני אף חדש לדידיה ניחא אי אף החדש אכלאים לחודיה קאי ולא איצטריך לשנויי אלא לר' יוחנן. והשתא ניחא דאי אמרת דלכ"ע אמרי' תני חדש ק' הא דאמרי' לעיל מאי אף אקמייתא משמע דבמתני' קתני אף היינו אליבא דשמואל:

חוקים שחקקתי לך כבר פי' דכתיב למינהו בבהמה ובאלנות ו ומהם דרשינן איסור כלים בפ' אלו טרפות גבי הרכיב שני דשאים. ולכאורה היה נר' דשמואל כר"א דאמר בפ"ד מיתות אף על הכלאים הוזהרו בני נח בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן דמפרש התם טעמא דר"א כשמואל. ומי' נר' דאתיא דשמו' אפי' כרבנן ובההיא פליגי רבי אליעזר ורבנן ר"א סבר שנרמזו ביצירת בראשית א"כ נצטווה אדם עליהם ורבנן סברי כיון דלא כתיב גבי צווי א"כ לא נצטווה אדם עליהם והא דכתיב רח' למינהו בבהמה ואילנות דאי לאו כתיב בהו למינהו באילנות לא הוה שמעי' מהכא הרכבת האילן אלא הוה מוקמי' ליה לקרא בזריעה כפשטיה אבל השתא דכתיב בהם שייך למדרש שחקקתי לך כבר שכתבתי למינהו בבהמה ואילנות לאשמועי' שדך לא תזרע איירי בהרכבת האילן ושייך בהו כלאים מדכתב למינהו באילנות וגם להקיש הרכבה להרבעה לאסור אף בח"ל ומלמינהו לחודיה לא סגי דאי כתב רח' חוקים שחוקקתים לך כבר לא הוה שמעי' מלמינהו איסור כלאים דה"א דאין זה אלא ציווי בעלמא שאמר הקב"ה לבהמות ולאילנות לצאת כל א' למינהו:

לא קי"ל כר' יאשיה. אע"ג דכמה משניות וברייתות אשכחן דלאו כוותיה כגון המעביר עציץ נקוב בכרם והבסכך גפנו על גבי תבואתו של הבירו ועובדא דכשותא בכרמא צרבוביא (שבת דף קל"ט) מכל מקום הלכה כר' יאשיה:

עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. והיינו דוקא להתחייב משום כלאי הכרם אבל משום כלאי זרעים יתחייב לר' יאשיה בחטה ושעורה לחוד וכן מוכח בירושלמי דמסכ' כלאים דפריך לר' יאשיה כתיב שדך לאי זה דבר נאמר כרמך כלו' בלא חרצן נמי מיחייב משום כלאי זרעים בחטה ושעורה לחוד ומשני להתראה התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה כלו' דכי איכא כרם בהדי כלאי זרעים לוקה תרתי וה"נ פריך לר' יוחנן נמי ל"ל כרמך כיון דלקי משום כלאי זרעים לחוד בלא כרם ומשני לחייב על חטה וחרצן ושעורה וחרצן והא דמחייב רבי יאשיה בכלאי זרעים בב' מיני' וכלאים הכרם בעי תלת מינין משום דמשמע ליה כרמך לא תזרע כלאים שיש כלאים בהדי כרם אבל כרם שהוא חרצן נזרע עם כלאים. ומי' בבתר' דבכורות משמע דלית ליה לר' יאשיה אסור כלאי זרעים בלא כלאי הכרם גבי ההיא דאין חורמי' ממין על שאינו מינו ודריש מדכתי' כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב זה וחלב זה אשכחן תירוש ודגן ויצהר דגן ודגן מנין ק"ו ומה תירוש ודגן ויצהר שהן כלאים זה בזה אין תורמי' מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה מיבעי' וכר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפי' ע"י דבר אחר אין תורמי' מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אינו דין שאין תורמי' מזה על זה אלמא אפי' על דנג ודגן לא מחייב ר' יאשיה בלא חרצן וי"ל דלא איצטרך למימר ע"י דבר אחר אלא משום שתירוש ודגן אבל בדגן ודגן מחייב בלא דבר אחר והשתא ניחא דלא צריכי' (דלא) לאוקמיה שמעתא כולה דלא כהלכתא דקי"ל כר' יאשיה ובכוליה שמעתיה משמע דכלאי זרעים דאורייתא קא' שדך למעוטי זרעים שבח"ל ואביי ורב יוסף דבסמוך דקאמר כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בחוצה לארץ לא גזרו בהו רבנן וכן בעובדא דרב נחמן בההוא גברא דהוה זרע זרעים בהדי הדדי א"ל לא חווריתו ולא א"ל משום דקי"ל כר' יאשיה משום דר' יאשיה מודה בכלאי זרעים אלא משום שלא גזרו בהו בח"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף