אילת השחר/כתובות/פא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
בית מאיר
רש"ש
גליוני הש"ס
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png פא TriangleArrow-Left.png ב

דף פ"א ע"ב

ואי ס"ד ניתנה כתובה לגבות מחיים. בר"ן הביא דיש מוכיחין דאין הלוה יכול לפרוע חובו להמלוה לפני שמגיע זמן הפרעון, והוא דוחה דכאן זה לא רק לטובת הבעל אלא גם לטובת האשה לכן לא יוכל לפרוע אי לא ניתנה לגבות מחיים, והנה בחזו"א (אהע"ז סי' נ"ו ס"ק ט"ז) דן בכתובה דמנה ומאתיים אי כל החיוב מתחדש רק אחרי מיתת הבעל או אחרי הגירושין דלפני זה אין כלל חיוב, או דיש כבר חיוב ורק בתנאי שימות או יגרשנה.

והנה אם אין כלל חיוב קודם א"כ מה ראי' לפריעת חוב לפני זמן הפרעון, דהתם הא ודאי יש כבר חיוב גם לפני זמן הפרעון, משא"כ כאן דאין כלל חוב עדיין, ואין לומר דכאן מיירי מנדונייא דנייחד לה בעד זה, וזה בודאי יש כבר חוב ושפיר הוכיחו, זה אינו דהא מ"מ כ"ז שלא גבתה כתובתה של מנה ומאתיים ג"כ אסור למכור כל נכסי המת, וע"כ דקושית הגמ' דגם בזה נייחד לה, וגם ממה שדחה הר"ן דזה גם לטובתה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הרי דמיירי אמנה ומאתיים דע"ז שייך האי טעמא, וזה בודאי אי לא ניתנה לגבות מחיים לא יוכל לפרוע לה בעל כרחה ואיך זה דומה לכל חוב, ויש לדחות דאחרי שמת הבעל ונפלה ליבם ודאי הוי כבר חוב אלא דלא ניתן עדיין לגבות, אבל ממה שדחה הר"ן דזה גם לטובתה, הא טעם זה שייך רק כל זמן שלא מת הבעל, הרי דגם כשלא מת לולא שזה גם לטובתה הוי אמרינן דמהני לפרוע בעל כרחה אם כל לוה יכול לפרוע בע"כ לפני הזמן שקבעו לפרעון וצע"ק.

עוד יש להוכיח דיש כבר חוב, מדיכולה למכור כתובתה של מנה מאתיים בטובת הנאה, ואי אין עדיין חוב הא הוי דבשלב"ל, וכן יש להוכיח מלעיל (עמוד א') דלב"ש הוי כתובה שטר העומד לגבות כגבוי דמי, ואם אין עדיין כלל חוב מה שייך שיהי' כגבוי.

אנא בנכסי פליגנא לך. ולרש"י עשה קנין ליתן לו, ובר"ן הקשה דהא הוי דבשלב"ל דהא עדיין לא זכה כ"ז שלא ייבם, ולכן פירש דזהו מדין סילוק לפני שזכה דמהני, והיינו כמו שביאר בקצוה"ח (סי' רע"ח ס"ק י"ג) דשיטת הר"ן דמהני סילוק אפי' בירושה דאורייתא, ורק בירושת קרוביו לא מהני כיון דממילא יוכל כל רגע לירש, אבל כאן דצריך לייבם שייך סילוק אף בדאורייתא, ולאלה דס"ל דבדאורייתא לא מהני כלל סילוק, ע"כ צריך לפרש כרש"י ויקשה עליהם קושית הר"ן, ובקצוה"ח תירץ בשם בנו דהקנה חלק הפשיטות שמגיע לו בלי שייבם, ועי' בקובץ שעורים דרוצה לומר דהכל זוכה אח"כ מדין חדש, וכמו דבטל זכות אחיו גם זכותו בטל דאח"כ כשייבם מקבל הכל מדין יבם, ולכן לא מהני להקנות גם חלק הפשיטות.

