אילת השחר/נדרים/לז/ב
ואם הי' שכיר שבת שכיר חודש וכו'. עי' מש"כ באילת השחר ב"מ (דף נ"ח) דאע"ג דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ זה מקרי בהבלעה, והנה שומר שכר מבואר בש"ך (סי' שמ"ו סק"ו) דאינו חייב אא"כ השכר הוא פרוטה, והנה למ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ומבואר ברשב"א קידושין (דף מ"ח) דבכל משהו חל חיוב, א"כ הא כל משהו שומר מקבל ע"ז רק פחות משו"פ ואיך יהי' שומר שכר, והא חזינן דבשכרו לימים דאז אינו משלם עבור שבת אע"פ שנתן לו לשמור גם על שבת, מ"מ כיון דעל שמירתו לשבת אינו חייב אז לא הוי שומר שכר ביום השבת, ולא אמרינן דמ"מ סך הכל הוא קיבל זה לשמור עבור שכר, אלא דבעד זמן שאינו משלם אז אינו שומר, א"כ מה שהוא שומר שכר הוא משום דעל השמירה כעת הוא מקבל שכר, וא"כ יצטרך להיות חייב בגניבה ואבידה רק אם כל משהו של זמן שמירתו שו"פ, ופשוט הוא דאי"צ דעל כל משהו ששומר יהי' שכרו פרוטה ולמה חייב, וע"כ דלגבי זה מצרפינן כל זמן שמירתו, כיון שכל רגע ורגע משתתף בקבלת שכרו הפרוטה מקרי שומר שכר, משא"כ בשכרו לימים דאז בשבת אינו מצטרף כלל לחיובו לקבל שכר, לכן אינו חייב באחריות על מה שיקרה ביום השבת, וצ"ל דלפי"ז דגם אם לא ישמור בשבת כלל לא יוגרע שכרו על ימי החול.
אלא דמ"מ צריך טעם לחלק דבהגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז, מבואר במס' ע"ז (דף י"ט ב') דלמ"ד ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מותר ליהנות משום דמכוש אחרון אין בו שו"פ, ולא אמרינן כיון דהוא גורם להיות חלק מכל השכר שלכן יהי' נאסר זה בהנאה, ולמה לגבי דין שומר שכר אמרינן דכיון שהוא יצטרף מקרי שומר שכר כל רגע על שו"פ.