אילת השחר/נדרים/לח/ב

אילת השחר נדרים לח ב

דף ל"ח ע"ב

מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר. כתב הר"ן דמסתמא ממילי זוטרי כי הני לא אדרי', והיינו דאם הדירו סתם אע"פ שהי' בלבו חוץ מדבר אחד מ"מ אסור, ובנודר וחושב בלבו על היום מבואר (לעיל דף כ"ח) דרק בנודרין לאנסין ולמוכסין התירו לעשות נדר ולחשוב בלבו היום, וצ"ל דכאן דמותר משום דכמו דכתב שם הר"ן לעיל דהאונס מפרש לדיבורי' דהוי כאילו אמר היום, וה"נ כיון דאמדינן לדעתי' הוי כאילו אמר הפירוש חוץ מהדברים האלה.

ולא יזון את בהמתו. בר"ן הביא דהרשב"א פי' דלר"א מותר לזון אותה אפילו מזונות ההכרחיים שבלי זה תמות, וטעמו משום דאע"ג דאם לא הי' זנין אותה היתה מתה, מ"מ בשעה שמאכילה עדיין לא הציל אותה ממיתה וממילא כל פעם מותר מה"ט, והיינו דס"ל דזה אינו אלא גורם שאח"כ לא תמות אם יעבור הרבה זמן, וצ"ע לפי"ז למה לחכמים דחנן אוסר לפרוע החוב, דהא באותה שעה ממש לא הציל אותו מתשלומין, ואולי יש לחלק דבחוב יכול להיות כל רגע שהמלוה יתבענו ונמצא מהנה אותו תיכף, משא"כ במזונות הבהמה ודאי לא תמות מחוסר מזונות תיכף, ועוד כתב דהוי משיב אבידה, היינו דאע"ג דאינו מחויב לפרנס בהמת חבירו מטעם משיב אבידה, מ"מ אם עושה כן אינו נקרא מהנהו, וכן בהי' בטל מסלע והשיב אבידה אמרינן לעיל דצריך ליטול שכר, אבל עצם ההחזרה אע"פ דאינו חייב להחזיר אם עי"ז בטל מסלע, מ"מ אינו נקרא מהנהו דיש לו מצוה בזה, וה"נ כאן אע"ג דאינו מחוייב מ"מ הוי משיב אבידה. יש לעיין להרשב"א למה אינו יכול לתבוע מבעל הבהמה שישלם לו מה שהאכילה והציל אותה ממיתה ודאית, להמבואר בתוס' ב"ק (דף נ"ח) דמבריח ארי מנכסי חבירו חייב לשלם אם ברי הזיקא.

וטעם דר"א דמתיר לזון בהמה טמאה כיון דאין עומדת לאכילה, צ"ע דודאי עי"ז ראוי' להימכר לגוי או לכלבים. ואפשר דהנה הא נהי דעכשיו יש לה יותר במשקל, מי יימר דכשתמות תהי' אז פטומה, דאולי אז לא תהי' כן, ועל כל פעם שמאכילה אינו ברור שיהי' לו מזה ריוח לבעל הבהמה, ובשלמא בטהורה דיכול לשוחטה תיכף וליהנות מזה שהיא פטומה שייך לחייב, דאפי' אם לבסוף שנשחטה לא היתה פטומה כל כך, מ"מ בשעת הפיטום השביחה בשוויה, אבל כאן כ"ז שלא מתה אין לו כלום ממנה, ולמכור אותה כעת ביוקר משום שכשתמות תהי' שוה יותר לאכילה, הא לא עומדת למכרה בתור זה, דכל זמן שהיא חיה הוא רוצה יותר להשתמש בה, ויותר שוה למכרה לזה מאשר למוכרה בתור בשר לאכילה, לכן ס"ל דזה לא נקרא הנאה. ולרבנן צ"ל דכיון דבדרך כלל בלי שיהי' איזה סיבה המכחיש אותה, בודאי כשהיא פטומה תהי' שוה יותר, לכן זה מקרי דמהנהו.

ויש לעיין אם פלוגתתם היא ג"כ לענין חיוב תשלומין, דלרבנן יכול לתבוע כדין יורד שלא ברשות [כמש"כ בש"ך חו"מ סי' שצ"א] ע"י מה שמשביחה ושוה יותר לכלבים ולר"א פטור, ואם נימא כן, למה נקט במשנה המחלוקת לענין נדר שזה כתוצאה מהחיוב תשלומין, ולמה לא נקט המחלוקת לענין תשלומין שממילא נדע ג"כ לענין איסור הנאה.

יש לעיין במה דקאמר יהושע איש עוזא דבהמה טמאה אסור לזון אבל עבד מותר, ומשמע דקאי גם על מזונות ההכרחיים, ולגבי זה מאי נפק"מ, דגם עבד יש לו הנאה שלולא שהאכילו הי' מת והי' מפסיד, ואולי יש לומר דבעבד אמרינן בודאי הי' מרחמין עליו לא הי' מת מרעב.

ר"ן ד"ה את עבדיו. כתב דלא עבידן לאכלן שכשהן מתין מניחין אותן ואין אדם אוכלן. יש לעיין למה צריך לזה, תיפוק לי' דמת אסור בהנאה וגם עבד כנעני אסור בהנאה ובודאי אסור לתת לאכלו לגוי או לכלבים, ועיין בתוס' ב"ק דף י' וברשב"א שם, ואולי רוצה לומר דאפילו עבד שעדיין לא מל ולא טבל, דאז אם ימות אינו אסור בהנאה להסוברין דגוי שמת אין אסור בהנאה.

תוד"ה בבתו בוגרת. כתבו דאע"ג דמדבר עמה ומשיא לה עצה להנשא לו הנאת דיבור לא מקרי הנאה. צ"ע דמי לא הי' נותן פרוטה על שיתן לה עצה שישיאנה אליו, למה זה לא הנאה, ומצינו באדבר עליך לשלטון דזה שכירות ושו"פ, כמבואר בקידושין (דף ס"ג).

ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב. ומבואר דעומד יש מצוה ואין נוטלין עליה שכר משא"כ יושב, ולכאורה הא מצוה דרבנן מותר ליקח שכר, א"כ גם על עמידה יהי' מותר ליקח שכר, אלא דא"כ בטלת מצות ביקור חולים, דכשלא ירצה החולה ליתן שכר לא יבקר אותו, וע"כ כלול בהמצוה דביקור חולים שיהי' בחנם, משא"כ בללמוד פיסוק טעמים דלא איירינן מתקנ"ח מיוחדת דללמד, אלא דעצם הלימוד דפיסוק טעמים הוא דרבנן, ושייך שפיר ליטול שכר על ללמד.

רא"ש ד"ה על העמידה. כתב דאסור ליקח שכר דנמצא מבזה המצוה. צ"ב למה לא כתב דאסור ליקח שכר על המצוה כדילפינן מה אני בחנם אף אתם בחנם כמו דאסור ליטול שכר להזות [עי' בסופ"ב דקידושין], ואפשר דס"ל להרא"ש דדוקא מצוה ממש כגון ללמוד תורה או להזות, דלא שייך לומר דכשנוטל שכר אין כאן מצות תורה או מצות הזאה, אבל מצוה דלחבירו, אם נוטל שכר אין כאן כלל מצוה ולא שייך לאסור, ע"ז כתב דמ"מ יש ביזוי דבר שמחויב לעשות למצוה, וצע"ק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א