ובהפלאה (לקמן דף פ"ב) ביאר בשיטת רש"י דכשמייבם אינו זוכה מכעת, אלא דהתברר דהוא הוא היורש היחידי למפרע, ואין זה דבשלב"ל דהא כשייבם איגלאי מלתא למפרע דהוא הי' היורש היחידי, ועי"ש איך שביאר דברי הגמ' לקמן דאמרינן דלא מהני מעכשיו ולאחר שאייבם משום דאינו בידו דאין הטעם משום דהוי דבשלב"ל עי"ש.

ויש לומר בשיטת הר"ן דהנה בב"ב (דף קמ"ב א') מבואר דאף למ"ד עובר אין לו זכי' אפי' לירש, מ"מ בגר שמת ובזבזו נכסיו ואח"כ נולד ממנו בן זכה הולד את הנכסים, ונתקשו שם איך יזכה למפרע מה שאז לא זכה והא אז זכו בנכסים אנשים אחרים, ואפילו לא זכו אחרים בינתיים איך יזכה מההפקר, ובקובץ שעורים שם נתקשה דאם עבדים נשתחררו בינתיים איך עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד, ועמש"כ שם דרצינו לחדש דדין יורש הוא זוכה למפרע, אבל לא דאז בשעה שהי' עובר הי' לו הנכסים, דאז הא לא הי' בר זכי', אלא דזוכה כעת דינו על למפרע.

והנה ביבם הוא ג"כ כמו התם בעובר, דכשייבם הוא זוכה כעת מדין יורש על כל הנכסים למפרע, אבל אינו עושה שזכה אז ממש בהנכסים, דדין יורש שזוכה מן התורה בתור יבם אינו עושה לו קנין משעת מיתה, אלא דמה דזוכה כעת בדין יורש על הכל זהו זוכה למפרע, ולכן הו"ל דבשלב"ל כיון דבמציאות הנכסים לא נעשים שלו למפרע.

ואפשר ליישב קושית הר"ן על רש"י, דהנה כתב רש"י (בד"ה אע"ג דזבן) וקנו מידו, והק' הריטב"א הא הוי קנין דברים כדאמרינן בב"ב דף ג', ויש לומר דהתם הקנין הוא על שיעשה מעשה חלוקה שלא יהיו יותר שותפין אבל כאן הקנין שיתן לו חלק, ובהא הא איכא פלוגתא בחו"מ (סי' רמ"ה) אי באומר אתן וקנו מידו מהני, או דגם זה הוי קנין דברים, ובביאור הגר"א (שם סק"ה) הוכיח מדברי רש"י ע"ז (דף ע"ב א' ד"ה קנה קמא) דס"ל דמהני אתן בקנו מיני', וא"ש רש"י לשיטתו דכה"ג לא הוי קנין דברים.

והנה בהא דמהני יש לפרש דהוי השתעבדות גופו להקנות לו חלק, ולא דמי לקנו לעשיית מעשה חלוקה דכאן נשתעבד גופו ע"י הקנין, וכמו שדנו התוס' לעיל (ריש פ' אע"פ) אם מהני קנין לשעבד גופו, ולפי"ז לא קשה דהא הוי דבשלב"ל, דהא זה התחיבות על עצמו, והא מהני גם להתחייב לתת דשלב"ל, ולכן אין כאן חסרון דשלב"ל, אבל הר"ן כנראה נקט דבקנין הוא מקנה לו החלק מה שיזכה אח"כ, והיינו דאפשר דס"ל דאתן לא מהני אפי' בקנין ולכן הקשה דהו"ל דבשלב"ל.

ובההוא עובדא דלקמן דנפלה לו יבמה במתא מחסיא, התם החזיק לקנות לאחר זמן, ובזה שפיר אמרינן לקמן דלאו בידו להקנות לה כעת דהוי דבשלב"ל כיון דעשה קנין בהדבר ולא קנו מיני' ליתן.

