אילת השחר/נדרים/לח/א
פסולתן שלך יהא. והיינו דהם אבנים טובות ששוין כסף. יש לעיין למה צריך ע"ז דין מיוחד, אי משום דלולא זאת יכול כל אחד לזכות בהם מההפקר וכעת לא הי' יכול אחר להקדים ולזכות [דלא מסתבר לומר דס"ד דאסורין בהנאה], וע"ז אמר לי' פסולתן שלך יהא, או דזה ציווי שיזכה בהם.
לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו וכו' מה פסולתן שלך אף כתבן שלך. עיין בשטמ"ק ביאור הענין.
אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולן ממשה. צע"ק דאולי רק לנבואה כמו משה צריך כל אלו, אבל אין ראי' לגבי מדרגת שכינה בפחות מזה.
וכן צ"ע מה דהוצרך להביא ראיה דהיה חכם משום דכתיב ותחסרהו מעט מאלוקים, דהיינו דידע מ"ט שערי בינה, ולמה הא אפילו לא ידע מ"ט שערי בינה, מ"מ הא ידע כל התורה, וע"כ הרי הוא חכם, וכן כל יתר הנביאים הא זכו לשכינה אע"פ שלא ידעו מ"ט שערי בינה, כיון שידעו הרבה תורה.
וזן את אשתו. וכתב בר"ן דאינו נותן בתור פרעון להבעל אלא בתורת מתנה ואע"ג דהבעל נהנה שאינו צריך לתת מזונות, יש לעיין אם הטעם משום דאז לא תתבע מזונות לכן הוא נהנה, או דאז מיפטר מלזונה, ובכתובות ר"פ הנושא אמרינן דאם שניהם פסקו לזון את בתה, כיון דתרי כריסי לית לה, לכן א' זן וא' נותן דמים, ואינו יכול כל א' לומר כיון שיש לה כבר מזונות איני חייב יותר, א"כ גם כאן יתן לה דמים.
ולומר דחיוב מזונות שהטילה תורה או חכמים שאני, צ"ע וכי אשה שיש לה נכסים יוכל הבעל לומר שתתפרנס מנכסיה, ובפרט אם זה נכסים שאין לבעלה בהם קנין פירות ולמה כאן יפטר, ובשלמא כשנתן לה ע"מ לפרוע חיוב הבעל הוי ככל פורע חובו, אבל כשנותן לה לשם מתנה למה יפטר, ואולי דהמתנה שנתן לה אומר לה בפירוש רק לשם מזונות, דאז אין לה רשות להשתמש בה דבר אחר לכן הוא פטור מלזונה וצ"ע.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |