אילת השחר/כתובות/פב/א

אילת השחר כתובות פב א

דף פ"ב ע"א

מתקיף לה רב ששת השתא יבם ואח"כ חילק לא עשה ולא כלום חילק ואח"כ ייבם מיבעיא. הק' בבית יעקב הא יבם ואח"כ חילק לא מהני רק בקרקע דצריך שיהי' אפשרות שתגבה כתובתה מהם, אבל מטלטלין לדידן דפסקינן דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה שפיר מהני מה שימכור, משא"כ חילק ואח"כ ייבם דהחסרון משום דהוי דבשלב"ל הא לא יועיל גם במטלטלין, א"כ לא שייך להקשות למה הוצרך להשמיענו, דהא זה דין אחר לגמרי, והוצרך להשמיענו מחמת דלא הוי בידו דלכן לא יועיל אפי' במטלטלין.

והנה בדבשלב"ל אם זה בידו הא מהני, כמבואר בקידושין דף ס"ב, וא"כ יש להסתפק אם בדבר דמהני תפיסה מקרי לענין זה בידו שיועיל להקנות לפני זה על אחרי שיזכה בהם או לא, והנה הרמב"ם פסק (פכ"א מעדות הל' ד') דבהעידו שהפיל שינו וסימא את עינו והוזמו משלמין להאדון דמי עבד ודמי עינו, והראב"ד השיג עליו דהא הרמב"ם גופי' פסק (פ"ד מהל' חובל ומזיק) שהאדון אינו משלם דמי עין להעבד אא"כ תפס העבד, ובכס"מ כתב דמ"מ הפסידוהו דלדבריהם הי' יכול לתפוס ודבר קרוב הוא לתפוס, א"כ משמע דה"נ לפי"ז דמקרי בידו לתפוס, דאי מקרי אינו בידו למה מקרי שהפסידוהו בעדותן ממון.

ועיין במאירי ב"ק (דף ע"ב) דמשמע כסברת הכס"מ, וא"כ כאן בודאי לא יהי' חסרון מחמת דבשלב"ל אם אח"כ זכה בהם באיזה אופן שיהי', וע"כ הא דחילק ואח"כ ייבם לא מהני ע"כ מיירי בקרקע דלכן הוי דבשלב"ל, וע"ז הגמ' מקשה דגם בלי זה לא יועיל כיון דאפילו אחרי שייבם אינו יכול ליתן כלל.

תוד"ה לא אשכחן. יש לומר דשאני התם דאין היורשין מוחזקין מן הפקדון והמלוה לכך אי"צ לדרבי נתן. ובקובץ שעורים הקשה דבשלמא אם גם להאשה יש כח לתבוע את הלוה רק המלוה יש לו יותר, שייך לחלק דכאן היתומים אין להם כח יותר מהאשה, אבל הא קושית הגמ' היתה לאו בע"ד דידי את דממך לא לויתי, א"כ מאי נפק"מ אפילו אם היורשין אינם מוחזקין מ"מ איך תגבה.

והנה בנכסי הגר שמת אמרינן דנגד הסכום שהוא חייב לאחרים א"א לזכות בהמטלטלין שנשארו ויגבה הבע"ח מהם, הרי דכל ענין מה דצריך לחידוש דשיעבוד הוא רק כשרוצים לגבות ממה שיש זכות להלוקח או ליורשין, דלגבי זה צריך לחידוש דשיעבוד, ומטלטלין אינם משועבדים וא"א להוציא עי"ז מהיורשין, א"כ בנמצא ביד אחרים מטלטלין דעוד לא זכו בהם יורשין, ואין להם זכות יותר מהאשה, שייך למימר דהוי כמו בהפקר דיכול לגבות בלי חידוש דר' נתן, דהא האשה תוכל לומר נכסי בעלי אני גובה, ואין מי שיכול לומר דלאו בע"ד דידי את, כיון דהוי כאילו אינו גובה מהם כלל דהם לא זכו כלום בזה, וכיון דזה שחייב הכסף צריך לשלם והשאלה למי, ע"ז אמרינן דהיורשין לא זכו, לכן תזכה האשה במה שחייב לשלם.

וכן נראה לבאר בהא דכתבו התוס' בדיבור הקודם דבמקבל מתנת שכי"מ אינה אלא מדרבנן, דלכאורה הא מה"ת זה של היורשין ומהיורשין הם לא גובין, א"כ מאי מהני מה דמתנת שכי"מ אינו אלא מדרבנן, דהא א"כ ניזיל לפי מה שהוא מדאורייתא וא"א לגבות ממטלטלין, אבל לפמשנ"ת דכל מה דא"א לגבות אם זה לא מיני' זה רק מחמת זכות של זה שרוצה לזכות בהם, נמצא דהיורשין דבין כך לא יהי' להם, אינם כלל גורמים שלא יוכל לגבות מהמטלטלין, כיון דזכיותם בודאי אינו גורם לעכב הגביה רק זכויות של המקבל מתנת שכי"מ, וכיון דכחו לא אלים כיון דאינו אלא מדרבנן הו"ל כמו שאין למי זכיה שיוכל לעכב הגוביינא ושפיר גובין כמו במיני'.

תוד"ה פומבדיתאה רמאה. ואומר רבינו יצחק דלעיל חזר בו הפומבדיתאה. יש לעיין למה לא נדון בזה לומר משטה אני בך ואין כאן רמאות, כההיא דיבמות (דף ק"ו) דאמר לי' חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתיים זוז, דכיון דצריך לחלוץ, אז מה שהבטיחה אינה חייבת אפי' מדין שכירות, וכאן הא בודאי אינו מן הצדק למיפסל לה בגיטא על האח שרוצה לייבם, ובמה שמבטיח לו כדי שלא יקלקל לו האפשרות לקחתה למה לא נימא דאינו אלא כמשטה, שו"ר דבאילת אהבים נזכר קצת מזה, אבל לא משמע דזה טענה אמיתית, וצ"ע למה לא הוי טענה אמיתית.

תוד"ה הא. וי"ל וכו'. הנה חידשו התוס' דלר' יוחנן נמשך מעשה הקנין דהיינו המשיכה כל הזמן. ולכאורה בהא דתופסין קידושי מאה שמעינן דחלות הקידושין נמשך אבל אין לנו ראי' דמעשה הקנין נמשך, וכאן אם רק החלות נמשך ומעשה הקנין נגמר צריך שיהא עומד במקום הראוי למשיכה, וע"כ דס"ל דכיון דהחלות נמשך ע"כ דגם מעשה הקנין עוד לא נגמר, דאל"כ איך מועיל לגבי החלות שלאחר שלושים מעשה הקנין שכעת כיון שכבר כלתה קנינו לגבי החלות של יום שלושים, וע"כ ס"ל דגם מעשה הקנין נמשך כל הזמן, ולכן במקדש בשטר מעכשיו ולאחר ל' ונתקרע השטר אינה מקודשת. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א