הואיל ואני יורש החזקתי. בשטמ"ק כתב בשם הרא"ש דראית הגמ' הוא כיון דאם הוא מוחזק מוציאין ממנו ה"נ מוציאין ממנו אם מכר. וצריך ביאור, ונראה דכונתו דהשאלה אם רק אסרו מכירה, או דרבנן רצו שבכל אופן יהי' קרקע בני חורין וזהו דין על נכסי המת שירש היבם [ולא על נכסי המת המכורים ללוקח לפני המיתה], וא"כ מדהמוחזק צריך לקנות קרקע, הרי דאין זה רק איסור גרידא אלא דחכמים רצו שכל מה שירש בזכותה ישאר מוכן בשבילה שבשביל זה מחייבינן לי', ה"נ במכר דהמכר בטל. והנה התוס' (ד"ה ודלמא) רצו לומר דמשום טבא לי' מחויב לקנות קרקע, דלכן הקשו דנימא נמי דיהא מכר בטל מה"ט, כן הוכיח במהר"ם שיף, ולכאורה אינו מובן דבשביל דטבא לי' יהא מחויב לקנות קרקע. ואפשר דביאור דבריהם דאביי דחה דבאמת הא רבנן רוצים שיהי' קרקע שמור שהאשה תוכל לטרוף בתור נכסי אחיו, אלא דלולא זה דגם טוב לו לא הי' מתקנים לטובתה גרידא, ורק כיון דזה טוב גם בשבילו לכן אסור לה למכור, והוקשה להם דנימא דבשביל זה יתבטל המקח, וע"ז כתבו דכיון דבלי שיהי' טוב להבעל לא היו מתקנים בשביל טובת האשה לבד, ה"נ לגבי לוקח אין סברא שיבטל המקח מצד שיש טובה להאשה ולהבעל, ודין זה הי' שייך רק אם מצד דין האשה לבד הלוקח מפסיד מחמת שרבנן רצו שישאר שיעבודה דאז יש גם להפסיד להלוקח מחמת זה, אבל כיון דלא תיקנו לטובת האשה לבד בלי שיהי' גם טוב להבעל, ה"נ לא תיקנו שהלוקח יפסיד מחמת שזה טוב להאשה ולהבעל.

והנה קושית אביי מהא דמודים ב"ש וב"ה דאם מכרה ונתנה קיים, צ"ע דאיך מדמה לפמש"נ לעיל בריש הפרק דבאמת אין איסור עליה לאכול ולהוציא נכסיה כ"ז שהיא ארוסה ואין חיוב שיהא שמור להבעל נכסיה רק איסור מכירה בעלמא הוא דהטילו, לכן אם מכרה קיים, משא"כ כאן הא רצו חכמים שישארו הנכסים שמורים לה, ואולי יש לומר דמ"מ מכירה דזה דבר הרגיל ושכיח יותר שיכלה הנכסים ולא ישארו להבעל הקפידו, ולכן אם איתא דזה כללא כדר' יוסף דתמיד אם אסרו הי' כונתם דרוצים שישאר דלכן לא מהני מכירה, אז גם שם הי' צריך להיות כן.

והנה לפי"מ שנתבאר דכל הענין שהמכר בטל שייך רק אם הדין הזה הוא גם על הלוקח, א"כ מדס"ל להגמ' דהי' שייך שיתבטל המכירה כאן, וכן בריש פירקין דאיכא תנאי דס"ל דמקחן בטל, הרי דיש איסור גם על הלוקח, וכמש"כ רש"י בדף ע"ח ב', דאם הי' איסור רק על האשה לא הי' שייך שיתבטל המקח, ועי' בסמ"ע (חו"מ סי' ר"ח) דהביא שיטת ההגהת מרדכי (סופ"ג דשבועות) דמדבריו מבואר דמה דלא חלה המכירה הוא מצד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. (מהדו"ק)

תוד"ה לא יאמר. וא"ת וכו'. מבואר דצריך למחילה, וכן מבואר בריטב"א בשם הרמב"ן דלכן לא מהני למחול דאין אדם מוחל לעצמו, משמע דצריך למחילה, ולכאורה הא כאן ע"כ נוקטים דהסברא דהא דמוכר שט"ח יכול למחול משום דשיעבוד הגוף נשאר להמלוה דלכן הוא או יורשיו מוחלים, וכמו שביאר בבית יעקב, ומה שייך שיעבוד הגוף לעצמו, ויש לומר דהנה באמת הקשו דלמה במת הלוה גובה הא אין כבר שיעבוד הגוף, ועי' בר"ן (לקמן דף פ"ה) דביאר דכל שרק מחמת הלוה אין לגבות נשאר השיעבוד נכסים, ורק אם פקע מצד המלוה אז פקע גם השיעבוד הנכסים, וע"כ צ"ל דס"ל דכל שלא נפטר הגוף ממש של הלוה אז עדיין חייבים הנכסים, ורק במחילה דנפטר הגוף של הלוה לשלם אז הוא דפקע שיעבוד הנכסים, וא"כ בלי מחילה הו"ל כאילו שלא נפטר הגוף, אלא דאין כאן אפשרות לתבוע את הגוף, ולזה שייך עדיין שיעבוד נכסים וצריך לבוא למחילה.

ומשמע דמחילה עדיין מהני אע"ג דלכאורה הוי כאילו אין כבר שיעבוד הגוף, וצ"ל דכיון דמכח דלא נפטר הגוף שייך מכח זה שיעבוד דממון, נקרא עדיין שיעבוד הגוף לענין דשייך מחילה ע"ז. (מהדו"ק)

תוד"ה רבי מאיר. ביארו בתוס' דמטלטלין שיורש מאחיו הוי כמיני' משום דבמקום אחיו קאי ולכן משועבד, ולפי"ז באם חולץ לה דאז הוא יורש ככל יורשין לא תוכל לגבות כתובתה דאז הוי כמטלטלי דיתמי, וא"כ אף כשייבם אותה דהוי כמיני' הא כיון דהוי כגבתה והחזירה כמבואר בתוס' ד"ה ואם איתא, צ"ל לפי"ז דגם מטלטלין הוי כגבתה והחזירה, ואיך שייך לומר דהוי כגבתה מטלטלין, דהא לפני שנתיבמה לא הי' עליה שיעבוד על המטלטלין, ונצטרך לומר דבשעת יבום הוא דנתחדש הדין דגבתה והחזירה, דבמיתת הבעל חל דין דראוי לגוביינא, והדין גבתה לענין מטלטלין הוא בשעת היבום, וצע"ק. (מהדו"ק).

בא"ד. מבואר בדבריהם דאם מטלטלי דיתמי משתעבדי לא צריכינן לדר' נתן, ולכאורה הא כיון דמשועבד להמלוה מטלטלין דידי' והחוב הוא מטלטלין, א"כ הו"ל כמטלטלין דידי' וישתעבד אפילו אם מטלטלי דיתמי לא משתעבדי, וכן בכתובה לר"מ דהחוב שביד הלוה שנושה בחבירו הו"ל מטלטלין דידי', אמנם כבר ביאר בר"ן (לעיל דף י"ט) דעצם החוב או השט"ח אין לגבות, וכן הוא ברשב"א ב"ק דף פ"ט, אלא דחוב הו"ל כמטלטלין מפני שעומד לגבות מטלטלין, דהיינו כסף כמבואר בריטב"א, א"כ אין עצם החוב המטלטלין אלא דכסף הנגבה הוא המטלטלין וזה לא נקרא מטלטלין דידי'. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א